קבא דקשייתא סח

קושיא סח

קשיא לי על הסוברין (עיין רמב״ן ורש״י ביבמות דף צ״ד ע״ב) דחמותו לאחר מיתת אשתו אף כרת ליכא, רק לאו ד"ארור שוכב עם חותנתו", וקידושין תופסין בה. אם כן, למה אמרינן ריש פרק ב׳ דיבמות דשומרת יבם שמתה אסור באמה? והלא בלאו גרידא לא גזרו לאסור בזיקה, כמבואר ברמב״ן יבמות (דף ל׳) דמוכח כן. דאם לא כן, בנפלו שתי נכריות משני בתים תהיה אסורה להשלישי מכח איסור דשני בתים. ובאמת כן הוא בירושלמי יבמות פרק ג׳ הלכה א׳. ואם כן מוכח דחמותו לאחר מיתת אשתו יש על כל פנים כרת. כי ודאי מה שהוקל איסור הוא איסור קל מלאו מעיקרו, כמבואר בש״ס יבמות (דף צ״ח ע״ב). ועוד קשיא לי מיבמות (דף ע״ז ע״ב) דקאמר עריות יוכיחו, עיין רש״י ז״ל שם, ודחי מה לעריות שכן בכרת, הרי אכתי מוכח מאחר מיתה דליכא כרת. וכעת צ״ע: