לדלג לתוכן

צדקת הצדיק/קיח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

‏[קיח] מי שהוא תלמיד־חכם שאפילו שיחת חולין שלו צריכה לימוד, כמשז"ל (סוכה כא:), אז יש בו כח גם ‏בשיחת חולין לתקן נפשות, שהוא ממש דברי־תורה, וכמו שאמרו ז"ל (עירובין נד:) שכל שיחתן תורה. וכמו ‏שתמצא בתורה כמה ספורי מעשיות, וכן בתלמוד – כמה דברים נראים כסיפורי חול, והם תורה ממש ‏ככל דברי־תורה.

וכל הגדול מחבירו – שיחת חולין שלו גדולה מתורה של חבירו, כמ"ש (בר"ר פ' ס): "יפה שיחתן של עבדי־אבות מתורתן של בנים", [ולא היתה מעלת אליעזר רק מעלת אברהם, לכך ‏קראו "עבדי־אבות", וכמ"ש (יומא כח:): "דמשק" – דולה ומשקה מתורת רבו. כי מה שקנה עבד קנה רבו, וכל ‏דברי־תורה שהי' לו – הכל נקרא "תורת רבו"] וא' זה בסוכה (שם) בשיחת ר"ג בסוכתו. ונראה מזה דבסוכה ‏על־ידי שהם בצלא דמהימנותא זוכים להיות כן, ושם קראו לשיחת חולין עליהו. ומצינו בפרק חלק (ק.): ‏ועליהו לתרופה. להתיר פה עקרות. דהיינו: הולדות נפשות חדשות הוא על־ידי חדושי תורה שבשיחת ‏חולין שלהם, וכן להתיר פה אלמין הוא גם כן על־ידי דברי־תורה, וכמ"ש (משלי טו ד): "מרפא לשון עץ חיים". וכמ"ש במ"ר דברים ‏רפ"א. ‏