צדקת הצדיק/קלז
כשהאדם רואה שכל המחשבות טובות ורצונות טובות שנופלים בלבו ומוחו הוא רק לרגע ומיד מתעלמים ממנו, ודואג שמא הוא ח"ו כענין פושעים מלאים חרטות. העצה לזה - הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק (תהלים נה, כג). וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים (ישעיה ס, כא). רק שנראה כמתמוטט ח"ו בעת ההעלם. והַשְׁלֵךְ כו' - היינו שגם זה מהש"י, ונמצא כאלו המשא מוטלת עליו, שמאחר שאתה עושה כן, וממילא המשפט ע"ז דהוּא יְכַלְכְּלֶךָ - הכלכול הוא בלחם ומים היינו דברי־תורה, שבהם מאיר לו השם יתברך איך הכל לטובה ואין זה התמוטטות. וא' (ר"ה כו:) דלא הוו ידעי רבנן מאי יהבך[1]. פי' דהוא לשון יהיבא, וי"ל מה שניתן לאדם ,דהיינו האור והטובה - יכיר שהוא מהש"י ולא מכחו, או מה שהאדם נותן והיינו ההעלם כנ"ל. עד שנודע להם מטייעא, כי כן נקרא השם יתברך - מַדְרִיכֲךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ (ישעיה מח, יז). והיינו שדבר זה עצמו של השלך וגו' א"א לאדם רק מהש"י, כאשר השם יתברך מאיר לו להשליך, וא"כ א"צ עוד לדעת מאי יהבך, דכל זמן שאין השם יתברך מאיר לו להשליך א"א להשליך כלל. ולכך מתחלה לא הוו ידעי עד שהאיר להם השם יתברך וידעו דהוא המשא, ר"ל דבר המכביד על האדם ומציק לו. וזה כענין כל המשתתף שם שמים [וש"ש נק' אגמלאי גמל של השם יתברך] בצערו כופלין כו'[2] (ברכות סג.). והשיתוף היינו שיודע שהכל מהש"י, ומכניס את השם יתברך באותו דבר וממילא היקל ממנו:
- ^ לא הוו ידעי רבנן מאי השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך (תהלים נה, כג). אמר רבה בר בר חנה יומא חד הוה אזלינא בהדי ההוא טייעא, הוה דרינא טונא ואמר לי, שקול יהביך ושדי אגמלאי.
- ^ א"ר הונא בר ברכיה משום רבי אלעזר הקפר כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו, שנאמר והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך (איוב כב, כה).