צדקת הצדיק/קפא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

כל אדם יש לו חמדה מיוחדת, ובאותו דבר שחמדתו ותאותו גוברת ביותר, בדבר זה עצמו הוא כלי מוכן לקבל ברכת ה' אם ישוב אל ה' בכל ליבו, היינו להכיר שחמדה זו הנטועה בו מה' יתברך הוא. וזה שאמרו ז"ל (ב"ב קי.) ע"פ ושבואל וגו' נגיד על האוצרות (דברי הימים א כו, כד). כיוון שראה דוד שממון חביבה עליו ביותר, מינהו על האוצרות כו'. והרי האוצרות אין שלו, ולא נתן לו האוצרות כלל, ובמה השביע חמדתו? אם בשביל פרס שקיבל, ה"ה אם הי' ממונה על דבר אחר. אך באמת דרשו שם, ושבואל - ששב בכל לבו. והתשובה היינו שמשיב חמדה זו למקורה ומכיר שלו יתברך הכסף והזהב. ולכך הוא ראוי להיות על האוצרות דדוד המע"ה, שמלכותו מידת מלכות שמים, וכל מינויו היינו שהממונה על אותו הדבר הי' מכיר ויודע להקנות הכל לעליון קונה שמיים וארץ. וגם ברכה באוצרות בא על ידו, כיוון שיצרו השם יתברך בבריאה חומד ממון, ע"כ יש בו כח עצום בזה, וכיוון ששב בכל ליבו הרי ברכת ה' בממון על ידו. וגם נאמר טוב עין הוא יבורך. והוא הי' צר עין בע"ז, כמ"ש בירושלמי {{קטן|(דפ' הרואה ה"ב[1]). והיינו משום למדת ממון עינו צרה בשל אחרים, ובמקום צרות עין הוא טובת עין כששב כנודע, לכך הברכה על ידו. [וע"ש ‏בירוש' דהוא נביא זקן דבית אל, ובסנהדרין (קד.) אמרו עליו, גדולה לגימא שמשרה כו'. דפלא אטו א' ‏מאכיל לחבירו, רק לפי שבטוב עין נא' כי נתן מלחמו לדל, והוא אז חזר לקלקולו והי' צר עין, לכך אצלו ‏הוא רבותא גדולה, כי השם יתברך דן כל אחד כפי מה שהוא במדותיו]:

  1. ^ (ירושלמי ברכות סד:)}} כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון, מה עשה העמידו קומוס על תיסבריות שלו. הה"ד ושבואל בן גרשם בן משה נגיד על האוצרות (דברי הימים א כו). שבואל - ששב אל אל בכל לבו ובכל כחו. נגיד על האוצרות - שמינוהו על תיסבוריות שלו. מתיבין לרבי שמואל בר נחמן והא כתיב עד יום גלות הארץ (שופטים יח). אמר לון כיון שמת דוד עמד שלמה וחילף סנקליטין שלו. וחזר לקילקולו הראשון.