קובץ יסודות וחקירות/דיינים

הגדרה

שופטים שדנים ופוסקים את הדין (הסוגיות בסנהדרין פרק א).

מקור וטעם

מקור המצווה למנות דיינים מפורש בפסוק "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך" (דברים טז-יח).
בטעם המצווה כתב החינוך שמצווה זו תעמיד את דתנו, שתהיה אימת שופטינו על ההמון ויתרגלו לעשות משפט וצדק (חינוך תצא ד"ה שורש).
במהותם חקרו אם הדיין רק פוסק את הדין (והמתחייב והזוכה הוא רק ממילא), או שהוא עצמו המזכה והמחייב (מערכי לב סנהדרין סט-ב).

פרטי הדין

נמצא אחד מהם קרוב או פסול – בדיינים, כגון שהיו חמישה דיינים ונמצא אחד מהם קרוב או פסול – יש בזה שלוש דעות:
א) רוב המפרשים כתבו שגם בזה אומרים שדינם בטל כמו עדים (שו"ת הרשב"א, מהרש"ח שהובא במשנה למלך עדות טז-ה, כנסת הגדולה, ביאור הגר"א אה"ע קסט-יז), וביאר הקובץ שיעורים (בבא בתרא תריג, והביא את שו"ת הרשב"א) שלומדים דיינים מעדים.
ב) יש אומרים שדינם כשר (משנה למלך שם בדעת רש"י, והקהילות יעקב סנהדרין ב דן בזה באריכות, והביא (בד"ה ובעיקר) שיש אומרים שזו מחלוקת בירושלמי, ודחה את דעתם).
ג) והקצוה"ח חילק, שכאשר הדיינים פוסקים – אין בהם דין נמצא אחד מהם קרוב או פסול. אך כשהם כותבים הנפק, או שמעידים שנתקבלה עדות בפניהם, או שכותבים את פסק הדין – יש בזה דין קרוב או פסול, משום שבזה יש עליהם תורת עדים (קצוה"ח לו-ז, והביא גם את המהרש"ח וכנסת הגדולה).
דיינים שקרובים לעדים – פסולים מדין עדות שאי אתה יכול להזימה, שהדיינים לא יוכלו להענישם אם יזימום (רא"ש בבא בתרא פ"ח סי' ב (קיג:) מביא ירושלמי בפרק שבועת העדות, סמ"ע חו"מ לג-כו, נתיה"מ לג-טז). אמנם תוס' (כתובות כא: ד"ה הנח) כתבו שהם כשרים.
עדים ודיינים – הגר"א וסרמן דן האם לומדים דיני דיינים מדיני עדים (קובץ שיעורים בבא בתרא תריג וקובץ הערות עג-י, והביא ראיות לכאן ולכאן).
קבלת עדות צריכה להיות בפני בית דין הראויים לדון, דהיינו שלושה מומחים (קצוה"ח עט-ז ד"ה ולענ"ד). ודין זה הוא דאורייתא, ולכן בימינו שאין מומחים, קבלת עדות היא רק מתקנת חכמים (קצוה"ח לד-א). ואם קיבלו עדות בפחות משלושה פסולה, מדין עד מפי עד (קצוה"ח ז-ה).

אנשים

גר דן את חבירו הגר אך לא את ישראל (שו"ע חו"מ ז-א). ונחלקו הראשונים האם הוא דווקא בכפייה, אך בלא כפייה דן אפילו את ישראל (תוס' יבמות קא: ד"ה ואנא, רא"ש יבמות פרק יב סי' ב), או שהוא דווקא בלא כפייה, אך בכפייה אינו דן אפילו את חבירו (הגהת מרדכי יבמות פרק יב סי' קיט. דן במחלוקתם קצוה"ח ז-א).
קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים, שנאמר התקוששו וקושו (צפניה ב-א), ומכאן שמי שאין דנים אותו אינו דן אחרים, כגון כהן גדול (סנהדרין יח.). ונחלקו האחרונים האם תלוי בזה שאינו נידון בכלל, או בזה שאינו נידון באותו דבר שדן בו, ונפק"מ לבן י"ג שנה שלא הביא שתי שערות, שנידון במטלטלין אך לא בקרקע (שאין מקחו מקח בקרקע) – האם יכול לדון בדיני קרקע (תומים ז-ד: לא דן בקרקע, קצוה"ח ז-ג: כן דן, והביא גם את התומים).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אין עד נעשהדיין, בעל המקח דייןוחיה, דיןבלילה, טעה בשיקולהדעת, יחידמומחה, נשא ונתןביד, סמיכתזקנים, עדים, פסקדין, פשרה, קבלת בעלי הדין (שהסכימו לדון אצל דיין פסול), קבלתעדות, קם דינא.