צדקת הצדיק/רסד
[רסד] הכניסה לרע הוא על־ידי ליצנות, כמשז"ל ביומא (לח:) הבא לטמא פותחין, מקרא דללצים הוא יליץ. מבואר דלץ הוא הביאה וכניסה לכל מיני טומאה. והוא יליץ, פי' כמ"ש בזוהר (ח"ב קפד ב' וח"ג צב ב). דכמו שמתעורר למטה כך לעומתו למעלה. והלץ מלמעלה גם כן מתלוצצים ממנו, פי' מראים לו כאלו יש להתלוצץ באמת מאותו דבר. וזהו פותחין - שנותנין לו פתח להתלוצץ, וזה באמת ליצנות ממנו, כי הרי באמת אין מקום כלל להתלוצץ מאותו דבר. והם מד' כתות שאין מקבלים פני שכינה (כמ"ש סוטה מב.) פי' המעכבים ומבלבלים המחשבה בתפלה ובעת רצונו לדבק בו ית' במחשבות זרות. והם ד' כחות שבלב המכונים בזוהר אבא ואמא דכר ונוקבא כנודע - והם ברע ר"ת חשמ"ל. חנפים הוא האומר לרע טוב [ובכלל גם כן על עצמו מחניף ומחשיב עצמו לטוב]. וליצים הוא הראשית האומר לטוב רע, וראשית גוים עמלק. שהוא לץ כנ"ל אות רנ"ט. הוא הראש לז' עממין שהם ז' מדות הכוללים דכר ונוקבא, והוא הראש הכולל תלת מוחין חכמה בינה דעת כנודע. ולכך בו תמחה, כי בכל מדה רעה יש בכללו טוב, שהרי נקבע גם כן בישראל, ומצד הטוב הם חסידי או"ה שיש להם חלק לעוה"ב, ואז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו'. כי גם אותם כחות ישתיירו גם לעתיד. משא"כ הטוב שבליצנות הוא ליצנותא דע"ז, וזהו רק בעוה"ז אבל לעתיד לבוא כשיתבטל היצר רע מעולם [משא"כ רציחה ד"מ הגם דבלע המות לנצח, מכל מקום התורה נצחיות שכתוב בה אדם כי ימות, וחייבי מיתות בית דין, וכמשאז"ל (פסחים סח.) דהנער בן ק' שנה ימות, היינו באומות העכו"ם יהי' גם אז מיתה] ואין מקום לע"ז אין מקום לליצנות כלל, ואין בו השארה לעוה"ב כלל והפיכת שפה ברורה רק תמחה. וכמשאז"ל (מכילתא סוף פר' בשלח) דאין מקבלין גר מעמלק. וידוע דהתחלת כניסת כל דבר מחכמה שהוא המורגש ונקרא יש מאין, והוא הנקרא אבא כנודע. אבל כתר הוא שורש הנעלם וכמו מקיף כנודע והוא ברע כל מיני מחשבות זרות הנכנסות ופורחות מעצמן למוח ומבלבלים. ושורשן מקליפת נוגה שמכחו כל דברי הרשות כנודע וזה עטיו של נחש ומשכא דחויא, דידוע דהוא מקליפת נוגה והוא שורש החמדה הגופניות, שזה א"א לתקן לגמרי בעוה"ז, כי על־ידי תיקונה הוא בילוע המות לנצח, שהוא מכח עטיו של נחש. ולכן אמרו בזוהר (ח"א ריט ב) דאין מועיל תשובה להוצאת זרע לבטלה כמ"ש בע"ח שער קליפת נוגה, דכל טיפת קרי הוא בקליפת נוגה עיין שם. ותשובה הוא לתקן לגמרי א"כ צריך להיות בילוע המות:
והנה הכהן הוא נפש שקבע השם יתברך להיות נושא עון בני ישראל לכפר עליהם. וח' בגדי כהן גדול הם תיקון ח' מדריגות ברע והט' הוא גוף הכהן הגדול עצמו המלובש בהם, הוא מכפר על מדרגה ט' שהוא ליצנות, כי כהן דר"ל עובד הוא היפך ליצנות, כי מצד ליצנות אין מקום לעבודה כלל. ולכך יתרו כהן מדין הוא היפך דעמלק רק שהוא פתי כי עבד לאל זר ויאמין לכל דבר. אבל צריך להאמין באנכי וגו' ולעבדו. ומצד גוף כהן גדול ששמו כהן גדול, היינו ששורשו כולו כך שורש דעבודה, בזה הוא מתקן ומכפר על כל מיני רע דליצנות שבבני ישראל. ותיקון העשירי הוא כתר כהונה שבדברי רז"ל ר"ל מדת הכתר ושורש הנעלם לתקן שורש הנעלם דרע. וכתר כהונה הוא הזיר דמזבח מקטר קטורת, כמשאז"ל (יומא עב:) ולכך פ' מזבח מקטר קטורת כתוב בסוף פר' תצוה אחר ציווי עשיית בגדי כהונה ואחר קידוש ומשיחת גוף הכהנים, ולא בפ' תרומה דשם מקומו. רק לפי שהכתר חוץ לגוף ומקיף א"א לצוות עליו אא"כ זכר מקודם ח' לבושים, והט' הגוף המלובש בהם, ואח"כ הי' הכתר הוא על מזבח הקטורת, דידוע בע"ח שם דהוא גם כן לתיקון קליפת נוגה עיין שם. ולכן הוא עוצר המגפה והמיתה והיינו כמשאז"ל (ברכות מג:) דריח הנשמה נהנית ממנו. כי הנשמה באף, כמ"ש נשמה באפו, כי ה' חושים נגד ה' כחות נר"נ חיה יחידה. משוש בנפש, וטעם בחיך וגרון נגד הלב שבו כח הרגשת הטעם והוא משכן הרוח. וריח במוח שמושך הריחני דרך האף. ואלו ג' נכנסים לגוף כי אלו ג' כחות נר"נ מלובשים בגוף. משא"כ ראי' ושמיעה הוא חוץ לגוף והוא נגד ח"י שהם גם כן מקיפים כנודע. ונודע דנר"נ חיה יחידה הם נגד ה' פרצופין ונשמתין אתגזרון מבריאה דתמן אימא עילאה מקננת, שהיא תרעא דחירו בסוד היובל כנודע. וסוד כל הקרבנות בכלל אינו אלא הריח, כמ"ש וירח ה' את ריח וגו'. וצריך לזבוח הזבח לשם ריח (כמ"ש זבחים מו:). כי הנאת הריח דהש"י שהוא גם כן בצלמנו, היינו בכח המשפיע תרעא דחירו וכפרה על כל מיני רע. רק שההעלאה מצד אתערותא דלתתא אינו ריחני. והקטורת היא העלאת ריחני להעלות ריח, והיינו אתערותא דלתתא מכח הנשמה שאומרים נשמה שנתת בי טהורה היא באמת מצידה. כי משכן הרע רק בלב ולא במוח, רק המחשבות זרות המסבבים הם רק כענין ריח רע הנכנס למוח. וזה העלאת הקטורת כל מיני ריחות טובות בצירוף החלבנה שריחה רע גם כן לריח ניחוח להש"י, ועי"ז היא קישורא דכולא, שמתקשרים כל מיני מחשבות זרות לקדושה. וזהו העלאת קליפת נוגה ועצירת המיתה, ולכך שם הוא כתר כהונה, מדריגת הכתר דכפרת בני ישראל בכל חטאתם, גם מכתרין דמסאבותא ושורש הרע דעטיו של נחש. ודבר זה אינו ביד אדם כלל רק עזר השם יתברך, לכך אין הכתר בראש הכהן רק על המזבח מקטר קטורת
- סליק ספר צדקת הצדיק מכתי"ק בסייעתא דשמיא
- ויען ישראל ויאמר אודה את ה' שזכיתי להיות נטפל לקודש וציינתי את המראה מקומות בהס' הק' הזה אשר רבינו הגה"ק זצוקללה"ה שנה לשון קצרה. ומודעה דברינו אשר המוקפים בב' חצאי מרובעים כזה [] הם מהעתק גוף כתי"ק והמוקפים בב' חצאי עגולים כזה () הוא מה שציינתי בעזה"י.
- ישראל באאמו"ר הרה"ח מו"ה יוסף יוזל זללה"ה מלובלין