עץ חיים/שער יט (הכל)
מתוך: עץ חיים/שער יט/פרק א (עריכה)
פרק א
[עריכה]מקומות אנ"כ בזמן העיבור בבינה
[עריכה]ונחזור עתה לענין ראשון כי ג' בחינות יש בז"א והם: אורות, ניצוצין, וכלים. וכל ג' בחינות אלו נכנסין תוך מעוי דאמא-בינה להתקשר ולהתחבר ולהתתקן שם בבחינת עיבור. לכן נבאר עתה ג' בחינות מקומות שיש בבינה אשר בהם נכנסו ג' בחי' הז"א הנ"ל בסוד העיבור.
והוא, כי הלא נתבאר שבינה ותבונה נכללו ונעשו פרצוף א' בלבד. והנה הג' מקומות שבבינה הם אלו:
- ( א ) הוא המקום אשר היה בתחלה בחי' יסוד דבינה העליונה בהיותה נפרדת מן התבונה.
- ( ב ) הוא המקום אשר היה בתחלה יסוד תבונה.
- ( ג ) הוא מקום החתך שבין רגלי הבינה לראש התבונה.
והנה אע"פ שעתה נתחברו בינה ותבונה בפרצוף אחד, עכ"ז הרושם של מקום הנ"ל נשאר שם (כנודע אצלינו בהקדמה שאין לך שום אור שאינו מניח רשימו במקומו אף אחר הסתלקותו משם).
והנה
- ( א ) במקום שהיה יסוד דבינה-- שם נכנסו האורות;
- ( ג ) ובמקום החתך-- שם נכנסו הניצוצין;
- ( ב ) ובמקום יסוד דתבונה שם נכנסו הכלים.
זמן תיקון אנ"כ
[עריכה]ובהיות ג' מקומות אלו, ובהם ג' בחי' אלו הנ"ל -- זה נקרא בחינת "עיבור דזעיר אנפין במעוי דבינה". והנה פשוט הוא שג' בחינות אלו אין זמן תקונם שוה. כי הכלים צריכין זמן רב להתתקן, והניצוצין פחות מהם, והאורות זמן מועט מכולם. וזה פרטם:
- כי האורות אינן עומדים בסוד העיבור רק ז' חדשים ואח"כ נגמרו להתתקן;
- והניצוצין נגמרים אחר ט' חדשים;
- והכלים נגמרים אחר י"ב חדשים.
ולכן תמצא ג' עיבורים שיש בעולם-- זמן ז' וט' וי"ב (כנזכר בגמרא בהאי עובדא דאשתהי תריסר ירחי שתא ואכשריה רבה תוספאה). והענין, כי האמת שאין האורות נגמרים להתתקן עד גמר זמן ז' חדשים אבל הם מתחילין להתתקן מתחלת הז' קצת עד שנגמרים בסוף הז', כי בחודש ראשון נתקן קצתם ואז נכנס מה שנתתקן בתוך הכלים ובחדש שני שנתקנו בחי' אורות יותר ונכנסו בכלים עד שבכללות ז' חדשים נגמרו כל האורות להתתקן ולכנוס תוך הכלים; ועל דרך זה בניצוצים -- נתקנו מעט מעט ונכנסים בכלים עד גמר ט' חדשים שאז נגמרו להתתקן ולהכנס בתוך הכלים. ואח"כ נשארים שם עם הכלים עד גמר י"ב חדש שנגמרו גם בחי' הכלים ואז נולד הולד ויצא לחוץ לאויר העולם במקום הראוי לו.
ונבאר עתה איך מתחילין להתתקן כל הג' בחינות. ונאמר כי פשוט הוא כי בג' ימים הראשונים הנקרא ימי קליטה, אז מתחילין לכנוס קצת אורות וקצת ניצוצין בכלים; כי כבר נתבאר לעיל שכל הג' בחינות נתקנו מעט מעט. והנה נת"ל כי אורות וכלים וניצוצין כולם נכללו ונעשו ג' כלילין בג’, והלבישו את נה"י א"א; ואבא מכסה ומלביש מצד ימין א"א, ואמא מצד שמאל א"א. ונמצא כי מחצית אלו ג' בחי' עומדין בתוך אבא ומחציתן תוך אמא. והנה אבא נותנן כולם אל אמא בסוד ג' ימי קליטה כמ"ש בע"ה.
והנה הענין הוא כי הנה נתבאר לעיל כי כל הפגם והשבירה והמיתה שאירע לאלו המלכים היתה לסבת הפירוד אשר ביניהן שיצאו זעג"ז שלא כדרך קוין (ולמעלה בענין תיקון עתיק (עץ חיים שער יב פרק ה) נתבאר פי' דרך קוים מה ענינו. עי"ש בדרוש הספיקות שיש ברדל"א). אז היה רה"ר בסוד הפירוד. ונמצא כי בחי' התיקון הוא כדי לחברם עד שיהיו בבחי' קוין מאירין זה בזה ועי"ז יהיה להם תיקון. והבן מאד ענין קוין מה ענינם, ואיך זה עיקר התיקון. וזכור זה שתצטרך אליו בהרבה מקומות.
והנה כאשר עלו הז' מלכים בג' בחי' להתתקן בסוד עיבור בתוך או"א כנ"ל נמצאו החסד והנצח וחצי ת"ת וחצי היסוד וחצי המלכות הימיני עומדין תוך אבא, ומחציתן האחרת בתוך אמא. והנה
- ביום א' של הקליטה נתחברו יחד אותן החצאין שהיו בתוך אבא והיו לאחדים ונכלל חסד בנצח, ויסוד בת"ת, ומל' ביסוד, ונתקשרו בבחי' קוין זה בזה ונתאחזו ביחד.
- ואח"כ ביום ב' של הקליטה נתאחזו ונתקשרו החצאין אשר בתוך אמא יחד, זה בזה, בבחי' קוין כנ"ל.
