צדקת הצדיק/קא
[קא] במעשה – אי־אפשר לאדם שלא יצא מעט משורת־הדין, כמ"ש: "כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז, כ), ו"צדיק" – היינו: הנזהר שלא יצא משורת־הדין [וכנודע שבעולם העשיה רבוי הקליפות בכל המדרגות, ואכ"מ], א"א במעשה רק במחשבה ורצון הלב, שגומר בלבו שיתנהג כך ולא יחטא, שם יוכל לרצות ולחשוק כך.
כי באמת כשמגיע למחשבה ורצון שהוא למעלה בעולמות ההם, שגם מעשה החטא ההוא הוא מן הסדר ואינה יוצאה כלל משורת הדין והכל בדין. וז"ש שזה שכתוב\שנאמר" "בתחלה עלה במחשבה לברוא במדה"ד כו'", שבמעשה הוא יציאה משורת הדין, אבל במחשבה הוא במדת הדין ואין כאן יציאה, וכמ"ש: "צדיק ה' בכל דרכיו" (תהלים קמה, יז). פירוש "דרכיו" – הם דברי־תורה, כמ"ש בריש קידושין. וכמ"ש: "יודע דרכיו למשה" (תהלים קג, ז). וה' יתברך גם כן מתנהג על־פי התורה, אבל כשמגיע למעשה הוא חסיד דהיינו לפנים משורת־הדין, כדאיתא בשבת (קכ. וברש"י); והיינו כמ"ש: "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם" (שמות לג, יט), ומכל מקום גם זה פסוק בתורה וא' מדרכיו שנודע, והיינו כמו ד"עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ" (תהלים קיט, קכו) הוא גם כן הלכה קבועה, וזה כמ"ש כשחוזר למחשבה, גם זה מן הסדר והשורה הראויה: