צדקת הצדיק/קיט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

‏[קיט] כל הספורים שבתורה ובגמרא מדברים מופלאים שנעשו, (מ)שם עצמו יש הכח לעשיה ההוא, כי כל ‏דברי־תורה חיים וקיימים, ושם יש החיות לאותו דבר, וכמ"ש בתיקונים סוף תיקון נ"ה כי מפסוק "וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא" (שמות לב, טז) יצא שם הכותב, ומפסוק "ה' אלהים נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים" (ישעיה נ, ד) שם הדורש, ובספק ‏עבודת ישראל פרשת חיי מפסוק "וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן" (בראשית כד, מב), שפירש"י: "היום יצאתי והיום באתי" – יוצא שם לקפיצת ‏הארץ. וכן ידוע מפסוק של הכאת סנוורים[1] יוצא שם לפעול כן. ובדרז"ל (ברכות ה:): "יהב ליה ידא ‏ואוקמיה"[2]. דר"ת 'י'היב 'ל'י' 'י'דא הוא שם (יל"י) הפועל כן. וכן הרבה בספר שימוש תהלים ושארי.

כי כל שם ‏הוא כמו מפתח לאותו חדר. והראשון שפעל אותו דבר הוא שמצא ועמד על אותו מפתח, ומסרו ‏לרבים שנהג בו טובת עין, והם גניזין בתורה ובלשון חכמים, שכל חמדין טבין גניזין שם. ואם ריק ‏הוא – ממך, למה שאין אתם יגיעים כו'. [וכל שמות האמורים לענין לעשות במעשה הוא מצד עולם ‏העשיה, אבל באמת העיקר הרמיזות בו בעבודה שבמוח ולב, כנודע]: ‏

  1. ^ וַיֵּרְדוּ אֵלָיו וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע אֶל ה' וַיֹּאמַר הַךְ נָא אֶת הַגּוֹי הַזֶּה בַּסַּנְוֵרִים וַיַּכֵּם בַּסַּנְוֵרִים כִּדְבַר אֱלִישָׁע (מלכים ב ו, יח)
  2. ^ רבי חייא בר אבא חלש, על לגביה ר' יוחנן, א"ל חביבין עליך יסורין? א"ל לא הן ולא שכרן, א"ל הב לי ידך, יהב ליה ידיה ואוקמיה. ר' יוחנן חלש, על לגביה ר' חנינא, א"ל חביבין עליך יסורין? א"ל לא הן ולא שכרן, א"ל הב לי ידך, יהב ליה ידיה ואוקמיה וכו'. רבי אליעזר חלש, על לגביה רבי יוחנן, חזא דהוה קא גני בבית אפל, גלייה לדרעיה ונפל נהורא, חזייה דהוה קא בכי ר' אליעזר, א"ל אמאי קא בכית? אי משום תורה דלא אפשת, שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. ואי משום מזוני לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות, ואי משום בני דין גרמא דעשיראה ביר, א"ל להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא, א"ל על דא ודאי קא בכית ובכו תרוייהו, אדהכי והכי א"ל חביבין עליך יסורין? א"ל לא הן ולא שכרן, א"ל הב לי ידך, יהב ליה ידיה ואוקמיה.