קובץ יסודות וחקירות/פשרה
הגדרה
[עריכה]דיינים יכולים לפשר בין בעלי הדין (הסוגיא בסנהדרין ו, בסוגיא זו האריך דברי גאונים פא).
לדוגמא, התובע מחבירו מאה, והנתבע מכחיש, והדיין מפשר ביניהם שישלם רק חמישים.
הלשון "פשרה" היא מלשון פושרים, שאינם קרים ואינם חמים (שבות יעקב ח"ב קמה).
נקראת גם "ביצוע" (סנהדרין ו:).
מקור וטעם
[עריכה]מקורה מהפסוק (זכריה ח-טז) "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" – איזהו משפט שיש בו שלום הוי אומר זו פשרה. וכן מהפסוק (שמואל ב ח-טו) "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו" – איזהו משפט שיש בו צדקה הוי אומר זו פשרה (סנהדרין ו:).
במהותה דנו האם היא כמכר או כמתנה (שו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאה ח"א מח וקמח מביא שיש בזה סתירה בשו"ת התשב"ץ ח"ב סב ורכז).
בדינה נחלקו תנאים לשלוש דעות: מצווה לעשות פשרה, מותר, או אסור (שייקוב הדין את ההר) (סנהדרין ו: ז.). ולהלכה זו מצווה, ולכן מצווה לומר לבעלי הדין בתחילה "הדין אתם רוצים או הפשרה", וכל בית דין שעושה פשרה תמיד הרי זה משובח (שו"ע חו"מ יב-ב).
מתי מפשרים
[עריכה]זמנה הוא רק קודם ששמע הדיין את טענות בעלי הדין, או אחר ששמעם ואינו יודע להיכן הדין נוטה (שו"ע חו"מ יב-א), אך אחר גמר הדין אינו רשאי לעשות פשרה (שם סעיף ב).
כאשר אחד מבעלי הדין קשה, שהדיין חושש לחייבו, מותר לדיין לעשות פשרה (שו"ע חו"מ יב-א).
כשהדיין לא יכול לחתוך דין ברור, כגון שיש סברא לכאן ולכאן – יכול לעשות פשרה גם בעל כורחם של בעלי הדין (דברי גאונים פא-א).
אסור לנתבע לבקש צדדים להישמט מהתביעה כדי שיתרצה התובע לעשות עימו פשרה (שו"ע חו"מ יב-ו).
פרטי הדין
[עריכה]הדיין מוזהר שלא להטות את הפשרה כשם שמוזהר שלא להטות את הדין (שו"ע חו"מ יב-ב).
פשרה צריכה קניין למסקנת הגמרא (סנהדרין ו.).
פשרה הקרובה לדין – בעלי דין שקבלו בקניין שהדיין יפשר ביניהם בפשרה הקרובה לדין, הכוונה היא שהדיין לא יחצה את הדבר, אלא שלא יטה מהדין האמיתי – בין בפטור ובין בחיוב – ביותר משליש. כגון שהנתבע ישלם רק שני שלישים מהסך שמחוייב, או שישלם שליש יותר מהסך שמחוייב. אך הדיין יכול לנטות מהדין האמיתי בפחות משליש (דברי גאונים פא-ו).
כשיש כמה דיינים, יש אומרים שבפשרה לא הולכים אחר הרוב אלא צריך שיסכימו כל הדיינים (תוס' סנהדרין ו. ד"ה ביצוע, שו"ע חו"מ יב-יח).
אסמכתא בפשרה מועילה, כגון שבפשרה פסקו שאם לא יעשה מעשה מסויים יתחייב לשלם (דברי גאונים פא-יג).
אפוטרופוס, נחלקו האחרונים האם הוא יכול לפשר עבור היתומים (מהרלב"ח צה: יכול, שו"ת פני משה ח"א ט: לא יכול. הובאו בדברי גאונים ז-יא).
טעות
[עריכה]פשרה בטעות חוזרת, כגון שהתובע לא מצא עדים ולכן נתפשר, ואח"כ מצא עדים וחוזר בו מהפשרה (שו"ע חו"מ יב-יד, שו"ת רדב"ז ח"א רעא).
כשהדיין טעה ועבר על חוק הפשרה הישרה הנוהגת בין האנשים, הפשרה חוזרת, כשם שדין שהדיין טעה בו – חוזר (דברי גאונים פא-ב).
פשרה שנתבטלה מקצתה (מחמת טעות) לא נתבטלה כולה (שבות יעקב ח"ב קמד, שאלת יעב"ץ קט).