קובץ יסודות וחקירות/נשא ונתן ביד

הגדרה

דיין שדן דיני ממונות וטעה בדין, אם נשא ונתן ביד - מה שעשה עשוי, ואין הדין חוזר (ורק אם לא נשא ונתן ביד אלא ציווה לבעל דין והוא עשה מעצמו - הדין חוזר) (הסוגיא בסנהדרין לג.).
נקרא גם נטל ונתן ביד (בגמרא סנהדרין לג. ובתוס' שם (ד"ה השתא) הגירסא היא "נטל ונתן". אמנם בגמרא בכורות כח: וברש"י סנהדרין שם הגירסא "נשא ונתן", וכן ברוב הראשונים והאחרונים וברמב"ם (סנהדרין ו-ג) ובשו"ע (חו"מ כה-ג)).

מקור וטעם

בטעם החילוק בין נשא ונתן ביד (שמה שעשה עשוי), לבין לא נשא ונתן ביד (שהדין חוזר) – מצאנו חמש דעות במפרשים:
א) כשהדיין נשא ונתן ביד, שהדין הוא שהדיין צריך לשלם מביתו, בעל הדין לא הפסיד, ולכן מה שעשה עשוי. אך כשלא נשא ונתן ביד, שהדין הוא שהדיין פטור, מחזירים את הדין כדי שבעל הדין לא יפסיד (רי"ף סנהדרין לג. (יא: בדפיו)).
ב) כשנשא ונתן ביד, כיוון שהדיין עשה מעשה – הדין הוא דין (אע"פ שטעה), ואינו חוזר. אך כשלא נשא ונתן ביד (וגם טעה) – אינו דין, ולכן הדין חוזר (מלחמות סנהדרין לג. (יא: בדפי הרי"ף) בלשון "אי לאו דמיסתפינא").
ג) כשנשא ונתן ביד – בעל הדין לא יכול לתבוע את חבירו שיחזיר לו, כיוון שלא הוא נטל ממנו (אלא הדיין), ואת הדיין אינו יכול לתבוע משום שהממון לא בידיו, ולכן מה שעשה עשוי. אך כשלא נשא ונתן ביד, בעל הדין תובע את חבירו שנטל ממנו שלא כדין, ולכן הדין חוזר (יד רמ"ה סנהדרין לג. תחילת ד"ה ואתא).
ד) כשנשא ונתן ביד קונסים את הדיין שמה שעשה עשוי וישלם מביתו. אך כשלא נשא ונתן ביד לא קונסים אותו, והדין חוזר (נתיה"מ ביאורים כה-יד בדעת הרמב"ם).
ה) כשנשא ונתן ביד הוא יותר ביזיון להחזיר את הדין, ולכן מה שעשה עשוי מפני כבוד בית דין. אך כשלא נשא ונתן ביד הוא פחות ביזיון, ולכן הדין חוזר (ברכת אברהם סנהדרין לג. סוף ד"ה רב).

פרטי הדין

בגדר נשא ונתן הסתפק הקצוה"ח (כה-ט) אם הוא דווקא שנשא ונתן ביד את כל הממון, או גם אם נשא ונתן את מקצתו.
טעה בדבר משנה וא"א להחזיר את הדין (כגון שזה שנטל את הממון שלא כדין הלך למדינת הים) – הדיין פטור (שו"ע חו"מ כה-א). וכאשר נשא ונתן ביד – הש"ך (חו"מ כה-א) סובר שחייב, והקצוה"ח (כה-א, והביא גם את הש"ך) הסתפק בזה, שהרי מה שאמרו אדם מועד לעולם ולרבות שוגג כמזיד הוא דווקא במזיק, וכאן אינו מזיק אלא גזלן.
שלושה סמוכים שנשאו ונתנו ביד – הנימוק"י (סנהדרין יב: בדפי הרי"ף) כתב שכיוון שנשאו ונתנו ביד חייבים, והש"ך כתב שאעפ"כ פטורים (דן במחלוקתם קצוה"ח כה-ו ד"ה והנה).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: דיינים, טעה בשיקול הדעת.