צדקת הצדיק/רנג
[רנג] על־ידי נדיבות לב בנ"י במאודם נבנה קדושת המקום - משכן ומקדש. וע"י נדיבות לבבם בנפשם, דהיינו בכחות הפעולה שבגוף נבנה קדושת הזמן, כטעם (ע"ז ג.) "מי שטרח בע"ש יאכל בשבת". וכפי פעולת האדם בקדושה בו' ימי המעשה שהם ימי הפעולה בכחותיו כך הוא מקבל קדושה בשבת. וכך בקדושת המקום - ודאי כ"א כפי נדבת לבבו בתרומת המשכן ונדבת המקדש וכן אחר־כך בהקרבת הקרבנות, כך הי' השגתו בקדושת המקום. וע"י נדיבות לבו בכל לבבך, דהיינו בכפיית היצר שבלב, על־ידי־זה זוכים לקדושת הנפש. שכמו שיש זמן ומקום מקודש כך יש נפש נבחר, כטעם (סנהדרין סה:) "מה יום מיומים מה גבר בגוברין". והוא ראש הדור, כי כל ישראל כאיש א', והנבחר הוא במדרגת הראש לגוף. וכפי נדבת לבבו בכל לבבך כך מאיר בו קדושת הנפש, כי בכל האיברים מאיר מן הראש. ויש בגוף מוח והוא כח ההשכלה שבאדם, ולב שבו רוח חיים, וכבד שבו כח המעשה, שבו הדם הוא הנפש, והיינו כי כל א' כלול מג'. וכן בקדושת המקום - י' קדושות (דכלים פ' א). כי כל דבר כלול מי', וג' ראשונות הם כחות המקבלים, וג' אמצעיות כחות הגוף, וד' תחתונות כחות המושפעים ההשפעה. ונגדם נפש הוא שבידו קבלת ההשפעה, ומקום הוא המקבל ההשפעה, והזמן הוא אמצעי והגוף שבו עוברת ההשפעה. ובמקום ירושלים הוא קדושת המקום, ועזרות נגד קדושת הזמן הנבנה על־ידי עבודות שבו. וק"ק נגד קדושת הנפש, ובו אין נכנס אלא כה"ג, נפש מיוחד, ומבקש לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה (כמ"ש יומא נג:). גם כן קדושת נפש, ונבנה על־ידי בכל לבבך, כטעם יכוין את לבו כנגד ק"ק (ברכות ל.). שקדושתו בנוי' על־ידי קדושת בכל לבבך. והיינו כי כ"א כלול מכל הג'. בנתינת הממון שהוא מצד הרכוש הוא בכל מאודך, והנתינה הוא כח הפעולה הוא בכל נפשך, והנדיבות לב הוא בכל לבבך, ומכח נדיבות לב הוא קדושת הק"ק. וכן בזמן שבת הוא קביע וקיימא מצד הפעולה ומעשה האדם, שזו באמת קביע וקיימא, דאפי' פושעי ישראל מליאין מצות, וכנ"ל אות רנ"ב. והוא המשפיע קדושה בזמנים ובו' ימי החול. ויו"ט שבו יראה כל זכורך במקום הוא נגד בכל מאודך, דודאי בכל מעשה מצוה יש גם כן צד דבכל מאודך ורכוש שמפסיד עי"כ. וזה תלוי כפי נדבות לב האדם וכונתו במעשה המצוה, וכונת הלב הוא בכל לבבך, שזהו ישראל דמקדשי. ונגדו קדושת ר"ח שנבנה על־ידי קדושת הנפש דסנהדרין. וכן קדושת חנוכה ופורים שנבנו על־ידי נפשות מיוחדות, ובהם מאיר קדושת הנפש שמצד הזמן. ומצד הממון הנתלה בלב הוא יו"ט, שבאמת זמנו קבוע בתורה רק שנתלה בקביעות ר"ח התלוי בבנ"י, ובהם זוכין לקדושת המקום ביחוד [וכ"א מאלו חלוק גם כן לג', ובכללן י' קדושות ואכ"מ]. ובנפשות יש מלך והוא נגד הלב, כמ"ש בס' יצירה. שממנו רוח חיים לכל ישראל. וזה כל יגיעות דוד המע"ה כל ימיו שיהי' לו לב טהור, עד שביקש ברא לי וגו' יש מאין, לצורך השפעת ישראל. והוא נבנה על־ידי בכל לבבך שבלב עצמו, שאינו ניכר על המעשה. ומצד הגברת החשק שבלב עד בכל נפשך במסירת נפש על רצון השם יתברך, מזה נבנה קדושת הסנהדרין ומופלא שבב"ד, והיא נגד הכבד והדם, הדנים דיני נפשות ושופטים על כחות הפעולה שבבנ"י. ומעברים שנים וחדשים, היינו שקדושת הזמן נבנה על ידם. וע"י הגברת החשק עד בכל מאודך להיותו כל רכושו כלא חשיב בלבו נגד רצון השם יתברך, נבנה קדושת הכה"ג, שנא' בו (יומא יח.) גדלהו משל אחיו, בעושר שהוא שייך לקדושת המקום ביחוד, והוא המוח שבגוף הכנסי' המשפיע השכלה לכל ישראל, כמ"ש כי שפתי כהן וגו' ותורה יבקשו מפיהו וגו'. והגם שנחרב בהמ"ק מכל מקום יש ג' קדושות אלו בנפשות מיוחדות, רק בהעלם ואינו בהתגלות מיוחד. וכפי כשרון הדור כך הם בהתגלות יותר וכן להיפך ח"ו. וכן כפי כשרון כל איש פרטי בכחות לבו, כך הוא יונק מאותה קדושה: