פרדס רמונים כז כו

פרק עשרים ושש:

באותיות ך ם ן ף ץ בס' התמונה פי', כי אותיות מנצפך הם מרמזות בבינה ים המלח כי הוא הנותן מלח וטעם בכל העולמות וכן אלו האותיות הם בסוף התיבה והם במעלות ה' נקודות הנותנים מלח בכל התבשיל.

ובז"ח שה"ש (דף, עט) בפסוק מישרים אהבוך (שה"ש, א) פי' אליהו ז"ל: מישרים אנון שאר אתוון דאשתארו ומאן אינון מנצפ"ך דלית בכל אתוון דאתקרון מישרין בר אילין. ואינון דאתכפלו משרים אילין באילין מ' בם' נ' בן' צ' בץ' פ' בף' כ' בך' אלין משרים אילין באילין ודא בדא דהא עשרין ותרין אתוון כלילן כך אינון דאשתארו דאינון מישרים אהבוך לאתכללא עמך באינון עשרין ותרין אתוון. אילין מישרים אינון אתוון טמירן גניזן גו עלמא עלאה. וכד אתגניז אור קדמאה אתגניזו אתוון אילין והוה ידע לון אדם.

בתר דחטא אדם אתגניזו כמלקדמין. עד דאתא אברהם וידע לון ברוח קודשא דשראת עליה. לבתר אורית לון ליצחק [דכתיב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק] ויצחק אורית לון ליעקב ויעקב אורית לון ליוסף. כיון דמית יוסף ובני ישראל הוו בגלותא אתגניזו אתוון ואסתלקו כמלקדמין עד דקיימו ישראל על טורא דסיני ואתמסר אורייתא לישראל ואתגלו אתוון והוו ישראל ידעי לון על ברירו דילהון ברזא דשמהן גליפן עד דחטאו.

כיון דחטאו כתיב ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב והוה ידע לון משה ויהושע ושבעים זקנים ובהו עאלו לארעא.

כיון דאתבני בי מקדשא ואתגלי שיר דא אתגליפו אלין אתוון בעשרין ותרין אתוון רזא ב"ך והיינו מישרים אהבוך וכתיב אתה כוננת מישרים, וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים כלהו ברזא דאילין אתוון דאקרון מישרים ואילין אתוון כתרין גניזין גו עלמא דאתי אינון. וכלהו נביעו בתר נביעו גו מחשבה בגליפו דרזין דשמהן קדישין בגליפי דכר ונוקבא לאסתכמא כחדא דהא לית בכל אתוון אסתכמותא אילין באילין למהוי דא בדא בר אלין עכ"ל.

ולפי האמת אין כונת אליהו במאמר הזה לומר לנו שמציאות צורת האותיות ושמותם נשתכח מהם שהרי היו לישראל ס"ת שכתב להם מרע"ה א' לכל שבט ושבט וא' בארון. ואין ספק כי היו הס"ת עשוים כהלכה ובהכרח כי מנצפך שבסופי תיבות היו כהלכתן וא"כ למה ישתכח צורת אותיות אלה מישראל יגיהו ספריהם מתוך ספרי מרע"ה וימצאו כתוב ומפורש. אבל הכונה לאליהו ז"ל בזה הוא כי להיות שהאותיות הם אור הספי' מחסד ולמטה כדפי' בפ"ב ובשערים הקודמים.

והנה האצילות הזה שהם ז' ימי הבנין נכללים בהם. וכן באו בה האותיות בחמשה מוצאות כאשר נבאר והרחבנו הענין הזה בשער חמשים שערים. והנה להיות שנאצלו מתוך הבינה בהכרח נצטיירו מציאות ה' אורות בבינה שהם ה' ספי' גדולה גבורה תפארת וכו' תפארת בו נכלל יסוד ומלכות בסוד גוף וברית חשבינן חד ובסוד פרצופין. נמצאו לפי האמת בתוך הבינה ז' ימי ההקף נכללים בה' והיינו ה' שבבינה וכאשר הספירות נתפשטו נשאר המציאיות האלה של חמשת הספירות הנעלמות בתוך הבינה והם מקורות לספי' הנאצלות וז' ימי הבנין מקבלות מהן והם מקורות אליהם. ונודע כל משפיע זכר בערך המושפע והמושפע נקבה בערך המשפיע וא"כ נמצאו שאורות מנצפך שהם האותיות הישרות הנקראים מישרים שהם אורות החמש ספי' ביושר בדרך המשפיע ומנצפך הכפופות הם מושפעות בצרוף שאר האותיות שכללם ג"כ בה' מוצאות הם נקבות אליהם מקבלות מהם והיינו שמתייחסים מנצפך הכפופות לנקבות אל מנצפך הפשוטות כדקאמר ואינון דאתכפלו משרים אילין באילין וכו'.

ואח"כ אמר שנתייחדו עם ך"ב אותיות כנראה שהם ג"כ מתייחסים אליהם בסוד המושפעים אל המשפיעים לפי שהם מקור לכל כ"ב מפני היותם כלים אל ה' אורות נעלמות בבינה בסוד האור שנתעלם לצדיקים לעתיד לבא דהיינו אור ה' אורות אלו הנעלמות בבינה והם מושפעים מתפשטות ומתאצלות מתוך עמקי החכמה שמשם יונקים המאורות ההם מאורות מתעלמים מהם אשר שם.

וז"ש כתרין גניזין גו עלמא דאתי אינון וכלהו נביעו בתר נביעו גו מחשבה וכו'. והנה מה שנתעלם לאדם וכן לכלם, הענין הוא סוד הה' אורות העליונים שלא היו מאירים בהם ודרכי כחותם שלא זכו אליהם אלא אותם הראוים לזכות לעה"ב בעודם בחיים חיותם והיינו ויתנצלו וכו' (שמות לג, ו).

וז"ש ובהו עאלו לארעא פי' באור שנתגלה מהם עליהם יכלו לטהר ליכנס לא"י ולכבוש ז' עממים ולשבר ז' קליפות השולטים בא"י כדכתיב (בראשית יב, ו) והכנעני אז בארץ סוד ארור כנען נחש הקדמוני. וזהו סוד האותיות מנצפך. וכדי לייחס כל א' במקומו הראוי לו לא נטריח את עצמנו כי יש כמה פנים לפנים ואין לנו גלוי בלתי אותן שבארו בתקונים שהוא היסוד הצדיק ועליו נא' טוב הצפון לצדיקים לעה"ב. ואין ספק שבצדיק זה כלול ג"כ ת"ת כי הוא ג"כ נקרא צדיק שנאמר (תהלים, קמה) צדיק ה' בכל דרכיו וכמו שנתבאר בערכו. ובזה ידקדק המעיין ויועילנו בה"ו: