פקודת חנינה כללית מתוך

פקודת חנינה כללית, תש״ט–1949

מס׳ 60 לשנת תש״ט–1949

2001327

מועצת־המדינה הזמנית מחוקקת בזה לאמור:

שחרור ממאסר

כל אדם שביום הינתן תוקף לפקודה זו נמצא במאסר או במעצר, ישוחרר, אלא אם נמצא במאסר או במעצר מפני שנידון או נאשם ברצח או בעבירה אחרת שהעונש המקסימלי שהחוק קובע לה הוא עונש מוות או מאסר עולם. אין לשחרר לפי סעיף זה שבויי מלחמה ממחנה שבויים או חולי רוח ממקום מעצרם.

2.

הפסקת פעולות

אדם שלפני יום י״א בשבט תש״ט (10 בפברואר 1949) עבר עבירה, לא ייאסר ולא ייעצר עליה, לא יובא עליה לדין, ואם הובא יתבטל הדיון, ולא ייענש – אלא באשמת רצח או עבירה אחרת שהעונש המקסימלי שהחוק קובע לה הוא עונש מוות או מאסר עולם.

3.

קיום אחריות אזרחית

אין הוראות פקודה זו משחררות כל אדם מאחריות אזרחית על מעשה או חוסר מעשה.

4.

ביצוע

שר הבטחון, שר המשפטים ושר המשטרה ממונים על ביצוע פקודה זו.

5.

תחילת תוקף

תקפה של פקודה זו הוא מיום קבלתה על ידי מועצת־המדינה הזמנית.

6.

שם

לפקודה זו ייקרא ”פקודת חנינה כללית, תש״ט–1949“.