פרקי דרבי אליעזר פרק מו

<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק מו · >>

רבי אלעזר בן עזריה אומר ערב שבת בששה לחדש בשש שעות ביום קבלו ישראל את הדברות ובתשעה שעות ביום חזרו לאהליהם והיה המן מוכן להם לשני ימים ושבתו ישראל באותה שבת שמחים כשמחת החג שזכו לשמוע קולו של הקב"ה, שנאמר (דברים ה, כג): "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים", אמר הקב"ה למשה בלשון נקיה לך אמור להם לישראל לכו איש לאהלו, שנאמר (שם, כו) "לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם", יכול אף אתה תשוב אלא מכאן אתה למד שמשעה שהזהיר משה את התורה לישראל לא קרב משה אצל אשתו, שנאמר (שם, כז) "ואתה פה עמד עמדי".

ר' יהושע בן קרחה אומר ארבעים יום עשה משה בהר קורא בדת מקרא ביום ושונה בדת מקרא בלילה, ולאחר ארבעים יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה ובשבעה עשר בתמוז ושבר את הלוחות והרג את לייטי ישראל ועשה ארבעים יום במחנה עד ששרף את העגל וכתתו כעפר הארץ והרג את כל אשר נשק לעגל והכרית ע"ז מישראל והתקין כל שבט במקומו, ובראש חדש אלול אמר לו הקב"ה (שמות כד, יב): "עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה" והעבירו שופר במחנה, שהרי משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר עכומ"ז והקב"ה נתעלה אותו היום באותו שופר, שנאמר (תהלים מז, ו): "עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה", ועל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעים בשופר בראש חדש אלול בכל שנה ושנה.

רב כהנא אומר הלוחות לא נבראו מן הארץ אלא מן השמים מעשה ידיו של הקב"ה, שנאמר (שמות לב, טז): "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה", המה הלוחות שהיו מקדם, "וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא", הוא המכתב שהיה מקדם, "חָרוּת עַל הַלֻּחֹת", אל תקרי חרות אלא חירות.
וכשאמר הקב"ה למשה (שם לד, א) "פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים" מחצב סנפרינון נברא למשה בתוך אהלו וחצבן, שנאמר (שם, ד) "וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשׁוֹנִים", ירד משה עם הלוחות ועשה ארבעים יום בהר יושב לפני הקב"ה כתלמיד שהוא יושב לפני רבו קורא בדת מקרא ביום ושונה בדת משנה בלילה.

אמרו לו מלאכי השרת משה לא נתנה התורה הזאת אלא למעננו, חזר משה ואמר להם כתיב בתורה "כבד את אביך ואת אמך" וכי יש לכם אב ואם, ועוד כתיב "אדם כי ימות באהל" מה שאין ביניכם מקרה מות ולא נתנה אלא בשבילנו, וחשו ולא עוד. מכאן אמרו עלה משה במחכמתו אל העליונים והוריד עוז מבטח של מלאכי השרת, שנאמר (משלי כא, כב): "עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה", ראו מלאכי השרת שנתן הקב"ה תורה למשה עמדו גם הם ונתנו לו מתנות אגרות ופתקין לבני אדם רפואות לבני אדם, שנאמר (תהלים סח, יט): "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי".

בן בתירא אומר ארבעים יום עשה משה בהר ודרש בדברי תורה וחוקר באותיותיה, ולאחר ארבעים יום לקח את התורה וירד בעשור לחדש ביום הכפורים והנחילה לבני ישראל לחק עולם, שנאמר (ויקרא טז, לד): "וְהָיְתָה זֹאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם".
ר' זכריה אומר קראו בתורה ומצאו כתוב בה "וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם" ובו ביום העבירו שופר בכל המחנה שיצומו כל העם מאיש עד אשה מגדול ועד קטן ואלולי יום הכפורים לא היה העולם עומד שיום הכפורים מכפר בעולם הזה ולעולם הבא, שנאמר "שבת שבתון היא" שבת העה"ז שבתון העה"ב, ואפי' כל המועדות עוברים יום הכפורים אינו עובר, שיום הכפורים מכפר על הקלות ועל החמורות שנאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם" מחטאתיכם אין כתיב כאן אלא מכל חטאתיכם.

אמר סמאל לפני הקב"ה רבון כל העולמים על כל העכומ"ז נתת לי רשות ועל ישראל אין אתה נותן לי רשות, אמר לו הרי יש לך רשות עליהם ביום הכפורים אם יש להם חטא, ואם לאו אין לך רשות עליהם, לפיכך נותנין לו שוחד ביום הכפורים שלא לבטל את ישראל שלא לבטל קרבן של ישראל, שנאמר "גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל", גורלו של הקב"ה קרבן עולה וגורלו של עזאזל שעיר חטאת, וכל עונותיהם של ישראל עליו, שנאמר "ונשא השעיר עליו את כל עונותם", ראה סמאל שלא נמצא בהם חטא ביום הכפורים אמר לפניו רבונו של עולם יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת בשמים:

מה מלאכי השרת אין להם קפיצין כך ישראל עומדים על רגליהם ביום הכפורים.

מה מלאכי ישראל אין להם אכילה ושתיה כך ישראל אין להם אכילה ושתיה ביום הכפורים.

מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך ישראל נקיים מכל חטא ביום הכפורים.

מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם כך ישראל שלום מתווך ביניהם ביום הכפורים.

והקב"ה שומע עתירותן של ישראל מן הקטיגור שלהם ומכפר על המזבח ועל הכהנים ועל כל עם הקהל למגדול ועד קטן, שנאמר "וכפר את מקדש הקדש", אמר משה ביום הכפורים אראה כבודו של הקב"ה ואחר כך אני מכפר על עונותיהם של ישראל, אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם (שמות לג, יח): "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ", אמר לו הקב"ה משה אין אתה יכול לראות את כבודי שלא תמות שנאמר "כי לא יראני האדם וחי", אלא למען השבועה שנשבעתי לך והשם שהודעתי לך אני אעשה רצונך, עמוד בפתח מערה ואני אעביר לפניך את המלאכים המשרתים לפני שנאמר (שמות לג, יט): "וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ", וכשאתה שומע את השם שהודעתי לך שם אני עומד לפניך ועמוד בכחך ואל תפחד, שנאמר "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם". אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה הרי אנו משרתים לפניו ביום ובלילה ואין אנו יכולין לראות את כבודך, וזה ילוד אשה רוצה לראות את כבודך, ועמדו בזעף ובבהלה להמיתו והגיעה נפשו עד מות, מה עשה הקב"ה נגלה עליו בענן שנאמר "וירד ה' בענן", וזו היא ירידה שביעית, וסכך עליו הקב"ה בכף ידו שלא ימות, שנאמר "והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור ושכותי כפי", וכשעבר הסיר הקב"ה את כף ידו מעליו וראה אחורי השכינה, שנאמר "והסירותי את כפי [וראית את אחורי]", התחיל משה צועק בקול גדול ואמר "ה' ה' אל רחום וחנון" אמר לפניו סלח נא לעוונותיהם של ישראל על מעשה העגל, ואלו אמר משה סלח נא לעונותיהם של ישראל עד סוף כל הדורות היה עושה כן, לפי שהיתה שעת רצון, וכן הוא אומר "בעת רצון עניתיך", אלא אמר סלח נא לעונותיהם של ישראל על מעשה העגל, אמר הקב"ה הרי כדבריך עשיתי, שנאמר "ויאמר ה' סלחתי כדבריך".

פירושים

פר אחד

בו' שעות ביום קבלו יו"ד הדברות ובט' שעות ביום חזרו לאהליהם. עיניך תראנה מ"ש בזה בסה"ק נפש כל חי מערכת מם אות ס"ו. ומ"ש דעל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעים בשופר בר"ח אלול. עיין להטור בריש סימן תקפ"א ולמור'ם בהג'ה ולהמחברים שם ודוק.

ואפי' כל המועדות עוברין יוה"כ אינו עובר. זה סותר למ"ש כל המועדות בטלין חוץ מפורים וגם יוה"כ יהיה כפור'ים.

על כל האומות נתת לי רשות ועל ישראל אין אתה נותן לי רשות. היינו כדברי המד"ר סדר טהרה פי"ח [ג] דקרא הקדוש ברוך הוא למלאך המות וא"ל אין לך עסק באומה זו למה שהן בני וכו'. ועיין בסה"ק זכירה לחיים ח"ב (דמ"ד ע"ב) ודוק. ועי' מ"ש מו"ה ולע"א [ולא עוד אלא] בסוף דבריו.

אראה כבודו ואח"כ אני מכפר הראני נא א"ל הקדוש ברוך הוא אי אתה יכול שלא תמות כי לא יראני האדם וחי. פירש מוה"ר ולע"א דמענותנותו בקש קודם שיתכפרו דהו"ל כמו נח בדורו, דאם אחר שיתכפרו במקום שבעלי תשובה עומדים הם גדולים ממשה ולכך בקש מקודם, וזה דדייק הראני נא, והשיב לו הקדוש ברוך הוא דראית פניו הוא מקור חיים באור פני מלך חיים ועי"ז גורם שלא תמות, והרי גזרתי שתמות ואיך תוכל לראות פני דתחיה לעולם. וזה פי' הכתוב כי לא יראני האדם מסיבת כי ע"י הראיה וחי לעולם וזה לעתיד, אך עתה צריך שימות זת"ד דפח"ח. וזה בקש דוד במזמור ט"ז תודיעני אורח חיים, שיהיו אומרים דוד מלך ישראל חי וקיים לעד, וזהוא בזמן דאזכה שובע שמחות את פניך כי אתה מקור החיים, ואתי שפיר קרא דלעתיד ונחיה לפני'ו לפי הדרשה דלקמן פנ"א.

ואילו היה אומר משה. עד סוף כל הדורות היה עושה כן ובזה הראה כחו וגבורתו רשב"י דאמר דמדורו עד סוף כל הדורות. עיין סוכה דמ"ה ע"ב ובספר והו"א [והוכיח אברהם] פטו"ב.