קהלת משה ג ה
כלב בן יפונה, ופריך [בגמרא:] וכי כלב בן יפונה שמו והלא כלב הקניזי שמו, ואמאי קרי ליה בן יפונה? [מתרצת הגמרא:] שפנה את עצמו מעצת מרגלים[1].
הקושיא מפורסמת למה לי שפת יתר "ואמאי קרי ליה בן יפונה"[2]?
ותירץ הגאון:[3] דהמקשן ידע בעבור זה קרי ליה "בן יפונה", שפנה מעצת מרגלים, אבל קשה אמאי לא קרא ליהושע בן יפונה, הא הוא נמי פינה מעצת מרגלים?
לזה אומר הגמרא ואמאי קרי ליה בן יפונה ולא יהושע[4], ומשני: שפינה את עצמו היינו בבחירתו מעצת מרגלים, אבל יהושע התפלל משה עליו יה יושיעך מעצת מרגלים[5]. ודוּק:
הערות שוליים
[עריכה]- ^ ביהושע כתוב: "ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה" (יהושע טו טז), "וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב ויתן לו את עכסה בתו לאשה" (יהושע טו יז).
מקשה הגמ' בתמורה טז א. הרי עתניאל הוא אחי כלב, ואיך יתכן שלאביו של עתניאל קוראים קנז, ולאביו של כלב קוראים יפונה? וז"ל הגמ': "וכלב, בן קנז הוא, והלא כלב בן יפונה הוא, מאי יפונה"? [מתרצת הגמרא] שפנה מעצת מרגלים".
והגירסה שהיתה לפני ר' יונתן היא: "וכי כלב בן יפונה שמו, והלא כלב הקניזי שמו, ואמאי קרי ליה בן יפונה? [מתרצת הגמרא:] שפנה את עצמו מעצת מרגלים".
- ^ כוונתו: שהגמ' לא היתה צריכה להאריך בקושיא ולומר: "וכי כלב בן יפונה שמו, והלא כלב הקניזי שמו, ואמאי קרי ליה בן יפונה", אלא לומר בקיצור: "וכי כלב בן יפונה שמו, והלא כלב הקניזי שמו".
ולפי הגירסה שלנו, במקום לומר "וכלב, בן קנז הוא, והלא כלב בן יפונה הוא, מאי יפונה"?, לקצר ולומר: "וכלב, בן קנז הוא, והלא כלב בן יפונה הוא?
והאמת היא שלפי הגירסה שלנו לא קשה מידי, כיון שמה שכתוב "מאי יפונה", הוא התירוץ ולא חלק מהקושיא. וכוונת הגמ' כך: "וכלב, בן קנז הוא, והלא כלב בן יפונה הוא? [מתרצת הגמרא] "מאי יפונה, שפנה מעצת מרגלים".
בילקוט שמעוני פרשת שלח יש גירסה קצת אחרת מהגמ' שלנו, אבל את הגירסה של ר' יונתן לא מצויה בידינו. - ^ הכוונה לר' יונתן מפראג שמובא בחידוש הקודם.
- ^ דהיינו: שהגמ' מקשה שתי קושיות:
א. "וכי כלב בן יפונה שמו, והלא כלב הקניזי שמו"?, והקושיא הזו על כלב,
ב. "ואמאי קרי ליה בן יפונה?, וקושיא זו על יהושע, שאם תרצה לתרץ לי שכלב נקרא "בן יפונה", כיון שפנה מעצת מרגלים, אני אקשה לך, א"כ מדוע יהושע לא נקרא "בן יפונה", הרי גם הוא פנה מעצת מרגלים.
והגמ' מתרצת: שכלב נקרא "בן יפונה", כיון שפינה "עצמו" מעצת מרגלים, הוא מבחירתו התרחק מהמרגלים, מה שאין כן יהושע לא התרחק מבחירתו, אלא ע"י תפילת משה.
ועיין אורח חיים פרשת שלח יד כד על הפסוק "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו" וגו':
צריך לדעת למה לא הזכיר אלא כלב ולא יהושע, גם כוונת אומרו היתה רוח אחרת עמו, גם אומרו וימלא אחרי, גם אומרו והביאותיו בתוספות ו' בגזרת הכתוב:
אכן פירוש הכתוב הוא על זה הדרך, ועבדי כלב, וטעם שאני קורא אותו עבדי הוא, עקב, פירוש, שכר אשר היתה רוח אחרת עמו, שהגם שיהושע גם כן לא ניאץ ה' עם המרגלים אף על פי כן זה היה לו סיבה תפלת משה הצילתו מיצר הרע ומכוחותיו שהם המרגלים, לבל יטעוהו, מה שאין כן כלב שנכנס בגדר סכנת יצר הרע וחברתו הרשעה, ותחל רוח רעה לפעמו, והראיה שהלך ונשתטח על קברות האבות, והוא אומרו 'רוח אחרת עמו', ואף על פי כן 'וימלא אחרי', פירוש, השלים אחר רצונו יתברך, ודקדק לומר בדרך זה לצד שיש באדם ב' יועצין, יועץ רע ויועץ טוב ללכת אחרי ה', והוא השלים ומילא אחרי חלק ה'.
וזה הוא על דרך אומרם ז"ל (קידושין לט ב) מי שבאה עבירה לידו וניצול ממנה נותנין לו שכר כעושה מצוה, וזה אינו ביהושע כי לא היתה רוח אחרת עמו להטעותו מדרך השכל כי משה מנעו, ויש כח בתפלת הצדיקים גם לבחינה זו בסוד (שמואל ב כג) צדיק מושל יראת אלהים והבן. אשר על כן זכה כלב שיקרא עבד ה' כמשה רבינו עליו השלום: - ^ סוטה לד ב