קהלת משה ג ח
"והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה' אלהיכם, וסרתם מן הדרך ללכת אחרי אלהים אחדים"[1].
ופירש רש"י – הא למדת שהמודה בעבודה זרה, הוא ככופר בכל התורה כולה"[2].
וקשה מי לא ידע זאת במי שמימר דת ח"ו נקל לו לעבור כל המצות?
ותירץ הגאון ר' יונתן [מפרג (אייבישיץ)]: דאיתא: "רבא ורב הונא קאזלי באורחא מטו לשני שבילין, חד מטי אפתחא דעבודה זרה, וחד מטי אפיתחא דבי זונות, אמר ליה רבה: ניזל אפיתחא דע"ז דנכיס יצריה, ר"ל שהרגו יצר הרע דע"ז כדאיתא ביומא[3], אמר רב הונא: אדרבא ניזל אפיתחא דבי זונות ונכפייה ליצרי ונקבל אגרא. אזלו"[4] וכו'.
היוצא לנו מזה מי שמרגיש בעצמו שהוא צדיק גדול, יכול לילך אפיתחא דבי זונות ולא מסתפי מיצר הרע, אבל אי יודע בעצמו שאינו צדיק, אסור לו לילך אפיתחא דבי זונות, רק מוכרח לילך אפיתחא דע"ז, אי ליכא דרכא אחרינא[5].
והנה גילוי עריות נקרא דרך כגון "דרך גבר בעלמא"[6], "דרך אשה מנאפת"[7], "דרך נשים לי"[8].
וזהו פירש המקרא: "והקללה אם לא תשמעו אל מצות הר אלהיכם", ר"ל שתרגיש בעצמך שאין אתה צדיק. [מה יקרה] אם תתרמי לפניך שני דרכים, היינו ע"ז וזונות, [אומר הפסוק:] "וסרתם מן הדרך", ר"ל [תסור מהדרך של] גילוי עריות, אלא [מה תעשה:] ללכת אחרי אלהים אחרים, היינו ליזל אפיתחא דע"ז דנכיס יצר הרע, ודוּק היטב.
וזו סיום סיף הסדרה עקב, "כי אם שמור תשמרון ללכת בכל דרכיו"[9],
ר"ל אם שמור תשמרון את התורה, תזכה לילך בכל דרכיו אפילו לפיתחא דבי זונות,
והקללה אם לא תשמעו וכו'.
ובזה יובן "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל"[10], והטעם "וה' עמו". (הרב מווילנא)[11].
הערות שוליים
[עריכה]- ^ דברים יא כח
- ^ לשון רש"י (שם) - "מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת וגו'" – "הא למדת שכל העובד ע"א הרי הוא סר מכל הדרך שנצטוו ישראל, מכאן אמרו כל המודה בע"א ככופר בכל התורה כולה". (ספרי)
- ^ יומא סט ב: "ויצעקו אל ה' אלהים בקול גדול מאי אמור (נחמיה ט ד)? - אמר רב ואיתימא רבי יוחנן: בייא, בייא! היינו האי דאחרביה למקדשא, וקליה להיכליה, וקטלינהו לכולהו צדיקי, ואגלינהו לישראל מארעהון, ועדיין מרקד בינן. כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא - לא איהו בעינן. ולא אגריה בעינן. נפל להו פיתקא מרקיעא, דהוה כתב בה אמת. אמר רב חנינא, שמע מינה: חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת. אותיבו בתעניתא תלתא יומין ותלתא לילואתא, מסרוהו ניהליהו. נפק אתא כי גוריא דנורא מבית קדשי הקדשים. אמר להו נביא לישראל: היינו יצרא דעבודה זרה, שנאמר ויאמר זאת הרשעה" (זכריה ה ח).
- ^ עבודה זרה יז א. "ר' חנינא ור' יונתן הוו קאזלי באורחא, מטו להנהו תרי שבילי, חד פצי אפיתחא דעבודת כוכבים, וחד פצי אפיתחא דבי זונות. אמר ליה חד לחבריה: ניזיל אפיתחא דעבודת כוכבים דנכיס יצריה, א"ל אידך: ניזיל אפיתחא דבי זונות ונכפייה ליצרין, ונקבל אגרא. כי מטו התם חזינהו [לזונות], איתכנעו מקמייהו".
בילקוט שמעוני משלי רמז תתקלב, מובא מעשה זה בשם ר' חייא ור' יונתן. ולשון המעשה שמביא ר' יונתן, וגם בעלי המעשה רבא ור' הונא, לא מצאנו. - ^ בתוספות (שם יז ב) כתב: "ניזיל אפיתחא דבי זונות. מכאן יש ללמוד שדרך להרחיק מפתח עבודת כוכבים כל מה שיכול משום דכתיב אל תקרב אל פתח ביתה, ומוקמי לעיל בעבודת כוכבים, שהרי היה רוצה ללכת יותר אפיתחא דבי זונות".
הראיה של תוספות לא רק מר' הונא שאמר שעדיף ללכת יותר אפיתחא דבי זונות מאשר פתח עבודה זרה, אלא גם מרבה שרצה ללכת אפיתחא דע"ז, שהרי לבסוף רבה הסכים לדברי ר' הונא.
ולפי ר' יונתן אין ראיה כיון שהסיבה שהוא אמר לו ללכת לפיתחא דבי זונות הוא, כיון שהם צדיקים ויכולים לכוף את יצרם. - ^ משלי ל יט.
- ^ משלי ל כ.
- ^ בראשית לא לה.
- ^ דברים יא כז.
- ^ שמואל א יח יד. "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו". ומבאר הגאון מוילנא, שדוד יכל לעבור בכל הדרכים, גם בפיתחא דבי זונות, ומדוע, כיון ש"וה' עמו", שהוא היה כזה צדיק שה' היה עמו ושמר אותו מחטא.
ולפי זה אפשר לבאר את הגמ' שבת נו א בביאור חדש. וז"ל הגמ' שם: "א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: כל האומר דוד חטא (בבת שבע קודם שקבלה גט- רש"י) אינו אלא טועה, שנאמר: ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו וגו', אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו".
בפשטות ראית הגמ' מ"ה' עמו", ששכינה עמו. ואיך אנו יודעים ששכינה עמו? ע"פ דרשת הגמ' סנהדרין צג ב, את הפסוק בשמואל א טז יח: "ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן, וגבור חיל, ואיש מלחמה, ונבון דבר, ואיש תאר, וה' עמו", וגו', "וה' עמו" – "שהלכה כמותו בכל מקום".
ולפי דברי הגאון מוילנא אפשר לבאר שהראיה שה' עמו הוא מתחילת הפסוק "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל", שדוד יכל לעבור בכל הדרכים, גם בפיתחא דבי זונות, כיון שה' עמו, שהוא היה כזה צדיק שה' היה עמו ושמר אותו מחטא, מכאן ראיה שהוא לא חטא. שהרי הפסוק הזה נאמר בשמואל א, לפני המעשה של בת שבע, בשמואל ב. - ^ דהיינו: הגאון מוילנא הסביר לפי דברי ר' יונתן את הפסוקים בפרשת עקב, ואת הפסוק על דוד המלך. (ר' יונתן נפטר בשנת תקכד, והגאון בשנת תקנח)