פרשת דרכים דרוש יא

דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

<< · פרשת דרכים · דרוש יא · >>

דרך המלך דרוש אחד עשר

פ״ק דמגילה, ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול, זאת מכלל דאיכא אחריתי ומאן ניהו עון דבת שבע.

עלינו לשבח לאדון הכל שחלק מכבודו לבשר ודם וקדשנו במצותיו וצונו שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך וכבוד גדול יעשו לו ומלך שמחל על כבודו אין מחול, ובגמרא פ"ב דיומא אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נענש שאול מפני שמחל עלכבודו שנאמר ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש,ע״כ. ופרש״י נענש שאול לבא לידי דבר שעליו ניטל ממנו מלכות מפני שמתחלת מלכותו מחל על כבודו גילה על עצמו שאינו כדאי למלוך,ע״כ. נמצינו למדין שהמלך שהוא מוחל על כבודו הוא סיבה שיעשה דבר שבסיבתו תנטל המלכות ממנו.

וכזה נבא לבאר פסוקי שמואל א סי׳ כה בויכוח אביגיל עם דוד המלך הם המדברים שא נא לפשע אמתך כי עשה יעשה ה׳ לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה׳ אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך מימיך ויקם אדם לרדפך ולבקש את נפשך והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה׳ אלהיך ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע והיה כי יעשה ה׳ לאדוני ככל אשר דבר את הטובה עליך וצוך לנגיד על ישראל ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדוני ולשפוך דם חנם וגר. והדקדוקים רבו כמו רבו, חרא במה שאמרה שא נא לפשע אמתך כי עשה יעשה ה׳ לאדוני בית נאמן, ותרגם יונתן מלכות קיימא, דאיך תלוי זה בזה סליחת העון עם מה שיקיים ה׳ את הבטחתו דתן לו המלכות. עוד יש לדקדק במ״ש כי מלחמות ה׳ אדוני נלחם ולא ידעתי להיכא קאי נתינת טעם דכי מלחמות ה׳ אדוני נלחם, אם על המלכות שאמרה כי עשה יעשה ה׳ לאדוני בית נאמן ונתנה טעם משום דמלחמות ה׳ אדוני נלחם מה לה לבקש טעם למה שנתן ה׳ המלכות לדוד. ועוד שדברים הללו לא שייכי לעניינה שהיתה מחלה פני דוד שיסלח עון נבל. ואי קאי לתחלת הפסוק שא נא לפשע אמתך משום דמלחמות ה׳ ארוני נלחם גם זה לא יתכן דאין קשר לדברים הללו ולא שייכי אהדדי. וגם במה שסיימה דבריה ואמרה ורעה לא תמצא בך מימיך הם דברים תפלים מבלי מלח.

והנה לישב פסוק זה מקום יש בראש על פי האמור דמלך שמוחל על כבודו השררה בורחת ממנו ותנשא מלכותו והיא כפורחת. עוד נקדים מארז״ל במדרש ח״ל ויפדו העם את יונתן ולא מתי ר׳ אליעזר אומר מלמד שנתנו משקלו זהב ופדאוהו, ור׳ יוחנן אמר אמרו לו לשאול וכי יונתן אכל והלא לא אכל אלא טעם ותנן מטעמת אין בו משום ברכה כר. והקשו בשלמא למ״ד שנתנו משקלו זהב ופדאוהו היינו דכתיב, היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל, אלא למ״ד לא אכל אלא טעם מאי היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל, ותירצו ה״ק אפשר מי שעשה הישועה הזאת חטא בא על ידו. וכ״ב הרמב״ן ב 0״פ בחקותי, גם במשפטי החרם כתב הרמב״ן ח״ל שיהונתן שוגג היה ואביו לא היה סבור ולא היה מאמין שהיה שוגג והיה רוצה לחייבו מיתה, ואמרו לו הצם כיון שגעשה נם על ידו הדבר ידוע שהיה בשגגה שאין הקב״ה עושה נס על ידי רשעים תהו היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל, ע״כ. למדנו דמי שהוא נלחם מלחמת ה׳ אין חטא בא על ידו.

וזו היתה כוונת אביגיל שאמרה לדוד שא נא לפשע אמתך כלומר שימחול על כבודו במה שכזהו ינבל שאמר מי דוד ומי בן ישי. והרגישה אביגיל דשמא יאמר לה דוד איך אמחול על כבודי והלא כל עצמו של שאול שניטלה ממנו מלכותו היה בשביל שמחל על כבודו, לזה אמרה אף שתמחול על כבודך עשה יעשה ה׳ לאדוני בית נאמן דהיינו מלכו קיימא, והטעם דעונש המוחל על כבודו הוא שיבא לידי עון שעליו תנטל מלכותו, והכא גבי דוד לא שייך משום כי מלחמות ה׳ אדוני נלחם ולפיכך רעה לא תמצא בך משום ראפשר מי שעושה ישועות בישראל ונלחם מלחמות ה׳ חטא בא על ד ו . כלל הדברים שכוונת אביגיל היה לומר שההיזק הנמשך ממחילת המלך על כבודו הכא גבי דוד לא שייך משום דכיון שהוא נלחם מלחמות ה׳ אץ חטא בא על ידו.

א ך כדי להבין המשך הפסוקים נאמר באופן אחר ונדקדק עוד במה שאמרה דקם אדם לרדפך ולבקש את נפשך דלמה זה כפלה את דבריה באומרה לרדפך ולבקש את נפשך. עוד יש לדקדק במה שברכה את דוד שיזכה לחיי עולם הבא באומרה והיתה נפש ארוני צרורה בצרור החיים מי בקש זאת מידה שתברך את דוד ברכה זו, וכי יעלה על הדעת שדוד לא יזכה לחיי עולם הבא. עוד יש לדקדק במה שאמרה את ה׳ אלהיך הם שפת יתר דנודע דצרור החיים הם אצל הי. וכן יש לדקדק במה שקללה את אויבי דוד קללה נמרצת באומרה שנפשם יקלענה בתוך כף הקלע מי בקש זאת מידה.

עוד יש לדקדק בסיום דבריה שאמרה והיה כי יעשה ה׳ לאדוני ככל אשר דבר וגו׳ ולא.תהיה זאת לך לפוקה וגו׳ דכפי דבריה שהיתה סבורה שהריגת נבל חשיב פוקה ומכשול אף שלא יעשה ה׳ לדוד ככל אשר דבר היה מהראוי שתמנע את דוד מהריגת נבל שלא ישפוך דם נקי, ומשמע מדבריה שאם לא היה מולך דוד לא היתה הריגת נבל פוקה ומכשול תה אין הדעת סובלתו. עוד יש לדקדק במאמר הפונה קדים שאמרו רז״ל ולא תהיה זאת לך לפוקה זאת מכלל דאיכא אחריתי ומאן ניהו דבת שבע. והנה אתא לנחומי צעורי קא מצערת ליה, ואחר כל הכבוד שעשאה לדור והברכות שברכה אותו ברכות שמים מעל הזכירה לו עון דבת שבע לצער את דוד.

ונראה דכל זה יובן עם מאי דאמרינן בפ״ק דמגילה והנה היא רוכבת על החמור ויורדת בסתר ההר, מן ההר מיבעי ליה אמר רבה בר שמואל מלמד שנטלה דם בחיקה והראתה לו, אמר לה וכי רואין דם בלילה, אמרה לו וכי דנין דיני נפשות בלילה, אמר לה מורד במלכות הוא ולא צריך למדייניה, אמרה לו עדיין שאול קיים ולא יצא טבעך בעולם, ע״כ. נמצינו למדין שאביגיל ודוד היו חלוקין בדין, שדוד היה סבור דמשעה שנמשח ע״י שמואל יש לו דין מלך ואף שעדיין שאול קיים, ואביגיל סוברת שאין לו דין מלך אף שכבר נמשח ע״י שמואל מאחר שעדיין שאול קיים. והנה כשהלשין דואג את אחימלך ואמר ראיתי את בן ישי בא נבה אל אחימלך בן אחיטוב וישאל לו בה׳, אמרו רבותינו ז״ל שאמר לו עשאו מלך דתנן אין נשאלין באורים וחומים אלא למלך בלבד, ומפני זה הרגו לאחימלך מדין מורד במלכות וככר הביא רד״ק דברי רז״ל יע״ש. ואמרינן בגמרא בפרק שואל כל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה ממאי אילימא מדכתיב" ויצא הרוח ויאמר צא ואמרינן מאי צא צא ממחיצתי, ודלמא שאני התם משום יכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני כו׳ אלא מהכא גם ענוש לצדיק לא טוב ומדלא טוב ש׳׳מ דהוי רע וכתיב כר שלא יגור במגורך רע, ע״כ.

והנה כפי סברת דוד דנבל יש לו דין מורד במלכות משום דסכירא ליה דמשעה שנמשח ע״י שמואל יש לו דין מלך אף שעדיין שאול קיים נמצא שכדין עשה במה ששאל באורים ותומים לאחימלך, ודואג שהלשינו לדוד ובסיבתו הרג שאול לאחימלך הוא בעונו ימות. אך כפי סברת אביגיל שדוד אף שנמשח ע״י שמואל אין לו דין מלך מאחר ששאול עדיין קיים נמצא דשלא כדין עשה דוד כמה ששאל באורים ותומים לאחימלך מאחר שאין לו דין מלך, וכדין עשה דואג במה שהלשין את אחימלך שהיה מורד במלכות במה ששאל באורים ותומים לדוד וכדין נהרג אחימלך, ונמצאת שהריגת אחימלך היה דוד הסיבה שהוא עשאו לאחימלך מורד במלכות ונמצא שנענש על ידו וכבר למדונו רז״ל שכל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה.

וכל זה הוא דוקא כשחוטא במה שחברו נענש על ידו כמו הכא שדוד עשה שלא כהוגן במה ששאל באורים ותומים ע״י אחימלך והוא לא היה עדיין מלך ונענש על ידו אחימלך שנעשה מורד במלכות ונהרג בסיבתו, אבל אם כפי האמת לא טעה דוד בדין לפי שכיון שנמשח ע״י שמואל מאותה שעה יש לו דין מלך אלא דשאול הוא שטעה בדין או שרצה להרוג לאחימלך שלא מן הדין, פשיטא דלא שייך גבי דוד כל שחברו נענש על ידו דאין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה דמאי הו״ל למיעבד והלא כדין עשה. וראיה לוה שהרי בפרק השואל כשרצו ללמוד הך דבל שחברו נענש על ידו דאין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה צדדו לומר אלא מהכא שבעת קלון מכבוד זה נבוכדנצר, שתה גם אתה והערל זה צדקיהו, ודחו צדקיהו צדיק מאי הוה ליה למיעבד, ע״כ. הרי דכל שאינו חוטא בדבר לא אמרינן ביה האי מילתא דכל שחברו נענש על ידו דאין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה.

מעתה נבא לבאר המשך הפסוקים והנה אביגיל אמרה לדוד שא נא לפשע אמתך כי עשה יעשה ה׳ לאדוני בית נאמן כלומר בעזרת האל עשה יעשה לך מלכו קיימא אך עדיין לא עשה ואין לך דין מלך ונמצא שנבל אינו חייב מיתה מטעם מורד במלכות. וכי תימא יאמר לה דוד כפי דבריך שאין לי דין מלך נמצא דמה ששאלתי באורים וחומים לאחימלך שלא כדין עשיתי שהרי אין נשאלים באורים ותומים כי אם למלך ונמצא שכדין הלשין דואג את אחימלך שהיה חייב מיתה משום דחשיב מורד במלכות במה ששאל לי באורים ותומים לפי שעדיין אין לי דין מלך ונמצא דבסיבתי נענש אחימלך ומי שחברו נענש על ידו נקרא רע ומי שהוא רע אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה. לזה באה אביגיל לומר אל תירא מכל זה כי מלחמות ה׳ אדוני נלחם. והכוונה דאמרינן בפ״ז דיומא אין נשאלין באורים ותומים להדיוט אלא למלך ולמי שהצבור צורך בו, ואמרינן בגמרא מנא הני מילי א״ר אבהו אמר קרא' ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו וגר הוא זה מלך, וכל בני ישראל אתו זה משוח מלחמה. ולפי זה אין ספק שדוד יש לו דין משוח מלחמה שהרי אף בהיותו אצל שאול הוא היה המוציא והמביא ונלחם מלחמות ה׳. ובהדיא אמרינן באגדת שמואל הביאו הרב כלי יקר ח״ל לא נטרד דואג מן העולם עד שהמרה בסנהדרין בשעה שאמר דואג ושאל לו באלהים שעשאו מלך לפי שאין נשאלין אלא למלך, אמרו לו אבנר ועמשא תנן כשם שנשאלין למלך כך נשאלץ למי שצורך הצבור בו כר וכמו שנאריך בזה בדרך הרבים יע״ש.

ובזה יובנו קצת פסוקים בשמואל ב סי׳ טז וכה אמר שמעי בקללו צא צא איש הדמים ואיש הבליעל השיב עליך ה׳ כל דמי שאול אשר מלכת תחתיו ויתן ה׳ את המלוכה ביד אבשלום בנך והנך ברעתך כי איש דמים אתה. ויש לדקדק בפסוקים אלו טובא, חדא במ״ש צא צא איש הדמים ואיש הבליעל דאיזה דמים שפך דוד ואי משום דכתיב דמים רבים שפכת התם הוא מהעכו״ם ומלחמות ה׳ היה נלחם. ומה שלא רצה ה׳ שיבנה הבית משום דדמים רבים שפך מהעכו״ם לאו משום דשלא כדין עשה אלא טעם אחר יש בדבר וכמ״ש ח״ל. ומ״ש רד״ק שחשדו בדמי אבנר ואיש בשת הנה הכתוב צווח בהפך וידעו כל העם וכל ישראל ביום ההוא כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר בן נר. וגבי איש בשת כתיב ויצו דוד את הנערים ויהרגום ויקצצו את ידיהם ואת רגליהם ויתלו על הברכה בחברון, חה מוכיח שהיתה הריגת איש בשת שלא כרצונו. ויונתן נדחק בזה ותרגם פוק פוק גבר חייב קטול. עוד יש לדקדק במ״ש השיב עליך ה׳ כל דמי בית שאול דהיכן מציגו שדוד שפך דם מבית שאול ונהפוך הוא שכל מגמתו של דוד זאת היתה להיטיב עם בית שאול. ויונתן תרגם אתיב עלך ה׳ כל חובי בית שאול ולא ידעתי טעם לדברים אלו דאיך ישיב ה׳ עונות בית שאול על ראש דוד והלא איש בחטאו יומת' כתיב.

נם יש לדקדק במ״ש אשר מלכת תחתיו דעל אמה זמן קאמר אם בחיי שאול זה אינו, דבחייו לא מלך אלא נרדף היה כל ימיו מפני שאול ומה שמלך אחרי מיתת שאול מה׳ היתה לו וכמו שאמר אבנר כי ה׳ אמר אל דוד לאמר ביד דוד עבדי הושיע את עמי ישראל מיד פלשתים ומיד כל אויביהם, וא״ב מה פשעו ומה חטאתו של דוד בזה. ותו קשה במה שאמר ויתן ה׳ את המלוכה ביד אבשלום בנך דמה שייכות יש לזה עם מה שקדם. גם אומרו והנך ברעתך הם דברים שאין להם מובן דמאחר שאמר ויתן ה׳ את המלוכה ביד אבשלום בנך למה חזר ואמר והנך ברעתך. גם יש לדקדק במ״ש כי איש דמים אתה איך הוא נתינת טעם למה שאמר והנך ברעתך.

ועל פי האמור יתיישב הכל, והוא דשמעי היה סבור כסברת דואג דאין נשאלין אלא למלך בלבד וא״כ דוד ששאל באורים ותומים נעשה מלך כחיי שאול וא״כ כדין עשה שאול שהרג את אחימלך משום מורד במלכות שנתן לדור דין מלך ונמצא שדוד היה סיבה למיתת אחימלך וכל ביתו שהיו פ״ה איש שכולם נהרגו משום מורדים במלכות שכולם הסכימו בשאלת דוד באורים ותומים, ואמרינן בפ״ט דנדה כתיב והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי האנשים אשר הבה ביד גדליהו, וכי גדליהו הרגן והלא ישמעאל הרגן, אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן ולא חש מעלה עליו הכתוב כאלו הרגן, הרי ראע״פ שגדליהו לא הרגן כיון שהוא היה קצת סיבה בדבר חשיב כאלו הרגן.

וזהו שאמר לו שמעי צא צא איש הדמים דחשיב כאלו אתה הרגת את אחימלך וכל ביתו מאחר דהיית סיבה בדבר שנעשית מלך שלא כדין, השיב עליך ה׳ כל דמי בית שאול כלומר עד עכשיו היינו סבורים שאותם האנשים אשר המית שאול כל אותם הדמים אשר שפך היו על ראש שאול והקולר תלוי בצוארו שאפשר שהדין הוא שנשאלין למי שהצבור צורך בו ואם כן אתה לא נעשית מלך במה ששאלת באורים וחומים ואם כן שלא כדין הרג שאול פ״ה איש, אך ממה שראינו שפרע לך ה׳ מדה כנגד מדה הראנו לדעת דהשיב עליך ה׳ כל דמי בית שאול דהיינו אתיב עלך ה׳ כל חובי בית שאול הסירם מעל שאול והשיבם על דוד, לפי שהנראה הוא כי מלכת תחתיו כי בשאלתך באורים וחומים הראית לדעת כי אתה יש לך דין מלך ואם כן מלכת תחתיו ומשום הכי פרע לך ה׳ מדה כנגד מדה דתן ה׳ את המלוכה ביד אבשלום בנך כשם שאתה לקחת המלוכה מיד שאול בחייו כך פרע לך ה׳ שלקח את המלוכה ממך בחייך ונתנה ביד אבשלום בנך.

ודומה לזה אמרינן בפ״ו דערובין ויען יהושע בן גון כר נון בנו יהושע בנו כר א״ר אבא בר פפא לא נענש יהושע אלא על שביטל את ישראל לילה אחת מפריה ורביה שנאמר* ויהי בהיות יהושע ביריחו וגו׳ וגמירי שכל זמן שארון ושכינה שרויין שלא במקומם ישראל אסורים בתשמיש המטה. והקשו התום׳ והריטב״א ז״ל מנ״ל דעל זה נענש דילמא נענש על ביטול ת״ת כמו שאמר לו המלאך עתה באתי. ותירצו דכיון שהקב״ה מודד מדה כנגד מרה מהעונש שהיה לו שמת בלא בנים למדנו שהחטא היה שביטל מפריה ורביד, ע״ב. הרי דסהעונש אנו למדין אופן החטא לפי שהקב״ה נפרע מדה כנגד מדה ה״: מהעונש שנתן ה׳ המלוכה ביד אבשלום בנך אנו למדים שחטאך היה שמלכת בחיי שאול שלא כדת וכיון שכן שאתה רצית לקחת המלוכה ושלא כדין עשית ששאלת באורים וחומים נמצא שאחימלך נענש על ידך והנך ברעתך כלומר כל שחברו נענש על ידו נקרא רע דכתיב גם ענוש לצדיק לא טוב ומדלא טוב רע מיקרי ואין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה. וזהו שסיים כי איש דמים אתה כלומר תדע למה אני אומר לך והנך ברעתך לפי שאיש דמים אתה שהיית סיבה שנהרגו אחימלך וכל ביתו וכמו שכתבנו.

ובזה יש ליישב קצת פסוקים במלכים א סי׳ ב ויאמר המלך אל שמעי אתה ידעת את כל הרעה אשר ידע לבבך אשר עשית לדוד אבי והשיב ה׳ את רעתך בראשך והמלך שלמה ברוך וכסא דוד יהיה נכון לפני ה׳. ועיין מ״ש בזה לעיל בדרך דוד יע״ש. ויש לדקדק במה שאמר אתה ידעת את כל הרעה אשר ידע לבבך אשר עשית לדוד אבי דמאי קאמר אשר ידע לבבך דמשמע שדבריו של שמעי היו בהסתר והלא בקולי קולות לעיני כל העם חרף את דוד. וראיתי לרד״ק שכתב •אשר ידע לבבך אע״פ שראו רבים ושמעו מה שעשית לדוד אבי אתה בעצמך תדע מחשבתך הרעה שהיית חושב עליו יותר ממה שאמרת בפיך, עכ״ד. ולא ידעתי מהו הרעה שהיה חושב בלבבו יותר ממה שאמר בקול רם צא צא איש הדמים ואיש בליעל.

ע ו ד יש לדקדק במה שאמר והשיב ה׳ את רעתך בראשך, ותרגם יונתן ויתיב ה׳ ית בשתך ברישך, וס״ל שהוא עבר במקום עתיד, והכוונה שקללו שלמה שישיב ה׳ את רעתו בראשו. ולא ידעתי טעם לדברים הללו דמאחר שהסכימה דעתו של שלמה להרוג את שמעי מה לו לקללו שישיב ה׳ את רעתו בראשו, וכבר השיב ה׳ את רעתו מאחר שנהרג על עוד יש לדקדק במה שאמר וכסא דוד .IT יהיה נכון לפני ה׳ דהאי לפני ה׳ הוא מיותר, ובאומרו וכסא דוד יהיה נכון די, דפשיטא כבודו. p שהוא לפני ה׳ דמלא כל ה א

ונראה דכוונת שלמה היא שאמר לו שמעי דמלבד מה שחרף לדוד בפרהסיא ואמר לו צא צא איש הדמים ואיש הבליעל, עוד רמז לו בסתר דברים רעים והוא מה שאמר לו והנך ברעתך שרצה לומר לו שנענש אחימלך על ידו וכל שחברו נענש על ידו נקרא רע ואין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה וזה הוא יותר חירוף וגידוף ממה שאמר בפה איש הדמים ואיש הבליעל. ולזה אמר לו אתה ידעת את כל הרעה אשר ידע לבבך אשר עשית לדוד אבי שרצה להסב על דוד ברמז תאר זה דרע, ולזה אמר לו שישיב לו ה׳ גמולו בראשו והשיב ה׳ את רעתך בראשך דמה שחשב שמעי להסב על דוד תאר זה דרע ישיב אותו ה׳ על ראש שמעי, וכסא דוד יהיה נכון לפני ה׳ כלומר דלפי מה שחשבת בלבך להסב על ראש דוד תאר זה דרע וממילא אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה אדרבה כסא דוד יהיה נכון לפני ה׳ לפני ולפנים במחנה שכינה.

ובזה יובן מאמר נער נבל שאמר לאביגיל' 5 הנה שלח דוד מלאכים מהמדבר לברך את אדוננו וגו׳ והאנשים טובים לנו מאד, והתחיל לספר בשבח אנשי דוד ואח״כ סיים דבריו ואמר ועתה דעי וראי מה תעשי כי כלתה הרעה אל אדוננו ועל כל ביתו והוא בן בליעל מדבר אליו, ע״כ. והנה בדברים הללו שאמר והוא בן בליעל באו דבריו סתומים להיכא קאי תאר זה דבן בליעל, ורש״י פירש דקאי על נבל כלומר ואדוננו בן בליעל מהיותו דובר אליו מה שאני אומר אליך כי יקצוף עלינו. ע״כ. ולא ידעתי לאיזה תכלית קראו לרבם המסתופפים בצל קורתו בן בליעל, היה לו לומר בקיצור ואדוננו לא ישמע אלי מה שאני דובר לך. וראיתי לרד׳׳ק שכתב ויתכן לפרשו על דוד כלומר דוד בן בליעל מדבר לאדוננו על הדבר הזה אלא יבא ויכלה הכל עם חילו. וגם בזה לא מצאתי קורת רוח דמי התיר להם לקרא לאדוננו דוד בן בליעל ח״ו והוא הסך בזכותו ואמר חומה היה עלינו וגו׳ ולאיזה תכלית בא עכשיו לתרפו ולקרותו כן בליעל. ונראה שהכוונה היא שהנער הזה היה סבור שכל הטענה שהיה לו לנבל להציל עצמו מרין מורד במלכות הוא לומר שאף שנמשח ע״י שמואל מ״מ כיון שעדיין שאול קיים אץ לו דין מלך, אלא דלפי תירוץ זה נמצא דדוד עשה שלא כדין במה שנשאל ע״י אחימלך באורים ותומים ונענש אחימלך על ידו וא״כ נקרא רע ואץ מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה, וזהו כוונתו דעי וראי מה תעשי כי כלתה הרעה אל אדוננו ועל כל ביתו כלומר אין לנו שום מעשה להצילו וכלתה הרעה אליו, וכי תאמר יש לנו תשובה נצחת שאין לו דין מלך מאחר ששאול קיים, לזה אמר תשובה זו לא ניתנה ליאמר משום דוהוא בן בליעל מדבר אליו, כלומר אם אנו אומרים תשובה זו דאין לדוד דין מלך א״כ נעשה דוד בן בליעל תמצא דשלא כדין נשאל באותם ותומים ונענש אחימלך על ידו ונקרא רע ואץ מכניסים אותו במחיצתו של הקב״ה. וזהו אומרו והוא בן בליעל מדבר אליו כשאנו מדבתם אליו בתשובה זו הוא בן בליעל וא״כ דעי וראי כי כלתה הרצה אל אדוננו.

ולזה באה אביגיל בנועם אמריה ואמרה לדוד שא נא לפשע אמתך כי עשה יעשה ה׳ לאדוני בית נאמן כלומר עדיין אץ לך ת ן מלך לפי שעדיין שאול קייס ובעז׳׳ה עשה יעשה ה׳ לאדוני בית נאמן דהיינו מלכו קיימא, וכי תימא א״כ שלא כדין עשיתי במה ששאלתי לאחימלך באותם ותומים מאחר שאץ לי דץ מלך ונמצא שנענש אחימלך על ד י וכל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב׳׳ה, לזה אמרה לא תחוש לזה שאני אומרת שאין לך דין מלך דמכל מקום כדין עשית במה ששאלת באורים ותומיס אף שאין לך דין מלך כי מלחמות ה׳ אדוני נלחם וכשם שנשאלים למלך כך נשאלים למשוח מלחמה ולמי שצורך הצבור בו, ומעתה מה שהיית מתיירא שאם אין לך רץ מלך נמצא דשלא כדין עשית במה ששאלת באותם ותומים ונענש אתימלך צל ידך ונקראת רע ח׳׳ו, ורצה לא תמצא בך מימיך תאר זה דרע לא ימצא בך לפי שאתה כדין עשית מאחר שמלחמות ה׳ אדוני נלחם.

עוד חזרה ואמרה ויקם אדם לרדפך ולבקש את נפשך ואמרינן במדרש ויקס אדם זה דואג כוונתה היא לומר דל״ת כפי סברתך דנשאלין למי שצורך הצבור בו איך הלשין דואג שהיה מן הסנהדרין והכתוב קראו אביר הרועים" את אחימלך שהיה מורד במלכות, בשלמא לדדי ניחא רהוא סבר שאץ לי דץ מלך מאחר דשאול עדיין הוא קיים אך לתדך דכשס דנשאלין למלך כך נשאלין למי שצורך הצבור בו מה עלה על דעתו של דואג להלשין לאחימלך. לזה אמרה לא תציתו להני כללי דדואג ואף שקם אדם לרדפך ולבקש את נפשך דכפי סברת דואג שאתה שלא כדין עשית במה ששאלת באורים ותומים שתים רעות היה סבור לצשות עמך, חדא לרדפך לפי שנמצא שאתה היית מורד במלכות שנעשית מלך בעוד שאול קיים ומשום הכי שאלת באותם. וזאת שנית p לבקש את נפשך שכפי סברתו דשלא כ עשית נמצא שאחימלך נענש על ד ך וא״כ אתה נקרא רע ואץ מכניסין את נפשך במחיצתו של הקב׳׳ה ואץ לך לבקש את נפשך גדול מזה.

לזה אמרה לא תחוש כלל לדבתו אלא והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה׳ אלהיך דמלבד שנפשך תכנם במחיצתו של הקב״ה דהיינו שתהיה צרורה בצרור החיים, עוד תכנם לפני ולפנים את ה׳ אלהיך אצלו ממש תחת כנפי השכינה, ומה שרצה לחפות עליך לומר שאין מכניסים את נפשך במחיצתו של הקדוש ברוך הוא יחולו על ראשו ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע, וכדאמרינן בפרק חלק 5 3 שלשה מלאכי חבלה נזדמנו לדואג אחד ששכח תלמודו ואחד ששרף נשמתו ואחד שפזר עפרו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות נמצא שלא זכה ליכנס במחיצתו של הקדוש ברוך הוא משום דלפי האמת דואג הורה שלא כדין ונענש אחימלך על ידו וכל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה.

והנה עד עכשיו כל טענותיה של אביגיל לא היו אלא לומר לדוד שאל יעלה בדעתך דכפי סברתי שאין לך דין מלך ימשך לך רעה מחמת מה ששאלת באורים וחומים לאחימלך אבל עדיין לא מצאה מקום להכריח סברתה ואפשר שיש לדוד דין מלך מאחר שנמשח ע״י שמואל אף שעדיין שאול קיים. לזה באה ואמרה לו דמלבד דכפי סברתי שאין לך דין מלך לא ימשך לך שום נזק עוד אני אומרת לך שאם אתה מחזיק בסברתך שיש לך דין מלך ימשך לך מזה באחרית הימים פוקה ומכשול כשיעשה ה׳ לאדוני ככל אשר דבר וצוך לנגיד על ישראל ולא תהיה לך זאת לפוקה ולמכשול לב לאדוני ולשפוך דם נקי וגו׳.

והכוונה היא עם מאי דאמרינן בירושלמי פ״ק דראש השנה וברות רבתי עלה דקרא דויאמר לה בועז לעת האוכל גשי הלום אמר רב הונא כל אותם ששה חדשים שהיה בורח דוד מאבשלום לא עלו לדוד ממנין שני מלכותו שהיה מתכפר בשעירה כהדיוט, ע״כ. הרי דס״ל לדוד דאף שהוא היה משוח מפי ה׳ וכבר התחיל במלכותו מ״מ כיון שנטו כל ישראל אחרי אבשלום אין לו דין מלך. וכן כתב רד״ק עלה דקראי דכי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה וז״ל כי אילו נטה אחרי אבשלום ולא נטה אחרי אדניהו לא היה לו לפחוד שכיון שכל ישראל היו רוצים להמליכו לא היה מרד שיתחייב מיתה שאם כן היה עמשא חייב מיתה והנה דוד אמר לו לשומו שר צבא ובקש עתה את דמו מיד יואב, ע״כ. ואפשר דמטעם זה לא רצה דוד להרוג את שמעי כשבזהו דהא קי״ל דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול אלא דסבר דוד דמאחר שכל ישראל נטו אחרי אבשלום אין לו דין מלך דומיא דמה שהיה מתכפר בשעירה כהדיוט.

וכזה יובנו קצת פסוקים בשמואל ב סי׳ יט וזה תארס ויען אבישי בן צרויה ויאמר התחת זאת לא יומת שמעי כי קלל את משיח ה׳ ויאמר דוד מה לי ולכם בני צרויה כי תהיו לי היום לשטן היום יומת איש בישראל כי הלא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל, ע״כ. וכבר כתבתי בכוונת פסוקים אלו בדרך דוד יע״ש ועיין בדרוש שאחר זה. אך כפי דרכנו נאמר באופן אחר, ויש לדקדק במאמר אבישי באומרו התחת זאת לא יומת שמעי כי קלל את משיח ה׳ דלאיזה תכלית תאר את דוד בתאר זה דמשיח ה׳ דלא היה לו לומר אלא כי קלל את המלך שהיא הסבה העצמית לחייב מיתה לשמעי מדין מורד במלכות. ועוד יש לדקדק בתשובתו של דוד שאמר מה לי ולכם בני צרויה כי תהיו לי היום לשטן מה היתה כוונתו, ואיך אבישי הוא לשטן לדוד ואדרבה כוונת אבישי היתה לכבוד דוד. ועוד יש לדקדק במה שחזר דוד ואמר כי הלא ידעתי כי היום אני סלך איך הוא נתינת טעם למה שאמר כי תהיו לי היום לשטן.

א ך עם מה שכתבנו ידוקדק הכל כי אבישי היה סבור דאף שכל ישראל נטו אחרי אבשלום מ״מ עדיין יש לו לדוד דין מלך מאחד שדוד נמשח על פי ה׳ ע״י שמואל, אך דוד היה סבור דכיון תטו כל ישראל אחר אבשלום אין לו דין מלך ומשום הכי היה מתכפר בשעירה כהדיוט וא״כ אין לשמעי ת ן מ ו ת במלכות. והנה כפי סברת אבישי שיש לדוד דין מלך אף שנטו כל ישראל אחדי אבשלום מאחר שכבר נמשח ע״י שמואל א״כ היה נבל חייב מיתה מדין מורד במלכות ואף ששאול עדיין היה קיים מ״מ כיון שכבר נמשח יש לו דץ מלך וכמו שהיה סבור דור בתחלה, ולפ״ז נמצא שדוד מחל על כבודו במה שלא הרג את נבל וכבר נתבאר למעלה בתחלת דברינו מאמר ת״ל דמפני מה נענש שאול מפני שמחל על כבודו ומפני זה ניטלה ממנו מלכותו.

ועל פי זה נבא לכוונת הכתובים שאמר אבישי התחת זאת לא יומת שמעי כי קלל את משיח ה׳ כלומר דהן לו יהי רכל ישראל נטו אחרי אבשלום מ״מ כיק שאתה משיח ה׳ יש לך דין מלך ואם כן מן הדין הוא שיומת שמעי כדין מורד במלכות מאחר שקלל את משיח ה׳. והשיב להם דוד ואמר מה לי ולכם בני צרויה כי תהיו לי היום לשטן כלומר כפי סברתכם שאני היה לי דין מלך בברחי מפני אבשלום נמצא שאף בהיות שאול קיים היה לי דין מלך ואם כן מחלתי על כבודי באותו מעשה דנבל ואין לך שטן גדול מזה שהרי עונש המלך שמחל על כבודו הוא שתסתלק ממנו מלכותו אבל האמת הוא כי היום אני מלך על ישראל אבל קודם לכן לא היה לי דין מלך וכדין עשיתי במה שלא הרגתי את נבל.

הכלל העולה מדברינו הוא שדוד סבור שאף שהיה משוח ע״י שמואל וכבר מלך כיון שנטו כל ישראל אחרי אבשלום שוב לא היה לו דין מלך ומש״ה לא הרגו לשמעי והיה מתכפר בשעירה כהדיוט, וא״כ כ״ש וק״ו בהיות שאול קיים שעדיין לא מלך דאף שכבר נמשח ע״י שמואל שלא היה לו דין מלך. וזהו כוונת אביגיל באמרה והיה כי עשה יעשה ה׳ וגו־ כלומר נהי דעכשיו אם אתה הורגי את נבל אינו לפוקה ולמכשול משום שתאמר אני סבור שיש לי דין מלך אף ששאול קיים כיון שכבר נמשחתי ע״י שמואל, אך כשיעשה ה׳ לאדוני כו׳ אז למפרע תהיה לך לפוקה ולמכשול ולשפוך דם חנם לפי שיאמרו לך מאחר שאתה סבור דכיון דנטו כל ישראל אחר אבשלום אין לך דין מלך ומש״ה אתה מתכפר בשעירה כהדיוט ומטעם זה לא הרגת את שמעי נמצא דלמפרע נעשה דמו של נבל לפוקה ולמכשול לשפוך דם חנם. והנה הדבר ידוע שאותה הבריחה שברח מפני אבשלום היתה מפני עון דבת שבע וכמאמר נתן הנביא הנני מקים וגוי. ולזה אמרה ולא תהיה זאת לך לפוקה זאת מכלל דאיכא אחריתי והיינו דבת שבע כלומר דייך מה שעומד לנגדך באותו זמן דהיינו עון דבת שבע ולא יעמוד כנגדך נמי עון דשפיכות דמים, ויפה למדו רז״ל מפסוק זה דאביגיל היתה נביאה שהרי ראתה את הנולד ואשה יראת ה׳ היא תתהלל.