פרדס רמונים כז כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק עשרים וחמש:

באות ת פירש בס' התמונה, כי רמז האות הזה בגבורה מורה דין ולכך נאמר (יחזקאל ט, ד) והתוית תיו, וארז"ל (שבת דף, נה.) כי ששה מלאכי חבלה נתפשטו בענין ההוא וזהו רמז הואו ההפוכה (היינו רגל, של) שהיתה דרך רחמים ונהפכה לדין כמו (שמות ט, ג) הנה יד ה' הויה המלכות נהפך לדין מרחמים והפך השם מורה דין. ומלת תיו כמו (במדבר לד, ז) תתאו לכם הר ההר פי' גבול ושיעור לדין.

ויש מי שפי' ת' רומז למלכות מלשון והתוית תי"ו וגו' שכל הרשומות והמראות נראים בה.

ויש מי שפירש בענין אחר וז"ל: ת' הוא כנגד תיק של תפילין והנתיב שלה נקרא שלום.

ובזוהר מקומות רבים פירש הרשב"י ע"ה ת' תפארת. ואפשר לומר כי לשון תיו מלשון תאוה. כמו הן תו"י שדי יענני (איוב, לא) והטעם כי הוא תאוה לעינים ונחמד למראה. או יהיה מלשון אות. והטעם, כי התפארת מצד היסוד הוא אות.

ובזוהר פרשת חקת (דף קפ, עב) משמע כי האות הזה נרמז במלכות והיא מורכבת משתי אותיות והם רי"ש או דל"ת שהכל אחד כדפי' בפכ"ג כי שתיהם מורות על עוני המלכות ודלותה.

וכן יש בה אות נ' [י] ומשמע התם דהנו"ן הרמז שלה בסטרא אחרא דקיימא בשיפולי דמשכנא ולשון נ' מלשון לא תונו כי הקליפה מאנה את האדם ומראה לו פנים מאירים יורד ומשטין עולה ומקטרג ואחריתה מרה כלענה כדפי' בשער היכלי התמורות.

נמצא לפי זה כללות האות הזה רומז במלכות עם כללות אבן נגף אשר ע"פ הבאר: