צדקת הצדיק/מ
עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו'; וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.
וכשמגיע לאור זה העצום אז שבו כל זדונותיו בלתי יוצאים מעומק ידיעת ה' יתברך והוא ודעתו ורצונו הכל אחד, ומאחר שה' יתברך רצה כן הרי הכל זכויות, וזוכה לכפרה גמורה שביום הכיפורים, שזה סוד השעיר לעזאזל, שאילו עשהו האדם עצמו היה עובד עבודה זרה גמור, והוא "לא יהיה" שהוא יסוד כל המצוות לא תעשה וכל העברות וההסתרות מרצון ה' יתברך, רק שהשעיר הוא על ידי רצון ה' יתברך, שהוא מצוה לשלחו לו – נעשה עוד מצוה ולא עברה, וכך פירשוהו רז"ל (פרדר"א פ' מו). ועיין ברמב"ן פרשת "אחרי", שאנו נותנים חלק לעזאזל שהוא הרע, מצד מה שה' יתברך צוה לתת לו, ונמצא העבירה – מצוה.