חלק מפרויקט ספר החוקים הפתוח

פקודת חנינה כללית

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פקודת חנינה כללית מתוך ספר החוקים הפתוח

פקודת חנינה כללית, תש״ט–1949

מס׳ 60 לשנת תש״ט–1949


מועצת־המדינה הזמנית מחוקקת בזה לאמור:


1.
שחרור ממאסר
כל אדם שביום הינתן תוקף לפקודה זו נמצא במאסר או במעצר, ישוחרר, אלא אם נמצא במאסר או במעצר מפני שנידון או נאשם ברצח או בעבירה אחרת שהעונש המקסימלי שהחוק קובע לה הוא עונש מוות או מאסר עולם. אין לשחרר לפי סעיף זה שבויי מלחמה ממחנה שבויים או חולי רוח ממקום מעצרם.
2.
הפסקת פעולות
אדם שלפני יום י״א בשבט תש״ט (10 בפברואר 1949) עבר עבירה, לא ייאסר ולא ייעצר עליה, לא יובא עליה לדין, ואם הובא יתבטל הדיון, ולא ייענש – אלא באשמת רצח או עבירה אחרת שהעונש המקסימלי שהחוק קובע לה הוא עונש מוות או מאסר עולם.
3.
קיום אחריות אזרחית
אין הוראות פקודה זו משחררות כל אדם מאחריות אזרחית על מעשה או חוסר מעשה.
4.
ביצוע
שר הבטחון, שר המשפטים ושר המשטרה ממונים על ביצוע פקודה זו.
5.
תחילת תוקף
תקפה של פקודה זו הוא מיום קבלתה על ידי מועצת־המדינה הזמנית.
6.
שם
לפקודה זו ייקרא ”פקודת חנינה כללית, תש״ט–1949“.


י״א בשבט תש״ט (10 בפברואר 1949)
  • דוד בן־גוריון
    ראש הממשלה ושר הבטחון
  • פליכס רוזנבליט
    שר המשפטים
  • בכור שלום שיטרית
    שר המשטרה
ויקיטקסט   אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.  במידת הצורך היוועצו בעורך-דין.