קהלת משה א טו
איתא בגמרא: "כשישראל שרויים בצער שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי"[1].
והוא תמוה קשה להולמו.
ואמר הגאון הנ"ל[2]: בדרך משל אם יש לאדם בן נחמד הוא מפליא אותו במאד, אבל אחר כך אם הבן הנ"ל הוא סני שומעני, ר"ל מעשיו מקולקלים, בודאי האב אינו מפליא אותו.
והנמשל היא כך: כי ישראל המה אהובים לה', והקב"ה משבח אותם, כי גמרא ערוכה היא: "מנין שהקב"ה מניח תפילין, שנאמר נשבע ה' בזרוע עוזו, אין זרוע אלא תפילין", ופריך הגמרא: תפילין דמרי עלמא מה כתיבי בהו? ומשני: הקב"ה משבח בשבחן של ישראל, היינו, "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"[3], וכו'.
ונמצא אימתי הקב"ה מניח תפילין, בזמן שישראל טובים, הוא משבח בשבחן, אבל בזמן שישראל מעשיהם מקולקלין, אנו משבח בשבחן, ואינו מניח תפילין, ולזה אמר כביכול: "קלני מראשי, קלני מזרועי", רצה לומר: איני מניח תפילין, וקל על ראשו, וקל על זרועו", ודו"ק היטב.
הערות שוליים
[עריכה]- ^ סנהדרין מו א. "אמר רבי מאיר בשעה שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי".
- ^ החידוש הקודם שמובא מקהלת משה, הוא מר' שמשון, ולכן מה שכתב "הגאון הנ"ל", הכוונה לר' שמשון. (ר' שמשון מכונה שם "הגאון" במספר חידושים).
- ^ ברכות ו א. "א"ר אבין בר רב אדא א"ר יצחק מנין שהקב"ה מניח תפילין? שנאמר: (ישעיהו סב ח) נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו, בימינו זו תורה, שנאמר: (דברים לג ב) מימינו אש דת למו, ובזרוע עוזו אלו תפילין, שנאמר: (תהלים כט יא) ה' עוז לעמו יתן. ומנין שהתפילין עוז הם לישראל? דכתיב: (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש.
א"ל רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין: הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו? א"ל (דברי הימים א יז כא) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".