קבא דקשייתא ל

קושיא ל

קשיא לי טובא, הא דמבואר במשנה פרק ב דערלה (משנה י״ז) דקדשי קדשים אוסרין במשהו לפי פירוש הרמב״ם שם במשנה, וכן הוא ברמב״ם פרק י ממעשה הקרבנות הלכה י״ב ובהשגת הראב״ד שם. וקשיא לי טובא, דהרי מבואר במשנה פרק דם חטאת (דף צ״ז ע״א) דבישל קדשים בחולין או קדשי קדשים עם קדשים קלים, אם אין בהם בנותן טעם, הקלין והחולין נאכלין כמו שהוא. וכן פסק הרמב״ם פרק ח ממעשה הקרבנות הלכה י״ח. ואם כן דברי הרמב״ם ז״ל סותרין אהדדי, דהא מפרש במשנה דערלה דאו או קתני, אם כן קשה טובא איך סותר את עצמו כנ״ל. ולומר דחולין קאי רק על קדשים קלים, והא דקדשי קדשים אינו אוסר קדשים קלים היינו דלא רצו לגזור בקדשים משום פסידא דקדשים, אבל זה בעיני דוחק. וצ״ע.