צידה לדרך מפרשות השבוע/פרשת מקץ

<< · צידה לדרך מפרשות השבוע · פרשת מקץ · >>

פרשת מקץ: שבעה רמזים רמז להם יוסף

1. עלילת מרגלים אתם
ז וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם, וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל: ח וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו, וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ: ט וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם: י וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לֹא אֲדֹנִי, וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל: יא כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ, כֵּנִים אֲנַחְנוּ לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים: יב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לֹא כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת: יג וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ: יד וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר מְרַגְּלִים אַתֶּם: ...

2. הכסף המושב בראשונה
כה וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל שַׂקּוֹ וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ, וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן: כו וַיִּשְׂאוּ אֶת שִׁבְרָם עַל חֲמֹרֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם: כז וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ בַּמָּלוֹן, וַיַּרְא אֶת כַּסְפּוֹ וְהִנֵּה הוּא בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ: כח וַיֹּאמֶר אֶל אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי, וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ: ... לה וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ, וַיִּרְאוּ אֶת צְרֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם הֵמָּה וַאֲבִיהֶם וַיִּירָאוּ: ...

3. הזמנת האחים אל בית יוסף

טז וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה, וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם: יז וַיַּעַשׂ הָאִישׁ כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף, וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת הָאֲנָשִׁים בֵּיתָה יוֹסֵף: יח וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף וַיֹּאמְרוּ עַל דְּבַר הַכֶּסֶף הַשָּׁב בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ בַּתְּחִלָּה אֲנַחְנוּ מוּבָאִים לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ: 

4. אלקי אביכם נתן לכם מטמון
יט וַיִּגְּשׁוּ אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר עַל בֵּית יוֹסֵף, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו פֶּתַח הַבָּיִת: כ וַיֹּאמְרוּ בִּי אֲדֹנִי, יָרֹד יָרַדְנוּ בַּתְּחִלָּה לִשְׁבָּר אֹכֶל: כא וַיְהִי כִּי בָאנוּ אֶל הַמָּלוֹן וַנִּפְתְּחָה אֶת אַמְתְּחֹתֵינוּ וְהִנֵּה כֶסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ כַּסְפֵּנוּ בְּמִשְׁקָלוֹ, וַנָּשֶׁב אֹתוֹ בְּיָדֵנוּ: כב וְכֶסֶף אַחֵר הוֹרַדְנוּ בְיָדֵנוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל, לֹא יָדַעְנוּ מִי שָׂם כַּסְפֵּנוּ בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ: כג וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָכֶם אַל תִּירָאוּ אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי...

5. יוסף מנחש בגביע

לג וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ, וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: ...

6. הכסף המושב בשנית
א וַיְצַו אֶת אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ לֵאמֹר מַלֵּא אֶת אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת, וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ:

7. עלילת הגביע
ב וְאֶת גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן וְאֵת כֶּסֶף שִׁבְרוֹ, וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֵּר: (בראשית מ"ב, ז – מ"ד, ב)

א. הכיצד אחי יוסף לא זיהו אותו?

אחד הדברים המתמיהים ביותר בפרשת יוסף ואחיו הוא: הכיצד אחי יוסף לא זיהו את יוסף? רש"י נותן הסבר טכני לדבר: כשעזב יוסף את אחיו הם היו בחותמת זקן והוא לא, ועתה יוסף עם זקן . דבריו אלה של רש"י אינם מניחים את דעתנו. ראשית, הפרש הגילאים בין יוסף לשאר האחים אינו גדול. שנית, כפי שנראה להלן יוסף רומז להם שבע פעמים על קיומו, או על כך שיש מישהו מבית יעקב במצרים. לאור הרמזים האלה היה עליהם לזהות את יוסף, או להעלות על הדעת שיש מישהו בארמון המצרי שכן מכיר אותם. אם כן מדוע האחים לא זיהו את יוסף גם לאחר שבעת הרמזים?

ב. שבעה רמזים רמז להם יוסף והם לא קלטו

להלן נפרט את כל שבע הפעמים, שהאחים היו יכולים לראות בכך רמז, שיש מישהו ממשפחת יעקב בארמון המצרי, והוא המעליל עליהם "מרגלים אתם", ומאידך הוא הוא הנותן להם את כספם חזרה:

רמז ראשון: "מרגלים אתם"
כל העלילה של "מרגלים אתם", ניתן לראותה כרמז ששולח להם יוסף, שיש מישהו בארמון שכן מכיר אותם. עשרה אנשים תמימים באים למצרים בתמימותם לקנות אוכל. והנה טופלים עליהם עלילה: "מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם" . במקום שהאחים יתעוררו לחשוב שמי שמתנכל אליהם, אולי מכיר אותם, האחים נכנסים לפחדים, ונופלים ברשת שטומנים להם. הם מתנצלים: "לא היו עבדיך מרגלים...".

רמז שני: הכסף המושב
כאשר האחים חוזרים בפעם הראשונה ממצרים לכנען, יוסף מצווה "ולהשיב כספיהם איש אל שקו ". והנה כאשר הם במלון, והאחד פותח את שקו "לתת מספוא לחמרו", הוא מוצא את כספו "והנה הוא בפי אמתחתו". האחים מגיבים בחרדה ובפחד: "ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלקים לנו" . האחים- במקום לחשוד שיש מישהו בארמון שמכיר אותם, ואולי רוצה בטובתם, הם פוחדים מעלילה נוספת. שוב האחים אינם קולטים את הרמז של יוסף.

רמז שלישי: הזמנה לבית יוסף
כאשר מגיעים האחים בפעם השניה למצרים, הם באים עם בנימין. יוסף מתרגש לראות את אחיו בנימין, ומזמין את כל האחים אליו הביתה לצורך סעודה משותפת: "ויאמר לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים" . יוסף מזמין את האחים לסעודה. ואלה במקום לשמוח או להתרגש, נכנסים לחרדה: "וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף ויאמרו על דבר הכסף השב באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים להתגלל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אתנו לעבדים ואת חמרינו" . הנה שוב אנו מופתעים, הכיצד האחים אינם מעלים על דעתם, שמא יש מי שמכיר אותם, שמא יש מישהו שרוצה בטובתם. מדוע הם דווקא נכנסים לחרדה ופחדים? אם מזמינים אותם לסעודה בארמון המלוכה, הדבר אמור לשמח ולעודד ולא להפחיד. מה מונע מהאחים לראות את המציאות נכוחה? מהו המסך המבדיל בין האחים לבין המציאות האמיתית?

רמז רביעי: אלקיכם נתן לכם מטמון
כאשר אחי יוסף מגיעים לביתו של יוסף, הם ממהרים להתנצל בפני "האיש אשר על בית יוסף" ומסבירים לו כי כספם הוחזר אליהם בטעות, וכי הם החזירו את כספם. "וכסף אחר הורדנו בידנו לשבר אכל לא ידענו מי שם כספנו באמתחתינו". הנציג המצרי עונה להם תשובה מאוד מוזרה: "אל תיראו אלקיכם ואלקי אביכם נתן לכם מטמון באמתחתיכם כספכם בא אלי…" . האיש המצרי יכול היה לענות תשובות הרבה יותר סבירות כגון: אין לי מושג על מה אתם מדברים, אין זה מענייני, בהנהלת החשבונות נרשם שהכסף התקבל וכן כיו"ב. תשובתו של האיש המצרי מוזרה, ונשמעת כתשובה של יהודי מאמין: "אלקיכם ואלקי אביכם נתן לכם מטמון". האחים "קונים את הסחורה". האחים מקבלים את דבריו בשוויון נפש. התורה אינה מציינת, שמא אחד האחים אומר את המשפט הכי מתבקש: משהו מוזר כאן… יש לי חששות ש… לפלא הדבר, וכי מה חשבו האחים, שהתרחשה טעות מקרית, עשר פעמים בעשרה שקים?! או שמא הקב"ה עשה להם נס? גם אם זה נס, הרי הנס נעשה דרך הטבע וממילא יש לה' שליחים, ומי הוא השליח שהחליט להחזיר את הכסף דווקא לבני יעקב שבאו מכנען?!

רמז חמישי: "ויתמהו האנשים"
כאשר האחים מתארחים בביתו של יוסף לסעודה, יוסף מושיב אותם "הבכר כבכרתו והצעיר כצערתו". יוסף מושיב אותם לפי סדר הגילאים . תגובתם של האחים כמו בכל המקרים הקודמים "ויתמהו האנשים איש אל רעהו". שוב האחים נופלים ברשת שנטמנה להם. אין איש אשר מעלה על דעתו, שמא האיש המצרי מתעתע בהם, אולי האיש המצרי מכיר אותם. שוב יש מסך המבדיל בין האחים לבין המציאות האמיתית. הם אינם מצליחים לקרוא את האמת!

רמז שישי: הכסף המושב בשנית
גם בפעם השניה כאשר האחים קונים מזון, יוסף מצווה "את אשר על ביתו לאמר מלא את אמתחת האנשים אכל כאשר יוכלון שאת ושים כסף איש בפי אמתחתו". כמו כן יוסף מצווה לשים את הגביע באמתחת בנימין. כאשר יוסף שולח את אשר על ביתו לחפש אצל האחים את הגביע, כולם פותחים את שקיהם. ממילא שהכסף נמצא בפי האמתחות, הרי שכל האחים שוב ראו את כספם המושב אליהם . בתורה לא כתוב שהאחים הגיבו לכך, כשהם ראו את הכסף המושב בשנית. מאידך כאשר הגביע נמצא באמתחת בנימין האחים מגיבים בחרדה עצומה: "ויקרעו שמלתם". ושוב נשאלת השאלה, הכיצד אף אחד אינו מעלה על הדעת שיש יד מכוונת בארמון המלוכה, אומנם יד זו מתעתעת בהם, אך היא גם יד רחמנית, שמחזירה להם את כספם פעמיים? נכון שקשה לראות ראיה חיובית במצב שכזה. מהארמון של המלוכה יוצאת כנגדם עלילת "מרגלים אתם". קשה לראות איך ממקום כזה מישהו מיטיב עמם ומחזיר להם את כספם. אולם העובדה היא שכספם הושב! ועדיין אנו תמהים על האחים הכיצד נאטמה ראייתם ולא הצליחו לקרוא את כל הרמזים עד כאן?

רמז שביעי: עלילת הגביע
מסכת זו של שבעה רמזים מסתיימת כעין שפתחה. הרמז הראשון היה עלילה- "מרגלים אתם", גם הרמז האחרון הינו עלילה: "למה שלמתם רעה תחת טובה: הלוא זה אשר ישתה אדני בו והוא נחש ינחש בו הרעתם אשר עשיתם". ושוב האחים מתגוננים, "מה נדבר ומה נצטדק האלקים מצא את עון עבדיך…" לאכזבתנו הרבה, האחים אינם מעלים על דעתם שמא מישהו מתעתע בהם, שמא מישהו מכיר אותם. שבע פעמים מאותתים להם והם אינם קולטים. הלוא דבר הוא!

ג. החטאים יוצרים מסכים

כידוע, החטא יוצר מחיצות בין האדם לבין בוראו. משמעות הדבר, שהחטא יוצר מחיצות בין האדם לבין עולמו הרוחני. כאשר האדם חוטא, החלק הגשמי שלו מתחזק, ולעומתו החלק הרוחני נחלש. כלומר, האדם החוטא מאבד את ראייתו הרוחנית, את ראייתו הזכה. זהו ההסבר שניתן לומר ביחס לאחים, זהו ההסבר מדוע האחים לא הצליחו לקלוט את כל הרמזים שרמז להם יוסף. האחים עדיין שקועים בחטא מכירת יוסף. זהו חטא חמור בכל קנה מידה. גם האחים עצמם לאחר עשרים שנה יודעים שהחטא רובץ עליהם. ואכן הם מתבטאים כך ומסבירים את האירועים הקשים שעברו עליהם כעונש על חטאם שלוש פעמים:

1. כאשר מעלילים עליהם את עלילת המרגלים, ולאחר שכולם היו "במשמר שלשת ימים", ולאחר ששמעון נאסר והם משולחים, הם משייכים זאת לחטאם: "ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת: ויען ראובן אתם לאמר, הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש" .

2. כאשר אחד האחים מגלה שכספו מושב באמתחתו, כל האחים חוששים מעלילה נוספת ואומרים: "מה זאת עשה אלקים לנו" .

3. כאשר הגביע נמצא באמתחת בנימין, האחים קורעים את בגדיהם, ויהודה כנציג האחים מדבר עם יוסף ומתודה: "מה נדבר ומה נצטדק האלקים מצא את עון עבדיך הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו" .

הנה כי כן האחים מודעים לחומרת חטאם, עדיין האחים לא עשו תשובה, אם כן עשו, ודאי לא תשובה מלאה. אשר על כן מחיצה עבה חוצצת בינם לבין אביהם שבשמיים, כל עוד ולא עשו תשובה מלאה. מחיצה זו משמעותה, שיש להם אטימות, והראיה שלהם כבר אינה זכה. עד כדי כך שהם אינם יכולים לקרוא את המציאות, והם אינם יכולים לקלוט שבעה רמזים שרומז להם יוסף.