צדקת הצדיק/רנד
[רנד] האדם צריך לנדב להש"י דבר החביב לו, שבו יגדור עצמו לרצון השם יתברך. ומי שהוא ממולא בכל מיני תאות כאברהם אע"ה וגודרם - הוא הנקרא בכל לבבך, לא מי שמקורר בטבעו ואינו בעל תאוה, אין זה עובד בכל לבבך כשאינו מתאוה לחמדות עוה"ז. וכן עצלן בטבעו ואינו פועל במעשה בעניני עוה"ז אין נקרא בכל נפשך. רק כמו יצחק שהי' מדתו הגבורה בכח הפעולה וזריזתו - ועצר זריזותו בעניני עוה"ז. וכן בכל מאודך הוא יעקב אע"ה, שא' (חולין צא.) דנשתייר על פכין קטנים, דממונו חביב מגופו. בו הי' הנדיבות דכל מאודך. ובו הוא בירור מדה זו, ולא מי שבטבעו ותרן ואין ממון חשוב כלל. ומ"מ אמרו (סוכה כז:) משבח אני את העצלנים כו'. דודאי מכל מקום טוב ועצל ונשכר קרינן לי' (כמ"ש פסחים נ:). רק שאינו במדריגת בכל וגו'. 'כל' נקרא הדבר שנפשו בתולדה נקשרת בו, והוא משעבדו לאהבת השם יתברך ועבודתו. וכל בירורין של האדם הוא בזה שהוא מקושר, בזה הקב"ה מנסו לדעת אשר בלבבו. וכל נסיונות אברהם אע"ה הם בעניני חמדות של האדם אשתו ובניו וחייו ומזונותיו. ונסיון יצחק במאמר גור בארץ וגו'. שגם מפני זלעפות רעב לא יפעל שום פעולה, הגם שידע כשיצא חו"ל יהי' לו לאכול, והוא בטבע תולדתו כח הפעולה והשתדלות שהוא נגד עמוד העבודה, ולכן נא' בו ויזרע יצחק וגו'. עסק השתדלות ואז נמנע בדבר ה'. ונזכר רק נסיון זה כי י' הוא מספר קומה שלימה כנודע, ובודאי לכל א' יש י' בירורים, ואצל אברהם אע"ה שהוא התחלה נזכרו כולם. ובאמת העיקר הוא האחרון שהוא תכלית הבירור, ואם לא עמד בו כאלו לא עמד בכולם (וכמ"ש בב"ר פ' נו). וזה הוא שנזכר לבדו ביצחק. ובו וכן בא"א בנסיון י' דעקידה, הי' להם מאמר ה' בבירור שיעשה כך, והנסיון - מה ששמע לדבר ה'. הוא לפי שאין מיטתם שלימה, כי יצא פסולת וסיגים, ולכך אלמלא דבר ה' המבורר לא הי' אפשר שיעמדו בו מצד הפסולת, שהוא כח הנטי' שבהם לצד א'. אבל יעקב אע"ה דמטתו שלימה שהוא קו אמצעי שאין לו נטיי', כל נסיונותיו היו בהעלם, ונסיון העשירי שלו הי' בלבן, דמה משכורתך. ואמר ברחל וגו'. ולא ביקש שכר ממון, הגם דאצלו ממונו חביב מגופו, מכל מקום חשק יותר לפרסם אמונת השם יתברך באומה שלימה מחלציו. ולכן שם קנה רכוש גם כן, ואצלו נזכר השתדלות רכוש בתורה, שזו נגד מדתו בכל מאודך. והוא אוחז בעקב עשו, לקלוט הקדושה שבו כנ"ל אות ר"נ. לכן נגדו לעולם ויתר ממון בקניית הבכורה. ובודאי הי' זה אז אצלם דבר חשוב, וכן בקניית המערה כדרז"ל (שמו"ר ס"פ לא), ובמנחה ששלח ולא בטח במלחמת גופו לבד. כי קנין קדושה הוא על־ידי נתינה לו איזה דבר, כמו שהי' בקניית בכורה. וכל עבודותיו דיעקב אע"ה הי' בענין הממון ורכוש ובכל מאודך. ונסיון דוד המע"ה הי' בענין החשק, שזה מדת המלכות בתוקף החשק, ונבנה מחשקות דנוק' בנות לוט ותמר ורות. כי בנוק' תוקף החשק שאין לו מילוי ושביעה, כמשאז"ל (ויק"ר פ' ד) ע"פ שאול ועוצר רחם. וזה הבדל בין מדת אברהם אע"ה באהבה דדכורא שיש לה מילוי, ולכך נסיונותיו הי' בהעדר הדבר שאוהב. אבל דוד המע"ה הוא בחשק שאין לו שביעה, לכך נסיונו בהזמנת חשק ולא בהעדר המילוי שלו כאברהם אע"ה. והוא לא עמד בנסיון כי הוא נגד מדרגת טוב מאוד שביצ"ר, כמו שדרשו רז"ל (ב"ר פ' ט) עליו. כי זה דחשק שאין לו שביעה, זהו תכלית תוקף היצר, והוא בנוק' שבה ביחוד התגברות, ולא הי' שליטת הסתת הנחש אלא בה ולא באדם רק על ידה. כי היא התחלת היצר, היינו מדה זו דחשק בלא שביעה, וממנה הוא אחר־כך ההתפשטות באדם. והתחלה זו הוא גדר טוב מאוד, כאשר מושכו לענין חשקות דהש"י, מדרגת אוהב לא ישבע (מכות י:). והנסיון הוא הבירור שכבר הוא מבורר ובתכלית השלימות, וא"כ הוא שביעה שכבר שלם, אבל זה אין לו שביעה והוא חסר לעולם. ולכך הוא הקים עולה של תשובה (כמ"ש מו"ק טז:). כי להשיג בכל פעם יותר ושלא להיות לעולם על השלימות הוא רק בדרגא דתשובה, ולכך א"א לו לעמוד בנסיון ובבירור, דהיינו השביעה שזה נגד מדתו, ואדרבא מדתו העדר השלימות. וזה טעם טענתו למען תצדק בדברך. כמשאז"ל (סנהדרין קז.) והיינו שהוא חטא כדי שלא יהי' בשלימות הראוי נגד השם יתברך, רק יהי' תמיד משתוקק ועיניו צופיות להש"י שיעזור לו, וזהו מדת המלכות שזכה בה: