קיצור שולחן ערוך קנט

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קנט | במהדורה המנוקדת | >>

דיני לבישת הלבון וספירת הנקיים
ובו י' סעיפים:

סעיף א - ב - ג - ד - ה - ו - ז - ח - ט - ט - י

(א)

• כל אשה שראתה דם בימי טהרתה, צריכה למנות חמישה ימים עם יום זה, דהיינו יום הראיה ועוד ארבעה ימים. ואפילו ראתה בסוף היום לאחר שהתפללו הקהל וגם היא ערבית, או קיבלו שבת, אם עדיין הוא יום, עולה לה יום זה למניין.

וביום החמישי לעת ערב קודם בין השמשות, תבדוק את עצמה היטב, ותרחץ לכל הפחות פניה שלמטה. ותלבש כתונת לבנה ונקיה, וגם שאר בגדיה יהיו נקיים. וזה נקרא הפסק טהרה. ובלילה תציע על מיטתה גם כן סדין לבן ונקי, וגם הכרים והכסתות כולם יהיו נקיים.

ומיום המחרת מתחלת לספור ז' נקיים.

ואין חילוק בין ראיה מרובה לראיה מועטת, שאפילו לא ראתה אלא טיפה אחת, או שמצאה רק כתם בימי טהרתה, לעולם צריכה להמתין ה' ימים.

וכן אפילו ראתה דם כל חמשת הימים, אלא שפסקה קודם בין השמשות, מיד לאחר שפסק הדם, יכולה להפסיק בטהרה.

(ב)

• בשעת הדחק, כגון שהיא בדרך ואין לה מים כלל, אפילו לרחוץ פניה שלמטה, אינו מעכב. רק שתקנח את עצמה היטב היטב בכל מה דאפשר. ואם יכולה לרחוץ במי רגלים, שפיר דמי.

ואם אין לה כתונת לבנה, יכולה ללבוש גם כתונת ישנה, רק שתהא בדוקה שאין עליה כתמי דם.

(ג)

• יש אומרים דאם התפללו הקהל ערבית, אף על פי שעוד היום גדול, אינה יכולה עוד להפסיק בטהרה שתמנה מיום המחרת, מאחר שהקהל כבר עשו אותו לילה. ויש אומרים דמותרת, ואפילו עשו הקהל שבת. ויש ליזהר לכתחילה. ובדיעבד אין להחמיר, ויכולה להפסיק בטהרה, כל שעדיין אינו בין השמשות.

אבל אם גם היא התפללה ערבית, ומכל שכן כשהדליקה נרות לשבת או ליום טוב, אף על פי שעדיין היום גדול, אינה יכולה עוד להפסיק בטהרה.

• בקיץ, אשר בהרבה קהילות מתפללין ערבית בעוד היום גדול, שהיא צריכה לכתחילה להפסיק בטהרה קודם לכן כמו שכתבנו, אזי כשיגיע סמוך לבין השמשות, יש לה לבדוק את עצמה עוד הפעם, כי עיקר הפסק טהרה הוא בעת היותר סמוך לבין השמשות. ובדיעבד אם לא בדקה את עצמה שנית, אין להקפיד. ואפילו לא בדקה את עצמה אלא שחרית ומצאה טהרה, בדיעבד סגי בכך.

(ד)

• לעולם ילמד אדם בתוך ביתו להחמיר לכתחילה שתהא בדיקת הפסק טהרתה במוך דחוק, ושיהא שם כל בין השמשות, שבדיקה זו מוציאה מידי כל ספק.

(ה)

• יש מקומות שנוהגין שאם זמן לבישת לבנים הוא בשבת או ביום טוב, דוחין עד לאחר כך, מפני שאין כל אשה יודעת ליזהר באיסור רחיצה ואיסור סחיטה. ובמקום שנוהגין להקל אם רוחצת בצונן, יכולה לרחוץ אפילו כל גופה. אבל בחמין צריכה ליזהר, שלא לרחוץ אלא באותו מקום ובין ירכותיה. ודוקא בחמין שהוחמו בערב שבת ובערב יום טוב. גם צריכה ליזהר מאיסור סחיטה, שלא תרחץ בבגד, רק בידיה.
• וביום הכיפורים לא תרחץ כלל, רק תקנח את עצמה יפה יפה (דהוי שעת הדחק כמו שנתבאר בסעיף ב', דהא אסור ברחיצה), ותלבש כתונת לבנה.

ובתשעה באב, וכן בשבעת ימי אבלה, גם כן לא תרחץ, רק תקנח, וגם כתונת לבנה לא תלבש, רק כתונת ישנה שהיא בדוקה שאין עליה כתמי דם (עיין אליה רבה סימן תקי"א ס"ק ט').

אבל לאחר שבעה, אף על פי שאסורה ברחיצה כל שלושים, מכל מקום יכולה לרחוץ קצת לצורך לבישת לבנים, ותוכל ללבוש כתונת לבנה.

(ו)

• בכל יום משבעת ימי הספירה, צריכה לכתחילה לבדוק את עצמה שתי פעמים בכל יום: אחת שחרית, ואחת סמוך לבין השמשות. ובדיעבד, אפילו לא בדקה, רק פעם אחת ביום הראשון ופעם אחת ביום השביעי, יש להקל. ודוקא ביום א' וביום ז', אבל אם בדקה יום א' ויום ח', אין לה אלא יום ח' בלבד, וצריכה להוסיף עוד ששה ימים.

(ז)

• כל בדיקות אלו, בין בהפסק טהרה בין בשבעת ימי נקיים, צריכין להיות בבגד פשתן לבן ישן, או בצמר גפן, או בצמר לבן נקי ורך. ותכניסנו בעומק לחורים ולסדקים, עד מקום שהשַמָש דש, ותראה אם אין בו איזה מראה אדמומית. ואם אי אפשר לה להכניס כל כך בעומק, תבדוק על כל פנים כפי כוחה האפשרי. וטוב שלכל הפחות בדיקה אחת תהיה עד מקום שהשמש דש.

(וצריך כל איש ללמד את אשתו דין הבדיקות, כי הרבה אינן יודעות).

ובתולות שבודקות קודם הנישואין, יבדקו גם כן כפי כוחן האפשרי.

(ח)

• הבדיקות צריכות להיות לאור היום, ולא לאור הנר. ויש מחמירין אפילו בדיעבד, אם לא היתה לכל הפחות בדיקה אחת ביום הראשון ובדיקה אחת ביום השביעי לאור היום.

(ט)

• אם מצאה כתם בימי ספירת הנקיים, או אפילו ראתה דם ממש, יכולה להפסיק בטהרה וללבוש לבנים גם ביום זה, כל שפסקה קודם בין השמשות, ומיום המחרת תספור שבעה נקיים מחדש.

(י)

• וכן כלה שראתה דם קודם הנישואין, ואם תמתין ה' ימים יהיה יום הנשואין קודם זמן טבילתה, וקשה להם לדחות הנשואין, אזי תוכל להפסיק בטהרה מיד ביום שפסקה, קודם בין השמשות, ולספור ממחרת ז' נקיים, כדי שתוכל לטבול קודם החופה. וזה עדיף טפי מלעשות החופה בעודה נדה.