צדקת הצדיק/קפ
אע"פ שאז"ל בב"ב {{קטן|(ט.) לא זכה מרודים[1]. היינו משום דכשזוכה אין צריך לכך, אבל אם לא זכה כפרה גדולה הוא במרודים, כידוע מהזוהר דשעיר המשתלח הוא סוד המנחה ששלח יעקב לעשו. וידוע דכל מה שנותנים לאומות העכו"ם הכל הוא ממעשה אבות באותו דורון סימן לבנים. והרי אין לך בכל הקרבנות כפרה גדולה כמו שעיר המשתלח שהוא מכפר על כל עבירות שבתורה. ולכך כשלא זכה וצריך כפרה, מזמינים לו מרודים שזה מכפר [לפי שנפשו דואב לו על נתינת המעות למקום שאין שום מצוה, משא"כ לעניים שמח, שעושה מצוה על ידם] אבל אשרי למי שזכה וא"צ לכפרה כלל. וכן יעקב אע"ה נענש ע"ז תיכף בצלעתו ברגליו על־ידי נתינת מעות לנכרי, שזה נקרא היקום שמעמידו על רגליו כמשאז"ל (פסחים קיט.). וכן כשהאכיל לו עדשים, אע"פ שהי' בשביל קניית הבכורה מכל מקום נאמר תיכף אחר־כך ויהי רעב בארץ. על־ידי שהאכיל לנכרי בא רעבון לצדיקים אע"פ שהוא לצורך. ואח"כ ויבוא יעקב שלם. ואמרו ז"ל (שבת לג:) שלם בגופו כו'. והיינו לפי שהי' שלם בממונו, שנשתלם לו אותו דורון שכבר נתקן, ממילא שלם בגופו בצלעתו גם כן:
- ^ א"ר אלעזר גדול המעשה יותר מן העושה, שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם (ישעיה לב, יז). זכה הלא פרוש לרעב לחמך, לא זכה ועניים מרודים תביא בית (רש"י עניים מרודים: זו ממשלת רומי שצועקת תמיד הבו הבו שאנו צריכין)}}.