עשרה מאמרות מאמר אם כל חי א ל
ובתאר שר הפנים זה שזכרנו יש בו פירושים אחרים שהן כבשונו של עולם, גם מה שבארנוהו כאחד מהם, אמתי ומתישב לפי הפשט. והוא המכוון לרבי חייא רבה בירושלמי פרק היה קורא, שהיה מהרהר בתפלתו מאן עייל קמי מלכא, קדמאי אלקפתא זה אכתריאל מן השלשה הכי נכבד או ריש גלותא זה מטטרון הנקרא בן ירד על שם ירידת הגלות כנודע. אמר שזה היה עקר כוונתו, להבחין אם היה גובר בתפלתו הדבור או המחשבה והכוונה הנכונה, ונזהר שלא לכוין יותר מזה כי היה חושש לעצמו מעיון תפלה. ורבי בון הוה מני דימוסייא, הן הם פנות ההילכתא שהתפלה מתקבלת בהם. ושמואל הוה מני אפרוחים, אלו כתות המלאכים המעלים אותה בכנפיהם, ואידך מחזיק טיבותא לרישיה, דכי מטי למודים כרע מגרמיה, להוריד שפע שבע רצון לא בעמל ולא ביגיעה. והנה תקוני התפלה שזכרנו נקראו כתרים ולא עטרות, כי יש בעטרה מדת אחוריים והכתר כלו לפנים. והנזר שהוא עדות למלכי בית דוד נקרא כן על שם שפוע הקדקד ראשית דעת, למעלה ממקום תפילין שמתחיל להנזר מול עורף, והוא חבור עצמות הגלגולת הנודע לחכמי הנתוח בשם מחברת הנזר, ולרבי שמעון בן יוחאי בריש פרשת משפטים בשם חדודי דגולגלתא. והוא מקום המבחן למי שראוי להולמו כנודע, ואין כאן מקום לבאר יותר: