עשרה מאמרות מאמר הנפש א יג
גם בתיקון המתקלא שכל אחד מבעלי התיקונים הקדושים כלול ומשוכלל מעשר, הנה אנחנו מונין בהם חב"ד עד סוף עשר מדות והכתר מופלא ומכוסה, כי היא באמת מורא שמי שמים העליונים עליהם, וידוע כי גם את זה לעומת זה עשה האלקים, ויש בסטרא דרע עשר כתרין תתאין, והשושרש פורה ראש עליהן מלמעלה, בסוד פיזור לרשעים. וכתיב לא תאמרון קשר, כי אין מקורן מיוחד ומקושר עמהן ומתעלם בתוכם, אלא נפרד ועומד לעצמו כאחד מהם אשר בו יתפאר בלעם בעצמו היותו יודע דעת עליון, ושפיר קאמר על שני דרכים שזכרנו, א' דעת דוקא וא' עליון דוקא, ובשלו דבר לא דעת אלקים עליון ח"ו, אלא דעת עליון ממדריגתו והמה לא אלקים, ועל הצטרף השורש הזה שדרכו להמנות גם הוא עם ענפיו, יאמר להם עשתי עשרה, והוא מלשון עשת שן, ומשפטו עשת יו"ד, כי השורש הוא מקשה אחת לעשרה כחות מתפשטים אחריו, נמצא המוסיף ומצרף ומונה המקור עם הענפים להרבות מספרם, מגלה מומו ונגרע מערכו, ונודע אשר הוא נפרד כמותם, ויצוריו כצל כולם, ויש בזה שיטה אחרת, שהנמנה אחד עשר בראש סימני הקטורת, וכן ביריעות עזים ודכוותייהו הוא שורש קדושה נמנה לבדו בכבודו, תדע כי בהראשון מהארירים המזהיר מעבודה נכריה, כתיב ביה ושם בסתר. ופירשו רבנן בסתרו של עולם דא אריך שיש לו י"ג תקונים, וכנגדן י"ג תיבות בפסוק עד בסתר, ואחריו מקלה אביו ואמו זה לעומת זה, ואחריו ה' ארורים כנגד חמשה ראשונות דזעיר כח"ב ג"ג, ואחריהם ארור שוכב עם אחותו שמשתמש בשרביטו של מלך וכן כולם, כי שם ת"ת עם אחותו דוקא, והשתא דאתינן להכי, הנה שורש הקדושה על ראש פתנים, הרי זה מוסיף בדבור עצמו שמלכותו בכל משלה, וגורע מעשרה ענפים של קליפה, בסוד נהורא דקיק, ואין קודש מתערב בחול אלא עומד על ראשם ואינו נבלע בתוכם, וחלוף הנהגות יסבול הפירושים כולם, כי הראשון שבפי' זה יצדק בהיות נגה שוכן עם טמאים, והשני כשהוא שוכן עם טהורים, ולנו עוד דרך ישרה בכלל הדרוש גניזה בסודן ורמיזתן של סממני הקטורת, כי הם הי' שיריים לז' מלכין קדמאין דמיתו, ולד' אחורים גבוהים עליהם אשר נפלו עליהם, שכנגדן נזכרו בתורה ד' סממנין מפורשים, ג' מהן נטף שחלת וחלבנה, והשאר מדרשא דסמים ראשון, מעוטן שנים, וסמים שנדרשו בו חמשה כנגד חמשה שקדמוהו, ולבונה זכה באחרונה, והוא נדרש נכבד מאד, יעויין במקומו, כלל הדברים כל אלו הניחו שיריים בקליפות, ומעשה הקטורת הוא תקונם, בהעלות הקדושה שבהם לריח ניחוח, ועם סלוקם ישארו הלבושים החיצונים שלהם פגרים מתים, לא ירעו ולא ישחיתו, ולכוון הברייתא של פיטום הקטורת עם הכתוב בתורה, עיין מאמר מעין גנים אשר לנו בחלק ראשון.