- ואח"כ ביום ג' נתקשרו יחד אותן שבתוך אבא עם אותן שבתוך אמא ואז נותן אבא לאמא המחצית אשר היו בו. ונמצא כי כל הז"א נתון תוך אמא בסוף שלשה ימי הקליטה.
ואמנם כל זה הוא בבחי' הכלים. ודע כי בחי' התקשרות הכלים ואחיזתן כנ"ל היה ע"י זווג שנזדווגו אבא עם אמא, ואבא נתן טפה דדכורא ואמא נתנה טפה דנוקבא, ועי"ז נתקשרו הכלים הנ"ל אשר כבר היו בעולם בתחלה, ונתקנו על ידם, ואחר כך נגמרים להתתקן הכלים בי"ב חדשי העיבור כנ"ל.
והנה הם ז' כלים. נמצא שבכל נ"א יום וחצי נתקן כלי ספי' אחת.
- ואמנם בחי' אורות הם ז' אורות בז' חדשים-- נמצא כי בכל חודש נתקן אור א'. ואם תשכיל תבין כי בג' חדשים הראשונים שהוא זמן היכר עובר (כמארז"ל וכמ"ש לקמן) הנה בהם נתקנו אורות חסד ת"ת ויסוד לפי שת"ת ויסוד הם בקו האמצעי שהוא רחמים ולכן הם נתקנו תחלה עם החסד שהוא קו ימין. ואמנם נצח אע"פ שהוא קו ימין אינו נתקן תחלה לפי שהוא בחי' הרגלים, וגם לפי שהוא קשור בהוד (וכמ"ש בדרוש בהדי הוצא לקי כרבא הנאמר על נ"ה שאינן מתבררים לגמרי עד זמן היניקה. שמן היותם דם חוזרים לחלב, ויונק הז"א, ואז נגמרים להתתקן. ועי"ש).
- ובחי' הניצוצין צריך בהם ביאור רחב והוא תלוי בדרוש רפ"ח ניצוצין שנתבאר לעיל. ושם נתבאר כי הרפ"ח הם ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן - ע"ב ניצוצין מכל א'. והנה ג"ר שהם ע"ב ס"ג מ"ה הם בז"א לבדו כנ"ל, כי הם בחי' חסד - ע"ב, וגבורה - ס"ג, ת"ת עם נה"י - מ"ה; אבל ב"ן הוא בנוקבא דז"א. והבן הקדמה זו היטב. ונמצא כי ג' שמות אלו של ע"ב ס"ג מ"ה הם ניצוצין שנכנסו באלו הכלים דז"א להחיותו. ואחר כך נבאר ענין הנוקבא בעזרת האל:
- [הערה: נלעד"ח כי טיפות אלו דאו"א הם משם מ"ה החדש אשר על ידו נתקן הב"ן כנ"ל:
- מ"ק סוד הטפה שמזריע אבא באמא הוא אות י'. והנה אות י' יש בה ג' קוצין והם נחלקין בבטן לג' יודי"ן בבחי' ג' כליל בג’ שהם חג"ת לבד. ולפי שהם סוד יודי"ן נמצא שהם ג' שמות ע"ב דיודי"ן שהם רי"ו, והם ע"ב גשרים של מימי החסד. והד' של אות ה' מקפת עליהם. ורי"ו הנ"ל עם ל"ב נתיבות גימט' רמ"ח איברים המתפשטין בו: ]
</noinclude>
מתוך: עץ חיים/שער יט/פרק ב (עריכה)
פרק ב
[עריכה]סדר תחלת כניסת החיות לכלים
[עריכה]והנה מה שנכנס תחלה באלו הכלים להחיותן אינם הג' שמות בעצמן, רק המילוי שלהן נכנסין תחלה, שהם מדרגות השפלות מן השמות עצמן (כמ"ש בדרוש רפ"ח ניצוצין (עץ חיים שער יח)). והנה מספר המלויין לבדם של אלו השמות אחר שנסיר מהם שמות הפשוטין הם אלו:
- מילוי ע"ב, כשתסיר הפשוט שהוא גימ' כ"ו-- נשאר מ"ו;
- ומילוי ס"ג ע"ד הנ"ל הוא ל"ז;
- ומילוי מ"ה על דרך הנ"ל הוא י"ט.
וגם צריך שתדע כי תחלה נכנס המילוי התחתון שבמדרגה --שהוא י"ט ממילוי מ"ה-- אם לסיבת שהוא קטן שבכולם במדרגה, ואם לסבה אחרת. והוא, כי ענין היות בז"א ג' שמות אלו --ע"ב ס"ג מ"ה-- הוא כי תחלה לוקח בחי' חיות עצמו שהוא מילוי מ"ה ואח"כ לוקח חיות יותר גדול (והוא מילוי ס"ג ולוקחו מן אמא) ואח"כ לוקח מן אבא חיות יותר גדול מכולם שהוא מילוי ע"ב. וא"כ מוכרח הוא שתחלה יהיה מילוי י"ט שהוא חיות עצמותו ואח"כ של ל"ז ואח"כ של מ"ו, כי כך הוא מעלות המדרגות.
ועתה נבאר סדרם. דע כי הנה נתבאר בגמרא במעשה דרבי ואנטונינוס דאי אפשר לבשר חי לעמוד בלי מלח יותר מג' ימים; שיסריח יותר מזמן זה. ואם כן מוכרח הוא שבג' ימי קליטה נכנס איזה בחי' חיות ורוחניות בולד. והנה אז בג' ימים אלו נכנסין בחי' הי"ט ניצוצין דמילוי מ"ה הנ"ל אשר הם בחי' ח"י, לרמוז היות בהם כבר חיות; ועם כולל הרי י"ט, כי בפחות ממילוי האחרון זה דמ"ה התחתון שבג' שמות הנ"ל אין לו חיות בלעדו.
והם מתחלקים בג' ימים.
- כי ביום א' של הקליטה נכנס בו ו' ניצוצין לפי שאז נתקשרו יחד זה בזה כל אותו המחצה הנתון תוך אבא כנ"ל אשר מצד ימין, ואז נמשך להם ו' ניצוצין של חיות. כי בחי' ו' הוא קו א' והוא קו ימין שעל ידו נתקשרו ונתחברו יחד.
- וביום ב' נקשרים ומתחברים יחד זה בזה כל המחצה של קו שמאל הנתון תוך אמא, ואז נמשכין לו ו' ניצוצין אחרים של חיות לקשרם ולחברם; והוא ו' ניצוצין בקו שמאל שהוא צורת ו' ג"כ.
- וביום ג' אשר כולם מתקבצים יחד, מחצית דאבא עם מחצית דאמא, ונתחברו. ונמצא כי חצאי קו האמצעי לא נתחבר עד היום הזה. וכנגד זה נכנסין לו ו' ניצוצין אחרים כנגד קו אמצעי.
הרי נשלמו בג' ימי הקליטה לכנוס כולם תוך אמא ולהתקשר יחד כולם בסוד (ג') קוין ולכנוס בהם י"ט ניצוצין של חיות, שהם מילוי מ"ה, שהוא חיות של ז"א עצמו כנ"ל.
והנה מציאות של ג' ווין אלו הם בחי' ג' אלפין שיש במילוי מ"ה. והנה כבר נתבאר לעיל כי הניצוצין נגמרין להכנס ולהתתקן בזמן ט' חדשי עיבור, וכאשר תמנה כל חדש מהם ל' יום יהיו כולם ר"ע ימים, והולד נולד ברע"א יום, וכמ"ש בגמרא ע"פ ויתן לה ה' הריון. כי המשך ימי העיבור הם גי' הריו"ן שהם בגימטריא רע"א. והענין הוא כי בג' ימי קליטה נתקנו הי"ח ניצוצין והשאר ר"ע ימים נתקנים ר"ע ניצוצין, ניצוץ אחד בכל יום, שבין כולם הם רפ"ח ניצוצין הנ"ל. ונודע כי הר"ע יום הם זולת ימי הקליטה כי לכן אמרו בגמ' אין האשה יולדת או לרע"א או לרע"ב או לרע"ג יום לפי שהר"ע ימים הם ימי הריון המוכרח שהם ט' חדשים וג' ימי הקליטה שיש בהם ספק אם נקלט ביום א' או ביום ב' או ביום ג' ונחלקים עתה בחי' ר"ע ימי הריון בר"ע ניצוצין הנשארין מרפ"ח ניצוצין.
והנה נודע כי ארז"ל שביום ארבעים נגמר צורת הולד. והענין הוא כי אחר ג' ימי הקליטה (שבהם נכנסו י"ט ניצוצין דמילוי מ"ה שהוא בחי' חיות דז"א) אח"כ נכנס מילוי ס"ג דאמא, הם ל"ז ניצוצין. ואם תוסיף על ג' ימי קליטה יהיה מ' יום שאז נגמר מילוי ל"ז דס"ג דאמא אשר היא נותנת ציור הולד כנודע מפסוק "וייצר ה' אלהים את האדם". וגם לסיבה זאת נקודת הצירי היא באמא כנודע. והרי כי במ' יום נגמר צורת הולד שהוא כניסת ל"ז ניצוצין אחרים דמילוי ס"ג. והרי כי במ' יום שנגמר צורת הולד יש בו בחי' מילוי מ"ה וס"ג. גם אם תמנה בחי' ניצוצין עצמן --י"ט ל"ז-- יהיה נ"ו והם גימטריא א"ל יהו"ה עם הכולל כי כבר נתבאר אצלינו כי שם הוי"ה הוא בז"א וגם נתבאר אצלינו [כי בחי'] ב' שמות א"ל יהו"ה הוא בעולם היצירה, כי עתה נגמר ונשלם לקרא בב' שמות אלו.
ואח"כ יש זמן ג' שארז"ל -- ענין ג' חדשים הראשונים שאז ניכר עובר כמארז"ל במשנה היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהיה לה ג' חדשים שאז ניכר העובר. והענין הוא, כי אחר מ' יום של יצירת הולד (שנכנס שם מילוי דס"ג שהוא המצייר צורת הולד), עוד נכנסין בו מ"ו ניצוצין של מילוי ע"ב במ"ו ימים אחרים.
והנה בין כולם הם פ"ו ימים אשר נכנסו בהם ג' מלואים דע"ב ס"ג מ"ה, וכבר נשלם טפת דכורא שהוא ע"ב להצטייר, ואז נקרא היכר העובר לגמרי. ואף על פי שאינן ג' חדשים לגמרי - אין חשש, כי מ"ש בגמרא "ג' חדשים" לאו דוקא בצמצום, ובפרט אם תמנה החדשים החסרים יהיו פ"ז ימים, והם פ"ו הנ"ל עם הכולל:
</noinclude>
מתוך: עץ חיים/שער יט/פרק ג (עריכה)
פרק ג
[עריכה]ק"ב נצוצין
[עריכה]אמנם אם תמנה בחי' הניצוצין עצמן יהיה ק"ב[1] ניצוצין, והוא מ"ש בגמרא רוצה אשה בקב ותיפלות מט' קבין ופרישות. גם זה סוד חנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת, פירוש: כי בהיות ג' מלויין אלו חסרים מז"א היה נקרא 'קב חרובין' שהם בחינת מלכים דאתחרבו, עלמין קדמאין, כנזכר באדרא ובספ"ד.
וכאשר נכנס בו זה הקב שהוא ג' מלויין הנ"ל אז הוא מתוקן ושלם ואז חייב בחלה כמ"ש במשנה במס' עדיות בית שמאי אומרים מקב לחלה וב"ה אומרים מקביים כולי כי אז חייב בחלה. וזה סוד אדה"ר חלתו של עולם היה. ואמנם ביאור משנה זו, הענין הוא כי הנה ב' קבין הם:
- ( א ) אחד טוב, והוא סוד ג' מלויין דע"ב ס"ג מ"ה הנ"ל שהם י"ט ל"ז מ"ו - גימטריא ק"ב והוא מבחינת פנים שמקבלת בעת הזווג פב"פ, וזהו הקב שהאשה רוצה בה מט' ופרישות כי האשה היא השם ד' (שהוא ב"ן, שהוא במלכות הנקרא חלה כנ"ל) ומקבלת ג' מלויין הנ"ל הנקרא 'קב טהור'.
- ( ב ) ויש קב אחר הנקרא חרובין אשר זה היה מיתה וחרבן של מלכים הנ"ל. וזה אינו כל כך טהור כמו הראשון לפי שהוא מבחינת אחוריים אשר הקליפות נאחזין בו שהם גרמו חרבן המלכים כמ"ש בע"ה. והם בחי' ד' אחוריים שיש בד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהם מדרגה הו' שיש בכל שם מהם כנ"ל אשר יש באחוריים המילויים של כל שם מהם יש בו[2] כ"ו אותיות מילוי, חוץ מן שם ב"ן שאין במילוי האחוריים שלו רק כ"ד אותיות -- סך כל אותיותיהן הם ק"ב.
וכנגד ב' בחינות אלו, שהם ב' קבין, פסקו בית הלל שאז חייב בחלה כיון שכבר יש בהם ק"ב ראשון של חרובין ונוסף עליו קב הב' הטהור, הרי נתחייב בחלה. אבל בית שמאי סברי כיון שיש קב א', כבר יש בו רמז אל הקב הטהור, ודי בזה. גם זה סוד משנה מס' חלה קב ישן וקב חדש שנשכו זה בזה כולי והם ב' קבים, אחד ישן בימי חרובין, ואחד חדש במלואם עתה בימי עיבור.
גם זה סוד מס' שבת הקיטע יוצא בקב שלו דברי ר' מאיר וכולי. וביאור הדברים כי הנה המלכים שמלכו בארץ אדום ו"מתו" שהוא שבירתן וירידתן בעולם הבריאה ושם נתגלו בחי' הקליפות ואלו המלכים נתאחזו בקליפות ונעשו בחי' נשמה אליהם; וכבר נתבאר לעיל כי אלו המלכים הם בחי' ז"ת של י' נקודות שיצאו מנקבי עינים כנ"ל באורך, ואלו הז"ת הם בחי' ז"א שהוא כולל ו"ק והז' היא נוקבא, ואלו כולם יצא נפרדין זה מזה שלא בדרך קוין כנ"ל ולא היו מקושרים זה בזה אלא כל אחד ואחד בפני עמו, זו תחת זו כנ"ל, ואז נקרא רשות הרבים (כי אין רבים אלא אבהן כנ"ל דאינון חג"ת כנזכר בזוהר ובתקונים). ואח"כ כאשר נכנסו במעי אמם, בינה, בסוד עיבור כנ"ל, נתקנו ונעשו רשות היחיד אשר גבהו י' ורחבו ד'. והענין, כי נתחברו ונתקשרו ונאחזו זו תוך זו ומלובשים זו תוך זו (כמבואר היטב לעיל בדרוש א"ק ועתיק עיי"ש) ואז נקרא כל הו"ק פרצוף א' ומיוחד הנקרא 'זעיר אנפין' אשר רחבו ד' (שהם ד' אותיות הוי"ה) וגבוה י' (שהם י' אותיות במילוי אלפי"ן שהם בז"א כנודע).
והנה אלו המלכים עדיין לא נגמרו להתברר עד ימות המשיח כי אז יובררו לגמרי והסיגים יתבטלו בסוד "בלע המות לנצח". והטוב שבהם יתברר ויתחבר עם הקדושה אשר בהמשך זמן זה מתברר מעט מעט בכל יום ובביאת המשיח יושלמו להתברר. והנה אלו המלכים אשר עדיין שם בסוד נשמה אל הקליפות נקרא 'רשות הרבים', וכל מזונם והשפעתן אינם רק בסוד קב שהוא בחי' מילוי הנעלם בשם ע"ב ס"ג מ"ה -- מ"ו ל"ז י"ט, וכנ"ל. [ ודע כי לעולם כשהשם לבדו בלתי מילוי אז הוא יותר גרוע מהמילוי עצמו שהוא לבדו; אמנם בהיות שניהן יחד --השם והמילוי-- אז השם בעצמו בפשוטו הוא יותר חשוב ומעולה מן מילוי שבו וצ"ע. ]
ואמנם אלו המלכים הנ"ל הנשארים למטה בסוד רה"ר אינן נזונין ומתפרנסים אלא מזה הק"ב הנ"ל והוא סוד הקב חרובין, שהמלכים נשארו חרובין ויבשים בסוד ומלכין קדמאין מיתו הנזכר בספ"ד פ"ק, אבל מן השם עצמו אינן יכולין להתפרנס. והנה מילוי [=מלוי] גימטריא אלהים לרמז על המלכים הנ"ל הנקרא אלהים בסוד דינין, ולכן אינן מתפרנסין אלא מהמילוי שהוא גימטריא אלהים והוא עולה גימטריא ק"ב כנ"ל.
והנה ביום השבת אסור לטלטל ברה"ר שהוא רשות אלו המלכים הנ"ל, והנה הוא מוכרח שיתפרנסו ויוציאו להם מזון מרה"י שהוא ז"א אחר התיקון. ור' מאיר סבר שהז"א בהיותו בבחי' קטוע לבד אז יוצא בקב שלו שם ברה"ר לפרנסן; ולהיות שאינו יוצא רק בחי' הק"ב הנ"ל לבדו, לכן נקרא ג"כ 'קיטע', כי השם עצמו נקטע ועלה למעלה, אבל הק"ב שלו בלבד (שהוא מלואו) - הוא היוצא לפרנס ברה"ר. וכבר הודעתיך לעיל כי הג' שמות של ע"ב ס"ג מ"ה אשר מלואם הוא הק"ב הנ"ל הנה שלשתן הם בז"א לבדו בבחינת חג"ת שלו הנ"ל ולסבה זו נקרא הז"א קיטע על שמם -- קטע גימטריא ע"ב ס"ג מ"ה עם הכולל כי הם עולין למעלה, ומלואן (שהוא הק"ב) יוצא לחוץ. גם דע כי הנה נתבאר בענין שבת כי כל אחיזת הקליפות ביום השבת הם בנה"י שהם רגלין דז"א בלבד אשר הם מתעלין ביום השבת למעלה ממקומם ואז נשאר מקום פנוי וחלל בסוד "מחלליה מות יומת" ולכן נקרא הז"א "קיטע" בסוד אלו רגלים שנקטעו ועלו למעלה למקומן כנ"ל ולא ירד אלא הק"ב הנ"ל.
גם בזה תבין מ"ש בתקונים (דף ק"ג) שמענא דעובדא הוה בחד ב"נ בעלי קבין כולי ופירושו כמ"ש לעיל כי הז"א יש בו קב הזה (ממילוי ג' שמות ע"ב ס"ג מ"ה אשר בו כנ"ל) וגם קב זה גימטריא אלהינו, ולהיותו מבחינת מלואין הוא דינין (כי מילוי [=מלוי] גימטריא אלהים כנ"ל) ואלו הם הז' מלכים שמלכו בארץ אדום ומתו כולם וירדו למטה והובררו שם והם עומדים שם בבחי' רוחניות ונשמה אל הקליפות. והנה יש בג"ע תחתון מקום אשר שם הוא נקודת בינה ושם קרוב אליה עומדין אותן המלכים אשר מלכו בארץ אדום ואותן נשמות הצדיקים אשר שם כולם הם מבחי' בעלי קבין כי הם מזה סוד הק"ב הנ"ל - לכן צריכין להתלבש באותן קבין ודי בזה.
גם בזה תבין מ"ש בתיקונים בהקדמה: כל רבי מארץ ישראל, ורב מבבל, וכל רבא משאר ארעאין. פירושו: כי בצאת הז"א להשפיע באותן המלכים העומדים בחו"ל אינו יוצא רק בבחי' המלואים לבד כנ"ל. והנה האחוריים של מ"ה דאלפין פשוטים הם ע"ב, ומלואם הם ק"ל, ושניהן גימטריא רב, וזהו כל רב מבבל. וזה סוד "הנה ה' רוכב על ע"ב ק"ל ובא מצרים" כי בצאתו למצרים, שהוא חו"ל, יוצא בסוד ע"ב ק"ל שהוא גימטריא ר"ב. וגם רב"א הוא ע"ב ק"ל עם הכללות. אבל בא"י הוא בסוד "רבי", בתוספת י', שהם י' אותיות של מילוי השם בעצמו (בבחי' פנים המתייחדים עם ע"ב ק"ל) ונעשין רב"י. והנה ע"ב ק"ל עם ד' אותיות הפשוטים עצמו של שם הוי"ה שהוא גי' כ"ו -- הרי "רוכב"; רוצה לומר כ"ו ו-ר"ב, כי שם הוי"ה רוכב על ע"ב ק"ל, ובהתחברותן נעשה "רוכב" כנ"ל, והבן זה:
- ^ דהיינו מ"ו ל"ז י"ט, מילויי ע"ב ס"ג מ"ה - ויקיעורך
- ^ נ"ל דצריך להגיה אשר יש במילוי אחוריים של כל שם מהם כ"ו אותיות - ויקיעורך
</noinclude>
מתוך: עץ חיים/שער יט/פרק ד (עריכה)
פרק ד
[עריכה]מקום אנ"ך בזמן עיבור (המשך)
[עריכה]יישוב סתירה
[עריכה]ענין אורות והניצוצין והכלים שהם ביסוד בינה ובמקום החתך וביסוד תבונה. נלע"ד ששמעתי ממורי זלה"ה שהחו"ב עלאין נתלבשו ממש תוך יש"ס ותבונה, ובמעי תבונה הזאת היה עיבור ז"א. לכן ליישב כל זה נלע"ד שכך הוא:
שבהעשות התבונה לבוש גמור אל בינה, נמצא שהבינה הלבישה את הוד וחצי יסוד דא"א השמאלי, ועל בינה זו הלבישה התבונה, אך לא נכנסה כל בינה תוך התבונה. אמנם כל הבינה הלבישה את הוד וחצי יסוד השמאלי דא"א (שזה שיעור ארכה תמיד. כי גם קודם זה, שנכללו נה"י דא"א בחג"ת שלו, אז היתה הבינה מלבשת גבורה וחצי ת"ת השמאלי דא"א ותבונה אינה מלבשת הבינה רק מהחזה ולמטה) ושם הם ג"ר דתבונה ומלבישין בטן דבינה. ובג"ר דתבונה (דהיינו בבינה אשר לתבונה) -- שם היה עיבור ז"א; ונמצא שהוא מכוון ומלביש בטן דאמא. והרי העיבור הוא בבינה דתבונה ובבטן דבינה, שהוא יסוד בינה עלאה.
והנה
- ( א )בבטן בינה (שהוא יסוד שלה) שם עלו האורות,
- ( ב ) ובבינה דתבונה עלו ניצוצין[1],
- ( ג ) וביסוד דתבונה עלו הכלים.
ובצאת ז"א בסוד הלידה מתבונה, אז נתלבש בסוד צלם תוך התבונה הב' שהיא תבונה הג' אשר ראש שלה בבטן והיסוד של תבונה א' שהיא הב' שגם היא מלבשת תבונה ראשונה על דרך שמלבשת תבונה ראשונה את בינה[2]. אמנם לענין מקום החתך ששם הם הניצוצין -- פירשנו היטב בדרוש רחל ולאה (עץ חיים שער לח) בענין עקב ענוה, יעו"ש.
נמצא שמה שאנו אומרים שנעשו שתיהן בינה ותבונה פרצוף אחד, ר"ל לפעמים יורדת התבונה ראשונה -אם הבנים- ממקומה, לרבוץ על הבנים, ונמצא פרצוף אחד זולת הבינה (ס"א "פרצוף אחר"[3]). אך עתה שהיא מלבשת לבינה, היא הכל פרצוף אחד. ודוק ותשכח. גם בזה תבין רביצת אם על הבנים. נמצא שתבונה ראשונה עצמה היא רובצת, כי תבונה הב' נעשה צלם דז"א ונקרא "זעיר אנפין" ממש, ולא "תבונה". וצלם זה יונק מתבונה א':
- ^ דהיינו מקום החתך שהזכיר לעיל פרק א - ויקיעורך
- ^ לא הבנתי כלל ולכן לא שמתי פיסוק. - ויקיעורך
- ^ מצאתי בדפוס קאראץ דלא גרסינן ליה. וכן נראה - ויקיעורך
</noinclude>
מתוך: עץ חיים/שער יט/פרק ה (עריכה)
פרק ה
[עריכה]סדר שמות דמ"ה וב"ן בה' פרצופים
[עריכה]פרטי תכלית התיקון כנ"ל ע"פ הדרושים הנזכר הוא זה אחר תכלית העיון.
הנה כל האצילות, שהם ה' פרצופין, נעשין מב' בחי' שהם שם מ"ה וב"ן (שהיה נקרא תחלה שם ס"ג. ולהיותה בחי' נקודות דשם ס"ג, לכן נקרא שם ב"ן "עולם הנקודות", וזכור זה). ושם מ"ה זכר, ושם ב"ן נוקבא; וזה רוח, וזה נפש.
והנה עתיק יש בו: שם מ"ה-- דכורא שבו, וב"ן-- נוקבא שבו. וכן אריך אנפין: מ"ה-- דכורא, וב"ן-- נוקבא. אך משם ואילך לא היה כך, והיו שם ב' שינוים, ושניהן אחד.
- (שינוי א') והענין, כי בא"א ועתיק היה הזכר והנקבה שבכל פרצוף מהם מחוברים יחד בפרצוף א'; כי עתיק - הוא ונוקבא פרצוף א'. לכן הזכר היה ממ"ה לבדו והנוקבא -- דב"ן לבדו. וכן הענין בא"א. אך משם ואילך נפרדו הזכרים מהנקבות -- כי אבא זכר ואמא נקבה, ואינם מחוברים כמו עתיק וא"א; אמנם הם נפרדין בב' פרצופים: זכר לעצמו, ונקבה לעצמה.
- (שינוי ב') וגם בזה גרם שינוי אחר. כי כיון שהם נפרדין, אם יהיה הזכר ממ"ה לבדו והנוקבא מב"ן לבדה יהיה פירוד גמור ביניהן ואין שם מתוק הדינין. ולכן מוכרח שיהיה הזכר כלול ממ"ה וב"ן -- חסד דין, וכן הנוק' כלולה ממ"ה וב"ן -- חסד דין. ועם זה[1] יהיה בין הזכר ובין הנקבה קצת חיבור אע"פ שאינן חיבור גמור בזכר ונקבה כמו פרצוף עתיק או בפרצוף א"א. וכן הענין בזו"ן.
נמצא כי כפי זה הם ד' זכרים וד' נקבות כוללים האצילות, ואמנם
- ב' זכרים וב' נקבות העליונים -- כל זוג מהם פרצוף א'.
- והזוג הראשון הם פרצוף אחד הנקרא "עתיק"; והזכר מ"ה לבדו, והנוקבא ב"ן לבדה.
- והזוג השני הם פרצוף אחד דאריך אנפין; והזכר מ"ה לבדו, והנוקבא ב"ן לבדה.
- אך הזוג השלישי (אבא ואמא)-- ב' פרצופים, זכר ונקבה; והזכר מעורב ממ"ה וב"ן, והנוקבא מ"ה וב"ן.
נמצא כי כל כללות האצילות נעשה ממ"ה וב"ן בכללותן.
ואמנם כל א' מאלו יש בו ד' בחינות; כי שם מ"ה יש בו ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, וכן בשם ב"ן יש בו ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן.
והנה
- הזכר דעתיק לקח ע"ב דמ"ה (שהוא כתר דמ"ה), ונוקבא לקחה חצי עליון דע"ב דב"ן (שהוא חצי כתר דב"ן)
- ודכורא דא"א לקח ס"ג דמ"ה (שהוא חכמה), ונוקבא לקחה החצי תחתון דע"ב דב"ן (שהוא חצי תחתון דכתר דב"ן).
- ואבא, דכורא, לקח חצי מ"ה דמ"ה שהוא קו ימין, וחצי האמצעי של בינה דמ"ה
- ואמא, נוקבא, לקחה חצי מ"ה דמ"ה שהוא קו שמאלי, וחצי קו אמצעי דבינה דמ"ה.
ואמנם משם ב"ן היה באופן אחר:- כי אבא לקח חכמה ס"ג דב"ן.
- ואמא לקחה בינה מ"ה דב"ן[2].
- וז"א לקח ו' קצוות דב"ן דמ"ה, וו' קצוות דב"ן דב"ן.
- ונוקבא לקחה מלכות דב"ן דמ"ה, ומלכות ב"ן דב"ן.
[ והנה שם מ"ה יש בו פנים ואחור, פנימי וחיצון, וכל זה בכלים. וכן באורות -- אחור ופנים, פנימי ומקיף. וזכור זה מאד. ]
ז' המלכים וי' נקודות
[עריכה]והנה המלכים שמלכו בארץ אדום הם י' ספירות דב"ן-הכולל הנ"ל.
- ונקודה ראשונה היא כתר דב"ן, והיא נוקבא דעתיק ודא"א.
- ונקודה ב' הוא אבא, צד ב"ן שבו
- ונקודה ג' אמא, צד ב"ן שבה. וכל אחד מג' נקודות אלו היו כלולים מי' נקודות שלימות.
- אך אח"כ יצאה נקודה הד', ולא יצאה כלולה מי' נקודות, רק בו' נקודות התחתונות שבה לבד, ולכן נקרא בשם "ו' נקודות"; ועם ג"ר -- הרי ט' נקודות.
- אח"כ יצאה נקודה ה' ולא יצאה כלולה מי' נקודות שלה רק נקודה א' לבד, חלק עשירית שבנקודה ההיא.
הרי נמצא ששרשם אינם רק ה' נקודות, ונקרא "י' נקודות דב"ן". ואלו יצאו ראשונה ונשברו ומתו.
ודע כי לא די אלו שיצאו בבחי' האצילות (שהם הפנים דב"ן) אלא גם אחוריהם (שהם בי"ע) יצאו עמהם. ודע כי גם באצילות יש פנים ואחור אך כולם נקראו "פנימים" בערך בי"ע שהם חיצונות. והענין,
- כי בבריאה היה חיצונית הפנים דב"ן;
- ויצירה חיצונית דאחוריים דב"ן;
- ועשייה חיצונית יותר חיצון דאחוריים דב"ן.
וכאשר נשברו לא נתקנו כל מה שנשברו רק מעט, ולא יושלמו להתברר עד ביאת המשיח בב"א:
- [הגהת צמח: וז"ס "בקשו פניו תמיד" -- הם פנים, והם י"ס דאצילות כדמשמע מזוהר פ' אמור:]
- ^ הכוונה כמו ועל ידי זה - ויקיעורך
- ^ בדפוס קאראץ גריס כי אבא לקח חכמה דס"ג דב"ן ואמא לקחה מ"ה דב"ן - ויקיעורך
</noinclude>
מתוך: עץ חיים/שער יט/פרק ו (עריכה)
פרק ו
[עריכה]והנה בעיבור ראשון דזו"ן התחילו להתברר ו"ק דב"ן שהם המלכים שמתו וזה בכח שיצאו עתה ונתערבו עמהם ו"ק דמ"ה. ונודע כי כל קצה הוא כלול מי"ס.
והנה תחלה בעת הזווג נתבררו ו' מלכיות שבו"ק דב"ן ואלו היו ניתנין חציים הימיני ביסוד דאבא וחציים השמאלי ביסוד דאמא ואז ירדה טפת מ"ד שהם ג' מלכיות מג' קצוות דמ"ה החדשים ימינים ונשתתפו יחד וניתנו כולם תוך אימא וגם היא נתנה טיפת מ"ן שהם ג' מלכיות דג' קצוות שמאלי דמ"ה החדשים ואז נתקנו בתוכה ונקלטו בג' ימי הקליטה. אח"כ בהמשך כל הט' ימי חדשי העיבור נתבררו נה"י שבכל קצה מו"ק דב"ן ע"י שבאו גם כן נה"י שבכל קצה מו"ק דמ"ה החדש והרי שבעיבור היו ג' כלילין בג' כי היו ו' מלכיות. אמנם כשנגדלו בחי' נה"י לא נגדל רק בחי' נה"י שבכל קצה מהם ולכן ענין העיבור אינו רק בחי' נה"י לבד אלא שהוא בכל קצה וקצה מו"ק.
אח"כ ביניקה מתבררין גם בחי' חג"ת שבכל קצה מו"ק דב"ן וכן באו ונתחברו חג"ת שבכל קצה מו"ק דמ"ה החדש והרי עתה נגמרו הו"ק כל קצה כלול מו"ק דב"ן וכן דמ"ה.
אח"כ בגדלות באו תחלה חב"ד שבכל קצה דו"ק דב"ן וחב"ד שבכל קצה מו"ק דמ"ה. נמצא שכבר ו"ק דז"א נגמרו כל א' מי"ס דמ"ה וב"ן, לכן הם נקרא מוחין דגדלות דו"ק דשמות דמ"ה וב"ן, והבן זה מאד.
ואח"כ באו ג"ר בפעם אחת שכל א' כלול מי"ס דב"ן וי"ס דמ"ה ואז הז"א נקרא גדול ושלם בן י"ג שנים. ואח"כ נכנס כתר דמ"ה ודב"ן בכל הי"ס שבכתר ביום א', והרי בן י"ג שנים ויום א'.
וכבר ידעת כי המוחין מתחלפין כל החכמות והחסדים בנה"י דאבא וכל הבינות וגבורות בנה"י דאמא. והענין [א] כי אבא כלול ממ"ה דמ"ה וממ"ה דב"ן ואמא מב"ן דמ"ה ומב"ן דב"ן ואז מתחלפים ונכנסו בצלם נה"י דאבא המוחין שהוא ממ"ה דמ"ה ומב"ן דמ"ה ובצלם נה"י דאמא מ"ה דב"ן וב"ן דב"ן. נמצא החו"ג שבז"א מצד אמא הם מ"ה וב"ן שניהן דב"ן והחו"ג דמצד אבא הם מ"ה וב"ן שניהם דמ"ה.
