צדקת הצדיק/קמג

<< · צדקת הצדיק · קמג · >>

כשמתחיל האדם לכנוס לתורה ועבודה שבלב אז השם יתברך מאיר לו מאוד, כמ"ש פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים (תהלים קיט, קל). ‏וכל המחשבות ורצונות לתורה ועבודה נקרא דְּבָרֶיךָ, שהש"י מדבר עם האדם, ואלו המחשבות נעשים ‏מזה. ובפתיחה יאיר מאוד, שזה מבין פתיים, כמ"ש בשמו"ר (פ' ג') דקורין לינוקא פתיא^[1]. ובהתחלת ‏העבודה נקרא כ"א נער, ולההתחלת הבנה צריך אור גדול ואח"כ מסתלק, כמשז"ל ע"פ זה (בר"ר פ' ‏ג^[2]). זש"ה בראשית וגו' ויהי אור. ואמרו ז"ל אור שברא כו' גנזו. והנה למה בראו? ע"כ הצורך כך שיברא ‏ויגנז. וכן בעת מ"ת נא' אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם (תהלים פב, ו). שהי' אז פתח דברך ואח"כ נסתלק עד לעת"ל ‏שיחזור. והעצה לזה תפלה, כידוע דהתחלה הוא מדרגת אברהם אע"ה, והוא פתח דברך, והסוף ‏שחוזר להאיר הוא דוד המע"ה ומשיח, והוא דרגא דתפלה, כמ"ש וַאֲנִי תְפִלָּה (תהלים קט, ד). ולכך דהמע"ה בעת בנין ‏בהמ"ק, שהי' גם כן פתח דברך באור גדול והתנדבו בלב שלם, פתח בתפלה: שֳׁמְרָה זֹּאת לְעוֹלָם לְיֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לְבַב עַמֶּךָ וְהָכֵן לְבָבָם אֵלֶיךָ (דברי הימים א כט, יח). שלא יסתלק ויגנז [וזכה דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעת"ל, ואע"פ שחרב ‏בקדושתו עומד, כי קדושה זו נשארה בישראל לעולם] מעתה והוא דרגא דידי'. ולכן אנו אומרים אחר ‏התפלה פסוק זה, כי על־ידי התפלה נכנסים מוחין ומחשבות ורצונות וחשקות חדשות בלב האדם [ולמי ‏שתפלתו מצות אנשים מלומדה, גם העני' כך שאינו מרגיש רק בהרגל, אבל מכל מקום אין שום תפלה ‏מאיש ישראלי שלא יענה, רק על כל תפלה יש עני', כמ"ש קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת (תהלים קמה, יח). ונא' אֱמֶת לְיַעֲקֹב (מיכה ז, כ). היינו כל ‏ישראל] ומבקשים שלא יגנז: ‏

^ וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָבָר וגו' (משלי יד, טו). מַהוּ פֶּתִי - נַעַר, שֶׁכֵּן בַּעֲרַבְיָא קוֹרִין לְנַעַר פְּתַיָא.
^ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר. רַבִּי יִצְחָק פָּתַח פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין וגו' (תהלים קיט, קל). רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הָאוֹרָה נִבְרֵאת תְּחִלָּה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבִּקֵּשׁ לִבְנוֹת פָּלָטִין וְהָיָה אוֹתוֹ מָקוֹם אָפֵל, מֶה עָשָׂה הִדְלִיק נֵרוֹת וּפַנָּסִין לֵידַע הֵיאַךְ הוּא קוֹבֵעַ תִּימִלְיוֹסִים, כָּךְ הָאוֹרָה נִבְרֵאת תְּחִלָּה. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר הָעוֹלָם נִבְרָא תְּחִלָּה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פָּלָטִין וְעִטְּרָהּ בְּנֵרוֹת וּפַנָּסִין. עַד כָּאן דָּרַשׁ רַבִּי יוּדָן, אֲתָא רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן וְרַבִּי חָנוֹן בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק פָּתַח, פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים, מִפְתַּח פּוּמָךְ לָן הֲוָה נְהוֹרָא, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וגו'.

[1] וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָבָר וגו' (משלי יד, טו). מַהוּ פֶּתִי - נַעַר, שֶׁכֵּן בַּעֲרַבְיָא קוֹרִין לְנַעַר פְּתַיָא.

[2] וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר. רַבִּי יִצְחָק פָּתַח פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין וגו' (תהלים קיט, קל). רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הָאוֹרָה נִבְרֵאת תְּחִלָּה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבִּקֵּשׁ לִבְנוֹת פָּלָטִין וְהָיָה אוֹתוֹ מָקוֹם אָפֵל, מֶה עָשָׂה הִדְלִיק נֵרוֹת וּפַנָּסִין לֵידַע הֵיאַךְ הוּא קוֹבֵעַ תִּימִלְיוֹסִים, כָּךְ הָאוֹרָה נִבְרֵאת תְּחִלָּה. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר הָעוֹלָם נִבְרָא תְּחִלָּה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פָּלָטִין וְעִטְּרָהּ בְּנֵרוֹת וּפַנָּסִין. עַד כָּאן דָּרַשׁ רַבִּי יוּדָן, אֲתָא רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן וְרַבִּי חָנוֹן בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק פָּתַח, פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים, מִפְתַּח פּוּמָךְ לָן הֲוָה נְהוֹרָא, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וגו'.

[1]

[2]