קיצור שולחן ערוך קפד

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קפד | במהדורה המנוקדת | >>

הלכות נזקי הגוף
ובו י סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י

(א)

• אסור לאדם להכות את חבירו, ואם הכהו עובר בלא תעשה שנאמר אם בן הכות הרשע וגו' ארבעים יכנו לא יוסיף וגו' אם הקפידה תורה בהכאת הרשע שלא להכותו יותר על רשעו, קל וחומר בהכאת צדיק. וכל המרים יד על חבירו להכותו אף על פי שלא הכהו נקרא רשע שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך, למה הכית לא נאמר אלא למה תכה, אף על פי שעדיין לא הכהו נקרא רשע. וכל מי שהכה את חבירו היה מוחרם בחרם הקדמונים ולא צרפוהו למנין עשרה לכל דבר שבקדושה, עד שהתירו לו בית דין את החרם כשקבל עליו לשמוע דינם. ואם אחד הכה אותו או לישראל אחר, ואי אפשר להציל את עצמו או את חבירו מיד מכהו אלא על ידי שיכה אותו מותר להכותו.

(ב)

• אפילו משרתו שאינו שומע בקולו אסור להכותו, אבל מותר להכות בניו הקטנים או יתום שהוא מגדל בתוך ביתו כדי להדריכם בדרך ישרה שזהו טובתם.

(ג)

• צריך ליזהר שלא להשליך שברי כלי זכוכית וכדומה במקום שיכלו להזיק.

(ד)

• אם יש לשכנו חולי הראש רחמנא ליצלן, וקול ההכאה מזיק לו, לא יכתוש אפילו בביתו ריפות וכיוצא בהם, דברים שקול הכאתם מגיע בבית שכנו ומזיק לו.

(ה)

• יש עוד הרבה דברים בענין נזקי שכנים או לבני רשות הרבים, והכלל הוא שאסור לעשות שום דבר אפילו ברשותו ומכל שכן ברשות הרבים דבר שיכול להגיע ממנו איזה היזק לשכנו או להעוברים ברשות הרבים, אם לא בדבר שפשט המנהג שעושה כן כל מי שרוצה. שהרי זה כאלו מחלו כל אנשי העיר כדי שיוכל כל אחד לעשות כן כשיצטרך לזה הוא או בנו אחריו.

(ו)

• המבעית את חבירו כגון שצעק עליו מאחריו, או שנראה לו באפילה וכיוצא בזה חייב בדיני שמים.

(ז)

• החובל בחבירו, אף על פי שנתן את הממון להנחבל מה שנתחייב לו עבור החבלה, וכן גנב או גזלן אף על פי שהחזירו או שלמו, מכל מקום אין מכתפר להם עד שיבקשו מחילה מאת הנחבל או הנגזל או הנגנב על הצער שהיה להם, ואם ימחלו ולא יהיו אכזרים.

(ח)

• הרואה את חבירו בצרה רחמנא ליצלן, ויכול להצילו הוא בעצמו או לשכור אחרים להצילו, חייב לטרוח ולשכור ולהצילו, וחוזר ונפרע ממנו אם יש לו, ואם אין לו מכל מקום לא ימנע בשביל זה ויצילו בממון שלו, ואם נמנע עובר על לא תעמוד על דם רעך. וכן אם שמע מאיזה רשעים מחשבים רעה על חבירו, או טומנין לו פח ולא גילה אזנו להודיעו, או שיכול לפייסם בממון בגלל חבירו, ולהסיר מה שבלבבם ולא פייסם. וכיוצא בדברים אלו עובר על לא תעמוד על דם רעך, וכל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא.

(ט)

• מי שעוסק בזיופים ויש לחוש שיסכן בזה רבים, דינו כמו רודף ומתרין בו שלא יעשה, ואם אינו משגיח, מותר למסרו למלכות ולומר שאין אחר מתעסק בזה אלא פלוני לבדו, וכן יחיד שמעלילים עליו בגללו, יכול לומר להם אני איני עושה אלא פלוני לבדו.

(י)

• היו נוהגין ששבעה טובי העיר דנין דיני קנסות, כגון על חבלות וחירופים וכדומה שאין להם לעשות דבר בלי בית דין, כי יש בענינים אלו הרבה חילוקי דינים, ואין לעשות יותר מן הראוי על פי הדת, ואל יהי קל בעיניהם כבוד הבריות.

(י)

• מעוברת שהיא מקשה לילד, כל זמן שהעובר בתוך מעיה, מותרין לחתכו בין בסם בין ביד, שכל שלא יצא לאויר העולם אין שם נפש עליו, ובשביל להציל את האם מותרין לחתכו, משום דהוי ליה כמו רודף אחר חבירו להרגו, אבל משהוציא ראשו אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם.