קובץ יסודות וחקירות/חול המועד

הגדרה

הימים שבין ראשון לשביעי של פסח ובין ראשון לשמיני של סוכות (רמב"ם יום טוב ו-כב, מאירי תחילת מועד קטן).
נקרא בשמות שונים:
א) במשנה "מועד" (כגון מועד קטן א-א, פירוש המשניות לרמב"ם תחילת מועד קטן).
ב) בגמרא "חולו של מועד" (כגון מועד קטן ד., אמנם גם בגמרא נקרא לעיתים מועד, כגון מועד קטן ח:).
ג) בפוסקים נקרא גם "חולו של מועד" (כגון שו"ע או"ח תצ-ד) וגם "חול המועד" (כגון שו"ע או"ח תצ-ט).
===מקור ===במקור לאיסור מלאכה בחול המועד מביאה הגמרא (חגיגה יח.) חמש דעות בתנאים: א) רבי יאשיה: "את חג המצות תשמור שבעת ימים" (שמות כג-טו).
ב) רבי יונתן: ק"ו מהיום הראשון והשביעי, שאין קדושה לפניהן ולאחריהן ואסורים במלאכה.
ג) רבי יוסי הגלילי: "כל מלאכת עבודה לא תעשו" (ויקרא כג-לה).
ד) רבי עקיבא: "אלה מועדי ה' מקראי קודש" (ויקרא כג-ד).
ה) "ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה'" (דברים טז-ח) – מה שביעי עצור אף ששת ימים עצורים (דעה זו הובאה בגמרא שם בסתם, ובספרי (ראה קלה) היא בשם רבי ישמעאל).
ובמקור לאיסור זה נחלקו הראשונים לשלוש דעות:
א) דאורייתא (רש"י ורשב"ם המובאים בתוס' חגיגה יח. ד"ה חולו, שו"ת הרשב"א ח"א תרצ בשם הראב"ד, טור או"ח תקלו בשם הרי"ף).
ב) דרבנן (תוס' חגיגה יח. ד"ה חולו, והביאו ירושלמי מועד קטן ב-ג [ט.] שמשמע ממנו שהוא מדרבנן כדי שיהיו אוכלים ושותים ויגעים בתורה. רמב"ם יום טוב ז-א, רא"ש מועד קטן בתחילתו, סמ"ג לאווים עה), ולפי זה הדרשות שהובאו לכך בגמרא הן אסמכתאות (מגיד משנה והגהות מיימוניות שם). וכיוון שיש בו אסמכתאות, הוא חמור יותר משאר דיני דרבנן (תוס' חגיגה שם).
ג) מלאכה שאינה לצורך המועד ואינה דבר האבד – אסורה מן התורה, אך שאר המלאכות מותרות מדאורייתא, וחכמים אסרו את חלקן (רמב"ן, הובא במגיד משנה יום טוב ז-א, והמגיד משנה שם הגדירו כפשרה בין שתי הדעות דלעיל).
כעת נדון בשתי הדעות – הדעה שדאורייתא והדעה שדרבנן, בסעיפים נפרדים.

דאוריתא

בסעיף זה נדון בדעה שאיסור מלאכה בחול המועד דאורייתא.
סוג האיסור – בפשטות משמע מהגמרא (חגיגה יח.) שהיא מחלוקת תנאים בין שלוש דעות: [א] לאו – לדעה שנלמד מ"מלאכת עבודה לא תעשו", וכן לדעה שנלמד מ"חג המצות תשמור", שהרי השמר הוא לאו. [ב] עשה – לדעה שנלמד מ"אלה מועדי ה' מקראי קודש". [ג] ק"ו – מהיום הראשון והשביעי .
ובפירוש מחלוקת זו נחלקו המפרשים לשלוש דעות:
א) מנחת חינוך (שכג-ב [ג]): היא מחלוקת תנאים כפשוטה, האם הוא לאו, עשה או ק"ו. ויש מכך נפק"מ אם לוקים על כך – שעל לאו לוקים, אך על עשה אין לוקים, וכן על ק"ו אין לוקים, שהרי אין עונשים מן הדין. וכן נפק"מ אם נשים חייבות בו, שאם הוא עשה פטורות, שזהו עשה שהזמן גרמו.
ב) טורי אבן (חגיגה יח. ד"ה ר' יונתן, והובא במנחת חינוך שם): תנאים אלו לא חולקים זה על זה אלא מוסיפים זה על זה, ואם כן לכו"ע לוקים, ולכו"ע נשים חייבות בו.
ג) רמ"ע מפאנו (קח ד"ה ולנו במלאכת): לכל התנאים הוא איסור עשה (והדעות שדרשו שהוא לאו הן אסמכתאות) ועשה זה טפל לעשה "שבתון מקרא קודש" (ויקרא כג-ג) שנאמר ביום טוב, והוא איסור עשה אחד שכולל גם את יום טוב וגם את חול המועד (וביום טוב נוסף גם לא תעשה) (רמ"ע מפאנו).
מלקות – כתב הר"ן (מועד קטן ו. בדפי הרי"ף ד"ה פטור אבל אסור) שלכו"ע אין לוקים על מלאכת חול המועד משום שהוא לאו שבכללות. והמנחת חינוך (שכג-ב [ד] בסופו) הקשה עליו מדוע הוא לאו שבכללות.

דרבנן

בסעיף זה נדון בדעה שאיסור מלאכה בחול המועד דרבנן. הטעם שאסרוהו במלאכה הוא הואיל וחול המועד נקרא "מקרא קודש" (ויקרא כג-לז) והוא זמן חגיגה במקדש, אסרוהו כדי שלא יהיה כשאר ימי החול שאין בהם קדושה כלל (רמב"ם שם).
הטעם שלא אסרו בו את כל המלאכות כמו ביום טוב, הוא משום שהוא דבר שאין הציבור יכולים לעמוד בו להיבטל מכל המלאכות שבעה או שמונה ימים (לבוש או"ח תקל-א).
מקרא קודש – נחלקו הראשונים האם נקרא "מקרא קודש" (ויקרא כג-לז) אע"פ שאיסור המלאכה מדרבנן: לרמב"ם (יום טוב ז-א) הוא נקרא כך, והתשב"ץ (ח"ב רו, לגבי הזכרתו ביעלה ויבוא) כתב שאינו נקרא כך.
===טעם ===בטעם איסור מלאכה כתב הירושלמי (מועד קטן ב-ג [ט.]) שהוא כדי שיהיו אוכלים ושותים ויגעים בתורה . קדושתו – חול המועד אינו קודש בעצמו, אלא רק מכח יום טוב, וכמו שהלבנה מקבלת מהחמה (אבני נזר או"ח ב-מב, ע"פ הזוהר שהובא שם ובב"י או"ח סי' לא באמצעו).

פרטי הדין

ספק דבר האבד נחלקו בו הפוסקים, ויש בזה ארבע דעות (שדי חמד ח"ח מערכת חול המועד י עמוד 19):
א) מותר (מגן אברהם תקלז בתחילתו).
ב) אסור, ואפילו לדעות שמלאכת חול המועד אסורה רק מדרבנן (ב"י או"ח תקלט (ד"ה ואיכא למידק) בדעת הרא"ש).
ג) תלוי במחלוקת האם איסור מלאכה בחול המועד דאורייתא או דרבנן (מחצית השקל שם, פרי מגדים).
ד) להלכה מותר משום שיש מחלוקת ראשונים האם מלאכת חול המועד אסורה מדאורייתא או מדרבנן, ולדעות שהיא דרבנן בוודאי מותר, ואם כן הוא נחשב כספק ספיקא.
מלאכה לצורך יום אחר – היתר דבר שהוא לצורך המועד הוא גם לצורך מחר או לצורך יום טוב האחרון. אך ביום טוב היתר מלאכת אוכל נפש הוא רק לאותו היום, ולא מיום טוב ראשון ליום השביעי (פרי מגדים או"ח תקלג משבצות זהב א).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: יום טוב, מלאכות שבת.