קיצור שולחן ערוך צז

<< · קיצור שולחן ערוך · צז · >>

(א)

יש נוהגין להתענות בערב ראש חודש. ואומרים סדר יום כפור קטן, לפי שבו מתכפרין כל העוונות של כל החודש, דומיא דשעיר ראש חודש. וכמו שאנו אומרים במוסף, זמן כפרה לכל תולדותם. וכל מקום לפי מנהגו.

(ב)

מצווה להרבות בסעודה בראש חודש. ואם חל בשבת, יעשה תבשיל אחד יותר מבשאר שבתות.

(ג)

ראש חודש מותר בעשיית מלאכה. ונשים נוהגות שלא לעשות בו מלאכה, ומנהג הגון הוא ואין להקל להם.

(ד)

הלל צריך לאמרו בעמידה, ולא יפסיק בו. וישתדל לאמרו עם הציבור. ולכן אם בא לבית הכנסת סמוך להלל, יאמר הלל עם הציבור ואחר כך יתפלל. ואם הוא עומד בפסוקי דזמרה, דהיינו מן הודו עד לאחר אז ישיר, יקרא הלל עם הציבור ולא יברך לא בתחילה ולא בסוף, כי ברכת ברוך שאמר וברכת ישתבח עלו לו גם להלל. ודווקא בראש חודש יכול לעשות כן, שאומרים ההלל רק בדילוג, וכן בחול המועד וימים האחרונים של פסח. אבל כשאומרים הלל שלם, אינו יכול לעשות כן. ומי שאמר הלל שלא בציבור, אם יש שם שנים אחרים, יאמר לפניהם הודו לה' וגו' כדי שיענו הם. דכיון שאומר הודו, משמע שאומר לאחרים.

דין אמירת הלל בבית האבל רחמנא ליצלן, עיין לקמן סימן ר"ז.

(ה)

לאחר הלל, אומרים קדיש שלם, ומוציאין ספר תורה וקורין ארבעה. הכהן קורא שלשה פסוקים, שהם: "וידבר", "צו", "ואמרת". והלוי חוזר וקורא "ואמרת", וקורא "את הכבש אחד", "ועשירית האיפה". וישראל קורא "עולת תמיד" עד "ובראשי חדשיכם". ורביעי קורא "ובראשי חדשיכם" וגו'.

(ו)

ראש חודש אסור בתענית ובהספד, ואין אומרים בו צידוק הדין. עיין בשלחן ערוך אורח חיים סימן ת"כ, בטורי זהב ומגן אברהם ומפרשים.

(ז)

חייבין לקדש את הלבנה בכל חודש. ואין מקדשין אותה אלא כשהוא ודאי לילה, שנראית זריחתה על גבי הקרקע וראוי ליהנות מאורה. אם נתכסתה בעב, אין מקדשין אותה, אלא אם כן הוא דק וקלוש. ואם התחיל לברך ואחר כך נתכסתה בעב, גומר את הברכה. אבל אם הוא משער שלא יוכל לגמור את הברכה קודם שתתכסה, אסור לו להתחיל.

(ח)

אין לקדשה, רק תחת השמים ולא תחת גג. אבל אם אין לו מקום נקי, או מחמת אונס אחר, יכול לקדשה גם בתוך הבית בעד החלון.

(ט)

מצווה מן המובחר לקדשה במוצאי שבת כשהוא מבושם ומלובש בבגדים נאים. אך אם מוצאי שבת יהיה לאחר עשרה ימים מן המולד, או שיש איזה חשש שמא לא יוכל לקדשה, אין ממתינין למוצאי שבת.

מצווה לקדשה באספת עם, משום ד"ברב עם הדרת מלך". אבל אל יתעכב בשביל זה, כי מצות "זריזין מקדימין" דחי למצות "ברב עם", עיין לעיל סימן ס' סעיף ז.

(י)

אין מקדשין אותה עד שיעברו עליה לכל הפחות שלשה ימים מן המולד. ויש ממתינין שבעה ימים. וכשחל מוצאי שבת קודם שבעה ימים, אין להמתין, אלא יקדשוה במוצאי שבת. ואין מקדשין אותה אלא עד חצי תשע ועשרים יום, שנים עשר שעות, ושבע מאות ותשעים ושלשה חלקים, שהוא ארבעה עשר מעת לעת ושמונה עשרה שעות ועשרים ושתים דקות (מינוטין) מן המולד.

(יא)

אין לקדשה קודם תשעה באב, וכן כשהוא אבל, אלא אם כן לא ישלים אבלותו עד שיהיו עשרה מעת לעת מן המולד, אז יקדשה בימי אבלו. ואין לקדשה כשהוא בתענית עד שיטעם מקדם. ומכל מקום במוצאי יום הכיפורים, כיון שאז יוצאים מבית הכנסת בשמחה על מחילת העוונות, מקדשין אותה מיד.

(יב)

אין לקדשה, לא בליל שבת ולא בליל יום טוב, אלא בשעת הדחק, שבמוצאי שבת יעבור הזמן.

(יג)

סומא מותר לקדשה.

(יד)

אם הלבנה זורחת בתחילת הלילה קדם שהתחילו להתפלל מעריב, אם יש עוד זמן איזה לילות לקדשה, מתפללין תחילה מעריב, ואחר כך מקדשין אותה, משום דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ועוד דקריאת שמע הוי דאוריתא. אבל אם אין עוד זמן, רק שנים או שלשה לילות, בזמן קצר כזה יש לחוש שמא תתכסה בעבים. ובעת הגשמים, גם כשיש עוד זמן ארבעה לילות, יש לחוש לכיסוי עננים, ויש להקדים קידוש לבנה. ואם נראתה הלבנה בעת שאומרים קריאת שמע וברכותיה, אם הזמן מצומצם כל כך שבעוד שיגמרו שמונה עשרה יעבור זמן קידושה, יכולין להפסיק אפילו באמצע ברכות קריאת שמע או באמצע קריאת שמע לקדש אותה. אך אם אפשר, יגמרו את הפרק, לקדשה בין הפרקים.

(טו)

אם בחודש אדר לא נראתה עד ליל ארבעה עשר, שהוא זמן קריאת המגילה, יקדשו תחילה את הלבנה, ואחר כך יקראו את המגילה. ואם נראתה באמצע קריאת המגילה, אם הוא בזמן שגם לאחר שיגמרו את הקריאה, יהיה עוד שהות לקדשה, אין מפסיקין באמצע קריאת המגילה. אבל אם עד שיגמרו את המגילה יעבור זמנה, אזי אם כל הקהל עדיין לא קידשו אותה, יפסיקו לקדש אותה, ואחר כך יגמרו את המגילה. אבל אם רק יחיד לא קידש אותה, שאם יפסיק לקדשה, יצטרך אחר כך לגמור את המגילה ביחידות, לא יפסיק, משום דפרסומי ניסא עדיף.