עשרה מאמרות מאמר אם כל חי ג טו
ובמצות היבום צריכים האח והאשה להכין עצמה להיות אב ואם למי שגאולה תהיה לו על ידם אף על פי שאין זה להם בן בשלשלת יוחסין תחלה כדכתיב כי לא לו יהיה הזרע. וכוונתם הטובה גרמה להוסיף כח בגבורה של מעלה שהיא גם היא באות נפשו כתיב של זה הפרא למוד מדבר שהיא מתאוה להמציא לו מנוח אשר ייטב כי נפשה הוא יש אם למקרא נמשך למאמר יחזקאל כנפש האב וכנפש הבן לי הנה. וגדול כח היבום להניח דעתם של נפש רוח ונשמה בבת אחת כדכתיב אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף וידוע שהלב כנוי לנפש ואם נפש המת נכרתה הן לא קצרה ד ה' מהושיע כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות מנפש היבמין הללו לעשות ענף ולשאת פרי אבל שלא במקום יבום צריך גאולה לנשמה תמורה לרוח תעודה לנפש ודי בזה לפי כוונת המאמר. ואם רוח המת שהמה מכוונים אליו אינו צריך לכך כגון בן עזאי שאמר נפשי חשקה בתורה ולא היה נושא אשה כי ידע ברזי נשמתו שכבר השלימה חקה בזה פעם אחרת ולא לכך נוצר אלא להגדיל תורה על זה נאמר תאנתה מי ישיבנה והמלה נגזרת מלשון והאלהים אנה לידו ירצה ההכנה שעשתה היבמה הצדקת שהיא עקר התקון אינה חוזרת ריקם כל מבקשיה לא ייעפו כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה כאמור בחדשה ימצאונה כי כאן הקב"ה מחדש מעשה בראשית למי שצריך ואין לו תקנה אחרת: ומוסיפין עליהם שנים לפרסומי מלתא כדי שרבים יבקשו עליהם רחמים והן כנגד תרין יצרין שהיו עדים בלקוחין ראשונים הנגמרים בכליו של קונה דכתיב ביה שלף איש נעלו אלא שהנעל הקונה הוא הבית היד וכאן מרי מסנא דידיה הוא נועל ופושט לה את הרגל והיא חולצתו ומתרת הקשר לפי שאינו מן המנין להקרא גואל וזורקתו לארץ בבזיון בכל כחה להורות הפקעת זיקתה ובטחונה שריוח והצלה יעמוד לרוח המת ממקום אחר וטעם חלוץ הנעל כמו הותר הקשר ג' פעמים אחד לו ואחד לה ואחד לרוח המת. ובתקונים פירשוהו על נפש רוח ונשמה וקראו עליהם הפח נשבר ואנחנו נמלטנו: