עשרה מאמרות מאמר אם כל חי א כח
ובאמת אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ולפיכך אנו צריכין כפרה מן הסתם חטאת לה' כמו שאמרנו, כי הוא המכריז על יד נביאו ועמך כלם צדיקים. והוא ערב המחזר על הלוים ומזרזם שיפרעו בשביל הערבות שלו, ויצדק לומר עלי בדקדוק גמור כי הכפרה לעצמכם והחוב עלי לכפר עליכם, כי מקוה ישראל ה'. ויפורש גם כן עלי לפי האמת כטעם כגמול עלי נפשי ליודעי חן. אי נמי כטעם לוו עלי ואני פורע. כי עצם הבטחון גורם הכפרה ממה שנתמעט הירח לחסרוננו. או ירצה למעני, פירוש הביאו אתערותא מתתא בכדי שיספיק לאתערא לעילא. והוא טעם למענהו לקלוסו, שהוא מקלס ומתקלס מעלה ומטה, ושוי הנגון בתרי קלי הוא באמת מפליא לעשות, לא כן כשיחסר ההתעוררות תחתון, שאז נאמר אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני. פירוש אנכי בהשגחה הנגלית, אנכי הוא בהשגחה הנסתרת כמו שזכרנו למעלה, דעלייהו אתמר יום כפורים הוא תרי משמע, והיינו דקאמר מוחה פשעיך למעני. כי אפילו זכות אבות איננו מספיק אם אין התחתונים אשר המה חיים עדנה מתעוררים תחלה לתשובה, וכן למעני למעני אעשה. שמזקיקין אותו להשואת הנגון בינו לבין עצמו, כי איך יחל ח"ו. וחזקיהו אמר הנה לשלום מר לי מר. כפל המרירות לפי שנאמר לו וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני, שאין בדור זכות מגין, ולמען דוד עבדי, כטעם מתים יורשים את החיים שבארנו במאמר חקור דין. וכן ושבח אני את המתים דקהלת. והנה המרירות הראשון היה נוגע אליו בכללות, לפיכך אמר תחלה מר לי, כי יצטרך האל יתברך להתעורר ברישא דכתיב למעני, אמנם המרירות השני לי מר שהיה פרטי אליו, שאפילו לבסוף לא יחשב לו זכות אלא לדוד אביו, והיה זה לפי שתלה בזכות עצמו תלו לו בזכות אחרים כדברי רבותינו. ויצדק לפרש גם כן מלת עלי, כטעם האוכל בשר אבירים. אין זאת רק עטרה לראשו שאמר ונעשה רצונו: