צדקת הצדיק/רנח
[רנח] כמו שבכלל האומה יש גם פושעי ישראל, וכל תענית שאין בו מפו"י אינו תענית, כמשאז"ל (כריתות ו:) מחלבנה. כך באדם עצמו יש גם כן חלק רע משאור שבעיסה המכונה פושעי ישראל, ולהיות בקשר א' עמו, כמשאז"ל (שמו"ר פ' ז) כשם שקילוסו עולה מן הצדיקים כך עולה מן הרשעים. וזהו קילוס יותר כאשר צד הרשע מקלס גם כן ומכיר גדולת השם יתברך. וכן באדם כאשר גם מצד השתקעותו בחמדות עוה"ז מכיר גדולת השם יתברך, כמו בהנאה דאכילה ושתי' על־ידי הברכה מקודם, ואפי' אם כענין (מ"ש ברכות סג.) גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי. ובזוהר תרומה קע"ד רע"א. דאודה בכל לבב - היינו גם ביצ"ר, וזהו בסוד ישרים ועדה. פי' כחו דצריך עדה שלימה מה"ט כנ"ל כך ביחיד כן. וא' (ברכות לד.) דשאור רובו קשה ומיעוטו יפה. וכמו ששמעתי על יותם שנא' בו (דה"ב כ"ז ב') רק לא בא אל היכל ה' וגו'. שזה נא' לחסרון עליו, לומר שלא הי' בו שום חסרון כלל. ובאמת נא' יקר מחכמה וכבוד סכלות מעט. דצריך להיות בכל א' סכלות מעט עכ"פ וזהו השלימות. רק שזה טוב לאדם שיהי' אותו הסכלות כמיעוט היותר אפשרי. ולכן א' בזוהר ויקהל ר"ג ב'. דנוגה לו סביב. ולא לאנהגא בי' קלנא, כי יתרון ארץ בכל הוא. ואמרו ז"ל אפי' כו' (ויק"ר פ' כ"ב). כי מכל דבר יש יתרון באמת, וגם מצד הרע על־ידי הקילוס וההודי' העולה מכולו, וכל עצמותי תאמרנה ה' וגו'. בזה נתעלה הכל. וקליפת נוגה נכללת בקדושה על־ידי הברכה וההודי' על כל הנאת הרשות כי הם מהש"י. וב' יצרים הם: תאות וכעס דרציחה, שהם דאדם וחוה מהסתת נחש ודקין. וזה דעטיו של נחש הוא בכל אדם, וכמו שאז"ל (יומא סט:) דאצטריך לי' עלמא וא"א לבטלו. וזהו סכלות מעט ההכרחי עכ"פ לקיום עולם. והוא נגד אות ר' המורה רישות, כי שלש הנה לא תשבענה וגו'. כמשאז"ל (סוכה נב:) ביצרא דתאוה משביעו רעב. וע"ז ביקש שלמה המע"ה ריש ועושר אל תתן לי וגו'. שלא לרדוף במותרות תאוה, דזה נקרא ריש וגם שלא לעצור תאותו לגמרי שזה נקרא עושר, רק צריך להיות בקו אמצעי, כמשחז"ל (סוטה מז.) ע"ז יצר שמאל דוחה וימין מקרבת. והק' נגד רציחה שהוא לבתר דקבילת עוברה כנ"ל אות רנ"ז, דהיינו הולדת יצ"ר אחר כמו קין מאדם. וכמ"ש בזוהר תרומה קס"ז סע"ב. דקין נולד באות הק' [והבל בה' עיין שם. ומחלוקתם דוגמת ממחלוקת יוסף ויהודה, אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה וגו'. שכן קין קינא בהבל. דגם יוסף ויהודה נגד ב' אותיות אלו וכנ"ל אות רנ"ז, וכנ"ל אות ר"נ דבזרעא דיוסף שכיח רציחה] וזהו חוץ למחנה ישראל, ומ"מ גם בו יש צורך, כמ"ש בזוהר שם ק"ס א'. דבאות הק' הי' יריעות עזים במשכן, בסוד ואת עורות גדיי העזים הלבישה וגו'. עיין שם שהוא באמת מסט' דעשו רציחה, רק יש צורך להלביש בו לקבל ברכות עוה"ז. והיינו כי יש מצוה ובערת הרע וגו' בחייבי מיתת ב"ד, וכמ"ש (ב"ר פ' סג) בדוד המע"ה אדמוני עם יפה עינים - מדעת סנהד'. וע"ז באדם עצמו הוא ענין ירגז יצ"ט על יצ"ר ברוגזא דרבנן דטב, וכמו אביי דמכפין נפשי' (כמ"ש שבת לג סע"א) ויושב בתענית בדמצי לצעורי נפשי' (תענית יא רע"ב) זהו כרציחה ואינו גומל נפשו איש חסד. רק כאשר הוא להכנעת הרע דתאוה אינו קרוי עוכר שארו אכזרי, כי אדרבא הוא מרחם על כל גופו. וכן כל חייבי מיתת ב"ד אז"ל (סנהדרין ל"ו:) אין מושיבין בסנהדרין זקן וסריס כו'. כי הם באמת מרחמים על הבריות רק הלבוש אכזריות, והוא כסוי למשכן דגלוי אור השם יתברך שאינו אלא על־ידי העדר תאוה שהוא המחשיך אור השם יתברך. ולאותו סכלות מעט צריך כסוי מהרגזת יצ"ט על יצ"ר, ועי"ז יוכל לקבל ברכות דעוה"ז גם כן שהוא באות הק', שהוא העובר הרומז למילוי תאות עוה"ז כנ"ל אות רנ"ז. כי על־ידי התלבשות בכח ההרגזה, ושהוא מוכן למנוע מעצמו חמדה מה שזולת רצון השם יתברך, ולא לקבל רק מה שהוא רצון השם יתברך, על־ידי־זה השם יתברך מוכן להשפיע לו כל מיני חמדות עוה"ז גם כן: