קבא דקשייתא לב

קושיא לב

קשיא לי על דברי התוס׳ ב״ק (דף ק״י ע״ב) ד״ה דאדעתא, דרק באירוסין אמרינן אדעתא דהכי לא נתקדשה אף בדבר הנולד אחר כך, ולא אחר הנישואין. אם כן, מאי הוכיח הש״ס בפרק קמא דקידושין (דף י״ג ע״ב) דמיתת הבעל מתיר, מקרא ד"איש אחר יקחנה"? והרי שם באירוסין גרידא איירי, ואם כן, אף דמיתת הבעל אינו מתיר, מכל מקום ניתרת במיתתו לאיש אחר מטעם אדעתא דהכי כו׳; אבל אין מוכח דמן הנישואין מיתת הבעל מתיר בעצם כגט, וצע״ג.

וטב למיתב טן דו לא שייך במת הבעל, כמו שכתב המהר״ם מרוטנבורג (הובא בבית יוסף אבן העזר סימן ק״מ) במומר לעכו״ם.