עץ יוסף על בראשית רבה/ג/ד
<< | עץ יוסף על בראשית רבה • פרשה ג | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט •
מהיכן נבראת האורה האור הזה אינו אור המאורות הנזכר ברביעי. אלא אור הנברא תחלה לכל הדברים כדלעיל סי' א'. והוא אור הגנוז לצדיקים כדאי' לקמן פי"א. על כן שאל מהיכן נבראת האורה. דליכא למימר דהיא מאור העליון. איך יאמר יהי אור. שיורה על הויה חדשה:
א"ל מלמד פי' מאמרו יהי אור מלמד שנתעטף כו'. וכן צריך להיות מלמד שנתעטף הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו. וכן גרס העקידה. והכי גרסינן בשוח"ט כיצד ברא הקב"ה את האורה. א"ל נתעטף בטלית לבנה והבהיק את העולם באורו. ור"ל שהשיבו שאורה זו אינה נתפסת בחומר. אלא מושפעת מאתו יתב'. ועל ידי שלא היה אותה האורה בעצמיות אור העליון. כי אם כדבר מתהוה מחדש כתיב יהי אור. שזה יתייחס בצד מה להויה:
בלחישה שאין לדבר במעשה בראשית בפרסום. ועוד לפי שזה המאמר יראה כגשמיות ח"ו. לכן אמרה בלחישה כדי שלא ישמעו ההמונים ויבינו הדברים כפשוטן:
מקרא מלא הוא ולא חשש הכתוב שלא יטעה שום אדם לחשוב דברים כפשוטן. כמו שהוא דרך הכתובים בתוארים ושאר הענינים:
מקרא מלא הוא ומתחלה לא ס"ד דהאי קרא אתא לאשמועינן הך מילתא. אבל כשידע הענין הבין שזה ענין הכתוב בבאור:
אילולא שדרשה רבי יצחק ברבים האי דרשא דרבי שמואל בר נחמן. לא היה אפשר לאומרה. אלא בלחישה. אלא שכבר הורה רבי יצחק. והשתא בעי מקודם שבאו ר"י ורשב"נ שחדשו ענין זה מה היו אומרים בדרוש הלז. ואמר ר"ב בשם ר"י שהיו אומרים שממקום כו'. והוו סברי שהעולם נברא תחלה כדעת רבי נחמיה לעיל. ולא ס"ד דעוטה אור כשלמה בבריאת האור קמיירי. אלא שפירושו שהשי"ת מעוטף באור כמו שמעוטף בשלמה ע"ד ונהורא עמיה שרא (יפ"ת ועיין באלשיך):
מדרך הקדים וסיפא דקרא והארץ האירה מכבודו. וע"ז קאמר ואין כבודו אלא בית המקדש. אבל כבוד אלהי ישראל בא ע"כ בשכינה מיירי (יפ"ת):