פרקי דרבי אליעזר פרק לה
<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק לה · >>
טוב אחרית דבר מראשיתו, הברכות הראשונות שברך יצחק ליעקב על טללי שמים ועל דגן הארץ שנאמר ויתן לך האלהים מטל השמים, הברכות האחרונות ברכות יסוד עולם ואין בהם הפסק לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר ואל שדי יברך אותך, ועוד הוסיף לו את ברכת אברהם שנאמר ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך הוי אומר טוב אחרית דבר מראשיתו. טוב ארך אפים מגבה רוח דבר זה אמר יעקב אבינו שבכל יום ויום הוא מאריך את רוחו ואומ' כל דברי נגינות מגבה רוח זה עשו הרשע שבכל יום ויום היה אוכל מצדו ומגסות רוחו לא היה נותן ממאכלו ליעקב מאומה. פעם אחת יצא לצוד ציד ולא עלתה בידו וראה יעקב אוכל מאכל עדשים וחמד אותם בלבו ואמר לו הלעיטני נא מן האדום האדום הזה אמר לו יעקב אדום יצאת ממעי אמך ומאכל אדום חמדת לאכול על כן קרא שמו אדום. רבי אליעזר אומר העדשים מאכל צרה הם ואבל תדע לך כשנהרג הבל היו אבותיו אוכלין על אבלו מאכל עדשים באבל ובצרה וכשנשרף הרן באור הכשדי' היו הוריו אוכלין על אבלו מאכל עדשים באבל ובצרה ויעקב היה אוכל מאכל עדשים באבל וצרה על שהיתה מלכות ושררה ובכורה של עשו ובאותו היום מת אברהם אבינו זקנו וישראל אוכלין מאכל עדשים באבל וצרה על אבל בית המקדש ועל גלות ישראל מכאן אתה למד שאין בני עשו נופלין עד שיבא שריד מיעקב ויתן לבני עשו מאכל עדשים באבל ובצרה ויקח מהם שררת מלכות ובכורה שקנה יעקב ממנו בשבועה שנאמר ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו. רבי עקיבא אומר כל מקום שהיו אבותיו הולכים היתה הבאר מהלכת לפניהם וחופרין שלשה פעמים ומוציאין אותה לפניהם וחפר יצחק בארץ שלשה פעמים ומצא אותה לפניו שנא' וישב יצחק ויחפר את בארות המים חפר בארץ שני פעמים ומצא אותה לפניו שנאמר ויחפרו עבדי יצחק בנחל וכתיב בירושלם והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם היא הבאר שעתידה לעלות בירושלם ולהשקות את כל סביבותיה ועל שמצאו אותה שבעה פעמים קראו אותה שבעה שנאמר ויקרא אותה שבעה ועל שם הבאר נקראת העיר באר שבע עד היום הזה. בן שבעים ושבע שנה היה יעקב בצאתו מבית אביו והיתה הבאר מהלכת לפניו מבאר שבע עד הר המוריה מהלך שני ימים והגיע בחצי היום לשם ופגע בו הקב"ה שנאמר ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. ולמה נקרא שמו מקום אלא בכל מקום שהצדיקים שם הוא נמצא עמהם שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי. אמר לו הקב"ה יעקב הלחם בצקלונך והבאר לפניך לאכול ולשתות במקום הזה אמר לפניו רבונו של עולם עד עכשו לא ירד השמש חמשים ירידות ואני שוכב במקום ובלא עתו בא השמש במערב והביט יעקב וראה את השמש בא במערב וילן שם שנאמר וילן שם כי בא השמש לקח יעקב שתי' עשרה אבנים מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק אביו וישם אותם מראשותיו באותו המקום להודיעו שעתידין לעמוד ממנו שנים עשר שבטים שנעשו כלן אבן אחת להודיעו שכלם עתידין להיות גוי אחד בארץ שנ' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. רבי לוי אומר באותה הלילה הראה לו הקדוש ברוך הוא את כל האותות הראהו סולם עומד מן הארץ ועד השמים שנא' ויחלום והנה סולם ומלאכי השרת עולים ויודים בו ורואין פניו של יעקב ואומר זה הפנים כפני החיה שבכסא הכבוד אלו עולים ואלו יורדים שנאמר והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו והראהו הקב"ה ארבע מלכיות מושלן ואובדן והראהו שר מלכות בבל עולה שבעים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות מדי עולה חמשים ושנים עוקים ויורד. והראהו שר מלכות יון עולה מאה ושמונים עוקים ויורד. והראהו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד ואומר אעלה על במתי עב אדמה לעליק. אמר לו יעקב אך אל שאול תורד אל ירכתי בור אמר לו הקב"ה אם תגביה כנשר. השכים יעקב בפחד גדול ואמר ביתו של הקב"ה במקום הזה שנאמר ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה. מכאן אתה למד שכל המתפלל במקום הזה בירושלם כאלו התפלל לפני כסא הכבוד ששער השמים שם הוא ופתח פתוח לשמוע תפלה שנ' וזה שער השמים. וישב יעקב ללקוט את האבנים ומצא אותם כלם אבן אחת ושם אותה מצבה בתוך המקום וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה שנאמר ויצק שמן על ראשה מה עשה הקב"ה נטה רגל ימינו וטבעה האבן עד עמקי תהומות ועשה אותה סניף לארץ כאדם שעושה סניף לכיפה לפיכך נקרא אבן השתיה שמשם הוא טבור הארץ ומשם נמתח' כל הארץ ועליה היכל יי' עומד שנאמר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים ונפל יעקב על פניו ארצה לפני אבן השתיה והיה מתפלל לפני הקב"ה ואומר רבון כל העולמים אם תשיבני למקום הזה בשלום אזבחה לפניך זבחי תודות ועולות שנא' וידר יעקב נדר לאמ' ושם הניח את הבאר ומשם נשא רגליו וכהרף עין בא לחרן שנאמ' וישא יעקב רגליו ואומ' ויצא יעקב מבאר שבע וגו' והאל הקדוש נקדש בצדקה וענו העליונים ואמרו בא"י האל הקדוש.
פירושים
[עריכה]אחרונות אין בהם הפסק לא בעוה"ז ולא בעוה"ב ועוד הוסיף לו את ברכת אברהם. ופי' מוה"ר ולא עוד אלא שם דבזמן ההוא דא"צ זה מזה עכ"ז יהיה חסד אברהם בעולם זת"ד. וזה רמוז בסוף מיכה תתן אמ'ת ליעקב ר"ת א'חרית מ'ראשיתו ת'מיד ואז חסד לאברהם מכוון כדברי מוה"ר ז"ל.
אדום יצאת ומאכל אדום חמדת. כיון בזה דעשו גרגרן כמ"ש הלעיטני נא, דהרי כתבו חכמי המחקר כי מה שתאב עין האדם לראות בשדה זרע זרוע את כל ירק עשב, מסיבת כי בעינו של אדם לא יש האי גוון והוא תאב ממה שאין בו, וכן בכל מילי כי מה שאין לו תאב והשתא, והוא התמיה של יעקב על עשו וק"ל.
י"ב שבטים ונעשו כולן אבן אחת שעתידין להיות גוי אחד. ולפי זה יבא על נכון קרא דס' ויצא והאבן הזאת דרומזת לי"ב שבטים וכל אשר תתן לי מהם אעש'ר אעש'רנו לך להפריש מעשר כדלקמן פל"ז ותנחומא סדר ראה, ולא עוד אלא דצ"ב ע"ב, מבני ומממוני אשר ארויח מעשר בהמה ומעשר הארץ ומעשר כספים ומעשר בני הוא לך כדאמר מיכאל, ועוד עשר אני לעשרינו לך דהוא ללוי כדברי מיכאל. ועיין נזר הקודש פ"מ סימן ז' ודוק
וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה שנאמר ויצק שמן על ראשה. ורמוז בשמן עצמו ר"ת למפרע נ'ס מ'ן ש'מים
וענו העליונים ואמרו ברוך אתה ה' האל הקדוש. ראו נא כי ג' ברכות ראשונות באו נגד ג' אבות, דלעיל סוף פרק ז"ך אמרו מגן אברהם על אברהם, וביצחק בעקידה אמרו מחיה המתים, וביעקב הכא האל הקדוש על שם והקדישו את קדוש יעקב. ועיין להרב זד"ן פ"ה אות ל"א ונמצא דחתימות ברכות הללו מפי העליונים יצאו, ולכן הזהירו יותר בג' ראשונות לכוין היטב בהם כי יצאו מפי קדישי עליונים, ומשו"ה סידר בסוף פרק מ' חונן הדעת ובסו"פ ג"ם הרוצה בתשובה דבאות זו אחר זו, וע"ש למוה"ר ולע"א [ולא עוד אלא].