עשירית האיפה על ספרא/ויקרא נדבה/פרשה ז
עשירית האיפה על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
פרשתא ז
[עריכה](א) מה ת"ל: שהיה לו לומר ומלק הכהן על המזבח את ראשו, ומלת "והקריבו" הוא יתר.
או נאמר דדריש כינוי והקריבו שהיה לו לומר והקריב אלא לפי שנאמר והקריב מן התורים דהוי ליה לומר "מן התור" כמו אמרו "מן הבקר", ומאמרו "והקריב מן התורים" דמשמע הקרבה שלימה דהיינו שתי תורים, לזה הדר אמר "והקריבו" כינוי יחיד לומר אפילו פרידה אחת. ובפרק קמא דחולין דרש ליה לדרשה אחריתי לומר שצריך הבדלה בעולת העוף, ולזה אתי עיקר הדרשה דדרש מיתור הכתוב דחלוקה הקרבתו מאחר. ובכאן דריש ליה מפשט הכתוב, כי ממלת "והקריב מן התורים" יכול לפרש פשט הכתוב תורים תורים דעלמא, ויכול לפרש תורים שנים, והקריב יתפרש לפי הפשט הקרבה שלימה דהיינו שנים, ולזה בא "והקריבו" לפרש אחד, ולזה לבד לא יבא כי לא לכתוב תורים בלשון רבים ולא והקריבו, אלא מלת "והקריבו" בא להבדל' במליקה.
ומעתה יתפרש לנו פשט הכתוב ולא מיתורא, כי מלת "תורים" קאי אתורים דעלמא והקריבו אפילו פרידה אחת כי כן פשט הכתוב, אבל דרשות הכתוב עיקר למה שדרשו בחולין ודו"ק.
(ב) והקריבו: מלת "הכהן" מיותר, כי אחר אומרו "והקריבו אל המזבח" אנו יודעין שאין הזר נכנו'(?) למזבח אלא מלת "הכהן" לא אתי להקרבה אלא למליקה שלא יהא אלא בכהן.
(ג) יכול ימלקנו בסכין: הסברא מחייבת שיהיה המליקה בסכין וגם דין הוא. ת"ל הכהן ומלק, שיהיה המליקה בעצמו של כהן ולא על ידי סכין.
אמר ר' עקיבא: מביא דברי ר' עקיבא שחולק על דרשה דלעיל שדרש שמלת "הכהן" בא לומר שיהיה המליקה על ידי כהן ולא על ידי זר ואמר ר' עקיבא שעל זה אינו צריך, שאחר אומרו "והקריבו אל המזבח ומלק" אנו יודעין שאין הזר מולק כי המליקה בראש המזבח ואין הזר קרב לשם, אלא בא לומר שהמליקה בעצמו של כהן.
(ד) חוט הסיקרא היה חגור באמצע המזבח להבדיל בין דמים עליונים לדמים התחתונים: ואילו לא אמר קרא "המזבחה" הייתי יכול לומר שאין לו מקום מיוחד אלא דגם למטה ימלוק. וגם דין הוא, בהמה הזאת דם חטאתה למעלה על הקרנות, עולתה למטה מן החוט, עוף -- שגם חטאתה למטה -- אינו דין שיהיה עולתה למטה. ת"ל המזבחה לשניהם ומלק והקטיר. מה הקטרה למעלה בראש המזבח אף מליקה למעלה.
(ה) ומלק מול העורף: עורף נקרא כל דלהדי פנים, ו"מול עורף" היינו למטה כנגד בית השחיטה מול הרואה את העורף.
יכול מכל מקום: דהיינו מן הצוואר ואין חילוק בינה לשחיטה אלא שזה בסכין וזה בצפורין. הרי אני דן מחטאת העוף שנאמר בהדיא ממול ערפו.
אף כאן לא יבדיל את הראש מן הגוף ת"ל ומלק והקטיר ונמצה דמו: סמך הקטרה למליקה להקיש מליקה להקטרה אבל באמת המיצוי הדם היה קודם הקטרה.
(ו) ומנין שההקטרה היה הראש לעצמו: כי השכל לא יגזריהו אלא שיקריב שלם כמו שהוא.
ת"ל למטה והקטיר המזבחה הרי הקטרת הגוף, ולמה הוצרך לומר כאן "והקטיר", אלא לדרוש את ראשו והקטיר שיקטיר את הראש לעצמו ואת הגוף לעצמו, כי למליקה לא נצטרך "את ראשו" כי כבר למדנו מקום המליקה מחטאות העוף.
(ז) דמו דם כולו: כך הוא פשט המלה כי דם משמע כל דמו.
לא על קיר הכבש: הכל מפיק ליה מפשט המלה שלא יסבול שום דבר מאלו אלא על קיר עליון של המזבח והכל מבואר. ועיין זבחים פרק קדשי קדשים יש גירסא אחרת.
(ח) אפילו אמה אחת: פי' כשעומד על הסובב שהוא אמה אחת למעלה מן החוט הסיקרא כמבואר בגמרא. ובא להשמיענו אפילו אם עשאה למעה מן החוט כל שהוא נמי כשירה, כי מקום הקטרה קרינן ליה, כי הסובב ראוי לעשות עליו מערכה על ידי הדחק ומקום הקטרה הוא. ואמה למטה חשיב נמי מקום הקטרה כמו בדם חשוב
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.