ערוך השולחן העתיד זרעים כא
<< | ערוך השולחן העתיד · זרעים · סימן כא | >>
ובו: י"ב סעיפים
א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יבסעיף א
פירי אילנות הגדילין מעצמן בשביעית וכתיב ואת ענבי נזירך לא תבצור וא"א לומר דאסור לבוצרן ולאכול דהא להדיא כתיב והיתה שבת הארץ לכם לאכלה אלא כך שנינו בת"כ לא תבצור כדרך הבוצרין כלומר שלא תהיה הבצירה כבכל השנים אלא ע"י שינוי וזהו ששנינו (בפ"ח מ"ו) תאנים של שביעית אין קוצץ אותן במוקצה זהו שם הכלי העשויה לקציצת תאנים אבל קוצה אותם בחרבה זהו סכין כחרב אין דורכין ענבים בגת אבל דורך הוא בעריבה ואין עושין זיתים בבד ובקוטב זהו העץ הכבד שנותנין על הזיתים בבית הבד אבל כותש את הזיתים ומכניסם לבודידה זהו בית בד קטן כעין עריבה וכה"ג בכל הפירות ואיתא בירושלמי שם דטחינת הזיתים מותר גם בבית הבד הגדול וע"י כותש אך אחר הטחינה מכניסן לבד קטן וכ"כ הרמב"ם בפ"ד דין כ"ג ומה שהתורה הזכירה רק ענבים משום דבא"י רוב הגטיעות גפנים אבל ממילא דה"ה לשארי פירות דצריך לשנות מבכל השנים:
סעיף ב
וז"ל הרמב"ם שם דין כ"ב הפירות שיוציא האילן בשביעית לא יאספם כדרך שאוספים בכל שנה שנאמר ואת ענבי נזירך לא תבצור ואם בצר לעבודת האילן או שבצר כדרך הבוצרים לוקה וכיצד עושה תאנים וכו׳ עכ"ל ואיני יודע מה ענין בצר לעבודת האילן לכאן אמנם דבר גדול השמיענו בזח דהנה ריש פ"א כתב דאינו לוקה על מלאכת שביעית רק על ד׳ מלאכות ואחת מהן בצירה מהך קרא דאת ענבי נזירך לא תבצור וביארנו זה בריש סי׳ י"ט ע"ש ולכאורה איזה ענין הוא למלאכת עבודת האילן הא לאו זה הוא שלא יבצור כדרך הבוצרים ולזה אומר דהלאו כולל שניהם בצירה בשביל עבודת האילן כמו ליקח מעט פירות כדי שהשאר יגדילו וכה"ג וגם שלא יבצור כדרך הבוצרים ובע"כ כן הוא דהא מקודם כתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור דזהו מעבודת האילן ומסתמא גם קרא דבתריה הוא מעבודת האילן ושלא יבצור כדרך הבוצרים זהו פשטא דקרא:
סעיף ג
במשפטים כתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך והך ונטשתה א"א לפרש ליטוש שלא לזרוע השדה דא"כ מאי האי דכתיב ואכלו וגו׳ ועוד דכפל לשון הוא האמנם כך דרשו במכילתא שם תשמטנה בעבודתה ונטשתה באכילתה הפירות מאילנות הגדילים מאליהם או ספיחי שדה הגדילים מעצמן וזהו שכתב הרמב"ם שם מצות עשה להשמיט כל מה שתוציא הארץ בשביעית שנאמר והשביעית תשמטנה ונטשתה וכל הנועל כרמו או סג שדהו בשביעית בטל מצות עשה וכן אם אסף כל פירותיו לתוך ביתו אלא יפקיר הכל ויד הכל שוין בכל מקום שנאמר ואכלו אביוני עמך ויש לו להביא לתוך ביתו מעט כדרך שמביאין מן ההפקר חמש כדי שמן חמשה עשר כדי יין ואם הביא יתר מזה מותר עכ"ל ואפילו אם ירצה להכניס לביתו כל הפירות והוא יחלקן לעניים כדכתיב ואכלו אביוני עמך אסור (מכילתא) ועוד דהכל מותרים לאכול ולאו דווקא עניים כדתנן בריש פ"ו דפאה עד שיופקר אף לעשירים כשמיטה:
סעיף ד
והא דכתיב ואכלו אביוני עמך אמרינן במכילתא (שם) כתוב אחד אומר ואכלו אביוני עמך וכתוב אחר אומר לך ולעבדך ולאמתך כיצד יתקיימו שני מקראות הללו כשהפירות מרובים הכל אוכלין כשהפירות מועטין לך ולעבדך ולאמתך כלומר דכשהפירות מועטין ממילא לא יבואו אחרים ליטול מהן והך דואכלו אביוני עמך יש דמוקי לה על לאחר הביעור כדתנן (פ"ט מ"ח) "ועניים אוכלין אחר הביעור אבל לא עשירים דברי ר׳ יהודה ר׳ יוסי אומר אחד עניים ואחד עשירים וכו׳" ומפרש בירושלמי שם טעמא דר׳ יהודה ואכלו אביוני עמך ור׳ יוסי דריש ואכלו אביוני וגם עמך ע"ש וקיי"ל כר׳ יוסי כמו שיתבאר בסי׳ כ"ז מיהו עכ"פ קודם הביעור לכל הדיעות כולם אוכלים גם בעל השדה ובני ביתו כדכתיב לך ולעבדך ולאמתך:
סעיף ה
ולמדנו מזה דפירות שביעית אסורים להיות משומרים תחת יד הבעלים אלא יהיו במקום פתוח כהפקר ומי שירצה יטול ורק דבר מועט מותר לו להכניסם לתוך ביתו כדרך שמביאין מן ההפקר כמ"ש בסעי׳ ג'. ואין לשאול דכיון דמקודם הם ג"כ הפקר א"כ מהו שעת הביעור שיתבאר שהוא מחוייב לבער פירות של שביעית והא גם מקודם הם כמבוערים דהאמת דביעור הוא ענין אחר בשביל החיות כדכתיב ולבהמתך ולחיה אשר בארצך דכל זמן שיש לחיה בשדה אתה רשאי לאכול מן הבית כלה לחיה מן השדה אתה צריך לכלות מה שבבית כלומר מה שבביתך ובחצירך ובכרמך בכל מקום שימצאו כמו שיתבאר שם אבל להיות משומרים ומסוגרים אסור בכל השנה של שביעית אלא יהיו כמופקרים ואם אחד עבר על זה ושימר פירותיו אסור לבצור מהם אפילו ע"י שינוי כדתניא בת"כ ואת ענבי נזירך לא תבצור מן השמור בארץ אין אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר ואפילו שלא כדרך הבוצרים אסור מן המשומר (תוס׳ יבמות קכ"ב ד"ה של) דבאמת לאו עיקר דרשא להכי דעיקר דרשא הוא שלא יבצור כדרך הבוצרין כמו שנתבאר על כלל פירות שביעית וכמו שהת"כ בעצמו דורש כן ע"ש אלא הכוונה שאסור לאכול מן המשומר (ראב"ד בפי׳ לת"כ וכ"מ בתוס׳ שם):
סעיף ו
והנה לפ"ז פירות משומרים בשביעית שביד ישראל אסור לאוכלן ויש לכופו להשליכן לפני בהמות וחיות ואם נמצאים הפירות ביד עכו"ם מצאתי בזה מחלוקת הראשונים דבעל המאור בפ"ג דסוכה (ל"ט.) כתב דהמשומר בפירות שביעית אסורים מן התורה לאכלן והיינו דתניא עכו"ם שהביא וכו' ע"ש וזהו דעת רבותיו של רש"י ביבמות (קכ"ב.) בעכו"ם שהביא פירות ואמר של עזיקה הן ופירש"י בשם רבותיו דזהו כרם מגודר ובשביעית ע"ש אבל הראב"ד בס׳ תמים דעים בהשגותיו על המאור בסי׳ רמ"א כתב בזה"ל של צרפתי הוא ואינו נכון שלא אסרה תורה אלא המשומר ביד ישראל מפני שעבר על והשביעית תשמטנה ונטשתה אבל שמור ביד עכו"ם לא אסרה עכ"ל וזהו גם דעת רש"י שהקשה על פירושם וז"ל וק"ל דמה איסור יש כאן וכו׳ ע"ש והתוס׳ תמהו עליו דוודאי מן המשומר אסור ע"ש ובאמת כוונת רש"י כהראב"ד דשם שהעכו"ם מוכרן אין בזה איסור והרמב"ם לא הזכיר כלל איסור זה שאסור לאכול הפירות המשומרין (ודעת ר"ת בתוס׳ סוכה שם כרבותיו של רש"י ותימא רבתא במ"ש שם אח"כ ומיהו קשה לר"ת דלא אסר בת"כ מן המשומר אלא בבצירה כדרך הבוצרים וכו׳ עכ"ל ותמה תמה אקרא דכדרך הבוצרים אסור בכלל פירות שביעית ומשומר אפילו ע"י שינוי אסור כמ"ש התוס' בעצמם ביבמות שם וז"ל ובת"כ דקתני מן המשומר אי אתה בוצר היינו אפילו ע"י שינוי וכו׳ כצ"ל וכל רבותינו סוברים כן וצע"ג):
סעיף ז
בסעי׳ הקודם כתבנו דהרמב"ם לא הזכיר איסור זה כלל ודע דהרמב"ן בפי׳ החומש כתב להדיא כן שהמשומר לא נאסר מעולם באכילה אלא שגזרו שלא יקחום מעם הארץ ע"ש וברור הוא שזהו גם דעת הרמב"ם וגם דעת רש"י נראה כן דביבמות שם כשהקשה על רבותיו לא כתב ההיתר מפני שהם ביד עכו"ם אלא שאנחנו ביארנו כן לפי שיטת הראב"ד אבל יותר נראה דס"ל לרש"י דמותרים לגמרי וכן משמע להדיא מדבריו בסוכה שם שאומר דאסור לקנות מע"ה פירות משומרין אף מעט ע"ש ומבואר להדיא דלאוכלן מותר ולדברי רבותינו אלה הא דתניא בת"כ מן המשומר אי אתה בוצר פירושו פשוט דאסור לישראל לתלוש בעצמו הפירות כשהן משומרים אבל אם העבריין או עכו"ם תלשן מותרין באכילה:
סעיף ח
ונמצא לפי מה שביארגו ג׳ דיעות יש בזה דלרש"י והרמב"ם והרמב"ן מותרים לאכול חפירות המשומרים בשביעית ולדעת התוס׳ והמאור אסורים באכילה לגמרי ולדעת הראב"ד כשהם ביד ישראל אסורים וכשהם ביד עכו"ם מותרים ואמנם לתולשן בידים פשיטא שאסור ולכן מי שרוצה לסמוך על דיעה ראשונה אין מוחין בידו:
סעיף ט
פירות שביעית אסור לאוכלן קודם שנתבשלו דהתורה אמרה לאכלה ולא להפסד (ר"ש ורע"ב פ"ד מ"ז) ולכן אסור לתולשם מן האילן קודם שנתבשלו (רא"ש שם) והרמב"ם (שם) כתב הטעם משום דכתיב מן השדה תאכלו את תבואתה דאינה נאכלת עד שתהא תבואה ושיאכלום כפי מנהג בני אדם לאוכלם והטעם הזה מפורש בת"כ וירושלמי שם דבאמת מלאכלה ולא להפסד אין ראיה דכיון שאוכלם הרי אין כאן הפסד וכיון שהאכילה צריך להיות כדרך בני אדם לאוכלן לכן יש חילוק באיזה מקום שאוכלן דיש שבמקום זה מותר ובמקום אחר אסור כמו שיתבאר בס"ד:
סעיף י
וכך שנו חכמים במשנה (שם) מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית הפגים והם פגי תאנה כדכתיב התאנה חנטה פגיה משיזריחו והיינו שנעשו אדומים אוכל בהם פיתו בשדה שכן דרך בני אדם אבל להכניסן לבית אסור מפני שאין דרך בני אדם להכניסן לבית עדיין וכשביחלו והיינו שגדלו הרבה כונסן לתוך ביתו דאז נגמרו גם לענין חיוב מעשרות (שם) ובירושלמי מסמיך לה אקרא דכתיב תהיה כל תבואתה לאכול וכתיב מן השדה תאכלו את תבואתה בשתי תבואות הכתוב מדבר אחת מן הבית ואחת מן השדה ע"ש:
סעיף יא
ובענבים כשהן בוסר והיינו כשסוחטן יצא מהם קצת משקה כמים אוכל בו פתו בשדה הבאישו כלומר בגמר בישולן אם יניחום כך יבאשו ויתקלקלו כונס לתוך ביתו וזהו זמן חיוב מעשרות שלהם ובזיתים משיכניסו רביעית לסאה דמסאה זיתים ביכולת להוציא רביעית שמן פוצע ואוכל בשדה ופציעה הוא שמכה אותן על אבן לרככן דבלא זה א"א לאוכלן ולא הותרו אפילו בשדה רק לאכילה אבל לסוך בשרו בהשמן היוצא אסור שאין דרך בני אדם כן ואם ראוים להוציא שמן חצי לוג מסאה מותר לכותשן ולסוך מהם בשרו בשדה אבל להכניסן לבית עדיין אסורים אף לאכול מפני שאין דרך בני אדם כן אבל אם נתגדלו עד שליש גידולן או שראויין להוציא מהן שמן שליש ממה שיוציאו כשיתבשלו לגמרי כותש בשדה ומכניסן לתוך ביתו דאז הוי חיובן למעשרות ולאו דווקא כותש בשדה אלא אורחא דמילתא כן אבל מותר גם לכותשן בביתו ולכן הרמב"ם בפ"ה סוף דין ט"ו כתב הכניס שליש מותר להכניס לביתו ע"ש והשמיט הך דכותש בשדה מטעמא דכתיבנא:
סעיף יב
ורק באלו השלש פירות יש חילוק בין שדה לבית מפני שכן דרכן שגם קודם הבישול אוכלין בהן פיתן בשדה אבל כל שאר הפירות אין אוכלין מהן בשביעית בשום מקום עד שיגיעו לעונת המעשרות כפי הדינים דתנן בפ"ק דמעשרות וזהו לדעת מפרשי המשנה שם (ר"ש ורע"ב) אבל מלשון הרמב"ם שם לא משמע כן שכתב אין אוספין פירות שביעית כשהן בוסר וכו' אבל אוכל מהם מעט בשדה כשהם פגים וכו' עכ"ל דמשמע דאכל מיני פירות קאי וצ"ל לדבריו דהא דתנן התם ושאר כל הפירות כעונתן למעשרות וכו' זהו אלהכניסן לתוך ביתו קאי אבל בת"כ משמע להדיא כן דתניא ושאר כל פירות האילן אין את רשאי לכבוש מהם ולשלוק מהם ולא לאכול מכ הם (כצ"ל) אלא כעונתן למעשרות וכו' ע"ש ולפ"ז צ"ע בלשון הרמב"ם ז"ל: