צידה לדרך מפרשות השבוע/פרשת וירא
פרשת וירא : ה' מעודד דיבור חיובי וסנגוריה
[עריכה]חמישים צדיקים בסדום?!
יז וַיהוָה אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה: יח וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם, וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: יט כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו: כ וַיֹּאמֶר יְהוָה זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה, וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד: כא אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה, וְאִם לֹא אֵדָעָה: כב וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה, וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יְהוָה: כג וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע: כד אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר, הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ: כה חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע, חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט: כו וַיֹּאמֶר יְהוָה אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם: כז וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר: כח אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר, וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה: כט וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים, וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים: ל וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים, וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים: לא וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים, וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים: לב וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה, וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה: לג וַיֵּלֶךְ יְהוָה כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם, וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ
(י"ח, יז-לג)
לאחר שה' החליט להפוך את סדום ועמורה, ה' משתף את אברהם בהחלטה: "וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה" . אברהם בתגובה מתווכח עם ה' ומנסה להציל את סדום ואת כל חמש ערי הכיכר. שש פעמים פונה אברהם לה' ומנסה להעביר את רוע הגזרה. מתוך הנחה שיש צדיקים בערים האלו, ולא יתכן שה' יספה צדיק עם רשע.
א. אופטימיות עצומה- 50 צדיקים בסדום
[עריכה]אברהם מתחיל בניסיונות הסנגוריה ומניח שיש 50 צדיקים בסדום: "ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע: אולי יש חמשים צדיקם בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקם אשׁר בקרבה: חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חללה לך השפט כל הארץ לא יעשה משפט" . אברהם האריך בדבריו לה' בפעם הראשונה. מכאן ואילך הוא לא יחזור על כל הטענות, אלא יבקש שה' יסלח לעיר אם ימצאו כך וכך צדיקים. ה' עונה לאברהם: "אם אמצא בסדם חמשים צדיקים בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם" . ה' לא עונה לאברהם: אין חמישים צדיקים. כמובן, ה' אינו עונה: אין בכלל צדיקים בסדום. המילה "אין" לא תופיע בדברי ה' לאורך כל הדו-שיח. תשובה זו של ה' "אם אמצא בסדם חמשים צדיקם", משאירה את הדלתות פתוחות. נותנת פתח לאופטימיות. אפשר אף לומר שהיא נוטעת תקווה בצד השני: אומנם אין חמישים, אך כנראה פחות מחמישים, כן יש! לכן לא פלא שאברהם ממשיך בדברי הסנגוריה עם אותה אופטימיות, ומעלה אפשרות שיש כנראה קצת פחות מחמישים. לאחר תשובת ה' בפעם הראשונה אברהם ממשיך בדברי הסנגוריה, שופע אופטימיות וביטחון, ומאמין שיש 45 צדיקים: "אולי יחסרון חמשים הצדיקם חמשה התשחית בחמשה את כל העיר" שוב תשובת ה' משאירה המון פתח לתקוה: "ויאמר לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה" . כלומר אין ארבעים וחמישה, אך ניתן להבין כי פחות מכך, כן יש. לכן לא פלא שאברהם שוב יוצא במלוא כוחותיו ומבקש לא להשחית אם יש 40 צדיקים. וכך ממשיך אברהם ומאמין שיש 30 ואח"כ 20 ולבסוף אולי יש עשרה. ותמיד ה' עונה בלשון חיובית "לא אעשה בעבור הארבעים", "לא אעשה אם אמצא שם שלשים", "לא אשחית בעבור העשרים", ולבסוף "לא אשחית בעבור העשרה". לאורך כל הדרך ה' אינו עונה בצורה שלילית: "אין", תשובה אשר פירושה "סתימת פיו" של הסניגור. יתר על כן הוא משאיר לו פתח לחשוב שיש צדיקים בסדום, רק פחות ממה שאברהם חשב.
ב. ארבע תמיהות
[עריכה]בעקבות הדו-שיח בין ה' לאברהם נשאלות ארבע שאלות קשות:
1. הכיצד אברהם מעז לומר דברים כה קשים כלפי שמים: "האף תספה צדיק עם רשע... חללה לך מעשת כדבר הזה... השפט כל הארץ לא יעשה משפט". מהיכן אברהם מקבל את העוז לדבר כך?
2. מדוע ה' אינו כועס על אברהם? מדוע ה' אינו עונה מיד לאברהם בשלילה: אין מדברים כך! אתה, אברהם, טועה! יש לה' שיקולים משלו וכל כיו"ב. מדוע אין תגובה כזו לדברי אברהם?
3. מדוע התורה אינה משתמשת כלל בביטוי השלילה "אין". ה' אינו עונה: אין חמישים צדיקים. אלא "אם אצמא חמשים צדיקם".
4. כאשר ה' עונה, "אם אצמא חמשים צדיקם", בעצם ה' משלה את אברהם שאולי אין חמישים, אבל פחות מכך, יש ויש. מדוע ה' לא עונה מיד לאברהם שאין בכלל צדיקים. וממילא דברי הסנגוריה של אברהם היו מסתיימים מיד ולא נמשכים שש פעמים.יתר על כן, נ"ל כי תשובת ה' היא היא שגורמת לאברהם להמשיך בדבריו.
ג. כיצד אברהם מעז? האמת נותנת כח
[עריכה]שאלנו, כיצד אברהם מעז לדבר בתקיפות כלפי ה'? ובכן נ"ל כי כאשר האדם אמיתי עם עצמו במאת האחוזים, יש לו כוחות. האמת נותנת כח. אברהם אמיתי בטענותיו. ראשית הוא אמיתי בראיה החיובית שלו, שיש צדיקים בסדום. שנית, הוא אמיתי בסנגוריה שאי אפשר לספות צדיק עם רשע. אמת זו בוערת בעצמותיו, הוא חייב לאומרה. היא חייבת לצאת ממנו . כידוע, הנביא- מידתו אמת. זו בוערת בעצמותיו ואין הנביא יכול לאצור את נבואתו ואת האמת שבקרבו. הדבר בא לידי ביטוי בברכה המופיעה לפני קריאת ההפטרה, בה אנו מביאים לידי ביטוי את האמת שהיא במהות הנביא: "ברוך... אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת. ברוך... הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובנביאי האמת והצדק" .
ד. אדם גדול הולך "בגדול"
[עריכה]אברהם מתחיל את דברי הסנגוריה שלו בהנחה שיש חמשים צדיקים בעיר. לדברי רש"י, אברהם רוצה להציל את כל חמש הערים. עשרה צדיקים יכולים להציל עיר. ואם יש חמישים צדיקים ניתן להציל את כל חמש הערים . העולה מדברי רש"י, שאברהם אינו מסתפק במועט. כאשר מדובר בהצלת נפשות, אברהם "הולך על כל הקופה". אברהם רוצה להציל את הכל. אברהם איש גדול, יש לו דרישות גדולות מעצמו, לכן יש לו העוז לבקש להציל את הכל. אכן מצאנו כי זוהי דרכו של אברהם אבינו - "ללכת בגדול". כך מצאנו כאשר הוא רצה להציל את לוט שנפל בשבי, אברהם יוצא עם עוד חיילים ונלחם נגד ארבעת מלכי המזרח, מלכים חזקים ועצומים, מלכים שהצליחו לכבוש את כל האזור. אברהם נלחם וניצח. כמו כן כאשר אברהם מכניס אורחים, שוב הוא "הולך בגדול", הוא שוחט בקר (ולפי חז"ל שלושה שוורים), ואופה שלוש סאים סולת. כמויות גדולות ומכובדות בכל קנה מידה.
ה. ה' מעודד ראיה חיובית ודיבור חיובי
[עריכה]שאלנו מדוע ה' אינו כועס על אברהם, כשזה מטיח דברים כלפי מעלה. נ"ל שהתשובה נעוצה בכך שה' אוהב סנגוריה ואפילו מעודד את התופעה. דברי סנגוריה אמיתיים נובעים מראיה חיובית. כשאברהם טוען שיש חמישים צדיקים בסדום, הדבר נובע אצלו מעומק הראיה החיובית. וה' בוודאי מעודד ראיה חיובית ודיבור חיובי. אי אפשר לכעוס על מי שרואה ראיה חיובית, כאשר היא באה ממקום של אמת, מתוך כנות ואמונה שלמה בדברים הנאמרים. בדברי הסנגוריה שלו אברהם מקיים: "הווי דן את כל האדם לכף זכות". הקב"ה רוצה שבריותיו יראו את החיובי אצל הזולת, ויסנגרו עליהם. אחת התכליות הכי רצויות והכי קשות בעולם היא לדון את האדם לכף זכות. והנה אברהם דן את סדום לכף זכות. אי אפשר לעצור סניגור כזה, ודאי לא לכעוס עליו. סוף סוף יש אדם אחד אמיתי בראיה החיובית שלו, ובעקבות זאת הוא מכניס עצמו לעובי הקורה ודן את הזולת לכף זכות . כשיש אחד כזה צריך לעודד אותו.
