עשרה מאמרות מאמר הנפש א יד
כבר בארנו במקומו רבים כי הכהונה והנטפל אליה, הכל הוא מן המוטב, לקרב את הרחוקים ולהפך מדת הדין למדת רחמים, וכתיב בפ' אלה פקודי, והיתה להיות להם משחתם לכהונת עולם, ואינו רחוק לפרשו מלשון כי משחתם בהם מום בם, ששרשו שחת, דאי מלשון שמן המשחה, היה ראוי לינקד בחיר"ק, ואי מלשון לך נתתים למשחה, היינו כהונת עולם דאמר אח"כ, והא' כפול בחלוף, ועוד מה והיתה להיות, אלא הכי קאמר והיתה משיחת הכהנים להיות להם משחתם, פי' מומם לכהונת עולם, על דרך זדונות כזכיות, אם שיפורש על העגל או זולת זה מסוד ה' ליריאיו, שגרם היות אהרן ובניו טעונים משיחה, לא כמשה שנתכהן בלא שום הזמנה, כי היה מוכן ומקודש מאליו, ויש סיפק בידו לכהן פארות אחרים, ואם על נדב ואיבהו להיות משחתם כהונת עולם לפנחס, הא למה זה דומה, למי שיש לו חטטין בראשון שהוא סך כדרכו לרכך ולצחצח את העור ולעדן את הבשר עד שיבריא ויתחזק יותר משאר גופו, וכן כתיב בנעמן כשנתרפא מצרעתו בדבר אלישע, וישב בשרו כבשר נער קטן, כי מלאך ממש שלח הנביא לאמר לנעמן הלוך מקור ולא ציווי, והוא שר הירדן אמר בהליכתו לפניך רואה ואינו נראה, ורחצת ואז תטהר, ונעמן לא הבין כנער קטן ממש, אלא שזכות הנביא וקדוש שם שמים הועיל לו, לפיכך כשנמנה משמרות כהונה ולויה בדברי הימים, כתיב בהו עשתי עשרה, אף על פי שחלק הכתוב כבוד גדול ללוים שנקראו כהנים על שמם בכ"ד מקומות, לפי שלא חטאו בעגל אשר עשה אהרן, כי ע"כ נתייחסו לצדיק שהיה מזרע אלעזר, כי בני אהרן גם המה ככל שאר הלוים שלא חטאו בו, וטעם מספר המקומות כמספר השעות שהיה העגל בעולם עד שבא משה ובטלו, וכל שעה נחשבה להם זכות בפני עצמו, הואיל ולשעה קלה נאספו כולם במאמר משה מי לה' אלי, ובאזהרת לא תלבש שעטנז אמרו, שאם שהה כדין הפשט ולבישה בהתראות, רבנן חייב על כל אחד ואחד, ובמדה טובה כי הכא (אה"נ( [עאכו"ו], ובפ' חלק אמרו, וביום פקדי ופקדתי, לאחר כ"ד דורות נגבה פ' זה, כי נאמר ביחזקאל קרבו פקודות העיר, ע"כ למדינו כאן המספר על הבחינה הזאת, ובהלל המצרי לא נאמר יאמרו נא בית הלוי כי לעולם חסדו, שהרי הם נוטלין שכר מן הדין, ע"ד שפירשו חכמים אצל יצחק, בזכות העקידה, מסכת שבת פרק רבי עקיבא, יצחק פלגא עלי ופלגא עלך, וכ"ת כלהו עלי, הא פשטית צוארי על גבי המזבח, ועיין מאמר אם כל חי חלק ג' פרק כ"ח ופרק כ"ט וסוף פרק ל"ה, וכן בפרטת פה להם, ולא ידברו האמורים שם, לא נזכרו הלוים כלל, אבל בפסוק אחד דכוותיה, שנאמר בהלל הגדול שהוא ע"ש העתיד, כי ידין ה' עמים ועל עבדיו יתנחם, ונכפר להם עון העגל לגמרי, כתיב בית הלוי ברכו את ה', וטעם החלוף אשר בב' מזמורים הללו באותה פרשה, ביארנוה במקום אחר, וכן מצינו בקרבנות הנשיאים לחנוכת המזבח שנאמר בהם, ביום עשתי עשר יום, שכנגדן אנו מתודין ביוה"כ עשתי עשר פעמים, שתים במנחה שלפניו, ואחר בתפלת הערב, ושמונה פעמים בשחרית ומחה, ב' במוסף א' בנעילה, (ס"א עם חזרת הש"ץ), אך כאן בהיות הצלם הנתון באדם, מן החלק המוטב לא ממה שהוא טוב מראשיתו, הנה הוא כלול עשתי עשרה מדות מצמצמות לפי קטנו, הוא הדבר שבארנוהו למעלה במלת 'צלם', כי הצד"י תשע מדות, והלמ"ד ומ"ם שתי מעלות טובות נוספות, ואין להאריך.