ו. המילה "אין"- היפוכה של הראיה החיובית
[עריכה]שאלנו מדוע התורה אינה משתמשת במילה "אין". התורה לא עונה 'אין חמישים צדיקים', אלא "אם אמצא בסדום חמשים צדיקם". וכך בכל תשובות ה' לאברהם, ה' אינו משתמש במילה "אין". הלא דבר הוא! התורה שדרכה לקצר, יכולה היתה במקרה שלנו לקצר ולומר 'אין ארבעים', 'אין שלושים' וכיו"ב. נ"ל כי המילה "אין" היא היפוכה של ראיה חיובית ודיבור חיובי. הקב"ה תמיד יענה בצורה חיובית. התורה היא אות ומופת לדיבור חיובי. אשר על כן תשובות ה' תהיינה תמיד חיוביות: "אם אמצא בסדום חמשים... אם אמצא שם ארבעים וחמשה..." וכו'. הדיבור יוצר מציאות. האדם בדיבורו יוצר סביבו מציאות בהתאם לדבריו. אדם שישתמש במילה 'אין' יוצר את ההעדר ואת השלילה. מי שיעקוף את המילה 'אין', וידבר תמיד חיובית, הוא ייצור סביבו את החיובי ואת הטוב. התורה מאריכה בדיבורה מאוד: "אם אמצא חמשים צדיקם" ולא כותבת בקיצור: אין חמישים. בדיוק כפי שהתורה כתבה "ומן הבהמה אשר לא טהורה" , והיא לא קיצרה וכתבה ומן הבהמה הטמאה. אי אפשר שלא להזכיר את מנהגה של אמי הצדקת חנה כוכבה ע"ה, אשר מעולם לא השתמשה במילה 'אין'. בימי מחסור ומצוק, בימיה הראשונים של המדינה, כאשר הבית היה ריק מאוכל, ושאלנו אותה 'מה יש לאכול?', התשובה הנכונה הייתה צריכה להיות 'אין כלום' או כל כיו"ב, אך היא ברוב חכמתה, במתק שפתיה ובעדינות מידותיה, לעולם לא אמרה 'אין'. יתר על כן הייתה תמיד כועסת כשהיינו שואלים שאלה כזו. והייתה עונה לנו: 'יש הכל ברוך ה. ובאמת תמיד מצאנו מה לאכול, ולא מפני שהיה כל כך מה לאכול, כמו הביטחון שלה בה', והראיה החיובית שיצרו יש מאין כפשוטו.
ז. ה' מעודד סניגוריה
[עריכה]אכן אנו מצפים מהתורה, שתשדר לנו ראיה חיובית ולכן הקב"ה לא עונה 'אין חמישים צדיקים'. אולם עדיין התורה יכולה להשתמש בלשון חיובית, להימנע מהשימוש של המילה "אין", ובכל זאת לקצר. יכולה התורה כבר בהתחלה לענות "לא אשחית בעבור העשרה". ואברהם יבין שאין עשרה, והדו שיח יסתיים. נ"ל כי לקב"ה יש עניין לטפח את הסניגור. אם הקב"ה היה רומז, וגם באופן חיובי, שאין עשרה צדיקים, הסניגור היה משתתק. דווקא הדו-שיח שנמשך שש פעמים הוא שמכשיר את אברהם להיות סניגור. רק התשובה הראשונה של ה' היא שהכשירה את הקרקע לדו שיח השני. והתשובה השנייה היא שדחפה לדיון השלישי וכן הלאה. כל אדם וכל ילד מגלה בשלב זה או אחר את רצונו להיות סניגור. אל לנו לחנוק אותו באיבו. זה הדבר הקל ביותר והחמור ביותר. אין לך דבר יותר קל מאשר מבוגר (אבא, מורה) שמבטל במחי יד את דבריו של הנער הצעיר. הדבר מערער את הביטחון של הילד, ומונע ממנו להתבטא בשנית. בכך חונקים וסותמים את תכונותיו ואת יכולותיו. בדיוק להיפך, עלינו ללמוד מהתורה, שחובה עלינו לעודד את הילד בהתפתחותו, בתכונותיו היפות הצומחות ומתגלות לנגד עינינו.