[ודע כי אף על פי שביארנו שנתבררו כל הז' מלכים אינם כולם כי כולם אינם מתבררים עד ביאת המשיח כנ"ל. אך הענין כי נתברר מהם כל מה שיוכל אז להתברר בעת אצילות, אך בכל פעם חוזרין ומתבררין עד שיושלמו להתברר.]
והנה גם בנוקבא אירע לה כן ע"ד ז"א כי תחלה היה בזווג מלכות דמ"ה ומלכות דב"ן ובעיבור נה"י דמ"ה ונה"י דב"ן וביניקה חג"ת דמ"ה וחג"ת דב"ן. נמצא כי בזווג היתה כמדת עטרת היסוד שהוא המלכות שבמלכות ובעיבור גדלה כמדת היסוד בגבהה ובודאי שלקחה גם נ"ה ברחבה וביניקה גדלה כמדת ת"ת בגבהה ובכללם ח"ג ברחבם ובגדלות א' גדלה כמדת הדעת בגבהו וגם ברחבו לחו"ב והרי נשלמו בה מדת מלכות דמלכות דמ"ה בכל י"ס שבה ובמדת מלכות שבמלכות דב"ן בי"ס שבה.
וכל זה אינו רק ספי' המלכות דנוקבא לבד. והטעם כי הנה ז"א יצא ו' נקודות והיא נקודה א', א"כ כשנגדלו כל הו"ק דז"א (במוחין דו"ק דגדלות כנ"ל) נגדלה היא קצה א' לבד שהוא מלכות שבה לבד ואח"כ כשנגמרו ג"ר דז"א דגדלות אז נחלקה מדת המלכות הנ"ל לי' נקודות וכל נקודה מהם נעשה ספי' א' ונעשה בי"ס גמורות כמו ז"א. והענין יותר בביאור כי תחלה הגדילה בעיבור נה"י שבה וביניקה חג"ת ובמוחין דו"ק חב"ד שבה וכל זה הם י' נקודות לבד שהם י' מלכיות של י"ס שלה ואחר כך כשנגמר ג"ר דז"א אז כל המלכות מאלו י' מלכיות נתגדלו ונעשו ספירה א'.
והענין כי בא במלכות הכתר ט' נקודות אחרות של חב"ד חסד גבורה תפארת נה"י שבכתר שבה; וכעד"ז בכולם (כמבואר אצלינו באל"ף בי"ת דאטב"ח וע"ש) ואחר זה נגמרה גם היא בי"ס דוגמת הזעיר אנפין ועדיין הם אחור באחור:
</noinclude>
מתוך: עץ חיים/שער יט/פרק ז (עריכה)
פרק ז
[עריכה]וצריך שתדע כי י"ס של הנקבה הם תופסים כל אורך ז"א אלא שנחלק לב' חצאין חצי עליון מתלבשת שם לאה וחצי התחתון היא רחל והטעם כי לאה היא אחוריים דתבונה ונעשית פנימית בערך ראש רחל והיא מתלבשת בהם לכן כל מחצית העליון של רחל נקרא על שם לאה והבן זה מאד. ודע כי כל זה אינו אלא אחוריים של ב"ן ואחוריים דמ"ה בין בז"א בין בנוקבא ולכן היו עדיין אב"א כי שניהם היו בחי' אחוריים ואח"כ חוזרין ולוקחין פנים דב"ן ופנים דמ"ה בין בז"א בין בנוקבא ואז חוזרין פב"פ והבן מפתח זה מאד. ואמנם בעוד שלוקח ז"א הפנים ועדיין אין לרחל אלא אחוריים אז נק' פנים ואחור והבן זה ואחר שהמשיך הפנים ברחל אז גם שניהם פנים בפנים נמצא כי בהיותן פנים בפנים אז יש אל הזעיר אנפין פנים ואחור דמ"ה דמ"ה וכן אל הנוקבא פנים ואחור דב"ן דמ"ה ופנים ואחור דב"ן דב"ן אמנם נמצא כי כל ספי' מי"ס דז"א או דנוקבא יש בה פנים ואחור דמ"ה ופנים ואחור דב"ן וכל זה בענין החיצוניות שהם הכלים וכן בענין האורות פנימי ומקיף מפנים ואחור דמ"ה ופנימי ומקיף פנים ואחור דב"ן. אך הספק שיש לי אם העגולים נעשו מב"ן והיושר ממ"ה או העגולים מאחור דב"ן והיושר מפנים ואחור דמ"ה ומפנים דב"ן והספיקות האלו הם תלוים בספיקות שבארנו ברדל"א ע"ש נמצא עתה כלל הדברים כי כל הבחי' שיש אל הז"א עד זמן היניקה שהוא בחי' ו"ת שבכל קצה וקצה מז"ת שבו כולם נקראים (בחי') אלקים אך הג"ר שבכל קצה מן הז"ק תחתונות שבו וכן כל ג"ר עליונים דרישא דז"א כל אחד כלול מי"ס וכל זה נקרא מוחין דגדלות וכולם בחי' הויות וזהו בין בבחי' מ"ה בין בבחי' ב"ן בין בז"א בין בנוקבא ותמצא כי ז"א נחלק לב' בחי' א' נקרא מוחין דז"א וא' נקרא גופא דו"ק והגוף הם ו"ק שלו כל אחד כלול מו"ק לבד והמוחין הם ג"ר שבראשו כל אחד כלול מי"ס וכן ג"ר שבכל קצה וקצה מו"ק שבתחתונים שבגופא. והנה תבין איך ז"א יש בו מצד אמא מ"ה דב"ן והם ה' חסדים דאמא וה"ג שהם ב"ן דב"ן ומצד דאבא מ"ה דמ"ה והם ה"ח דאבא וה"ג ב"ן דמ"ה ואח"כ נותן בה ה"ג ב"ן דב"ן בביאה א' ואחר כך בזווג ב' נותן בה גם החסדים דאמא מ"ה דב"ן ואז יוצא הולד כלול דכר ונוקבא דכר ממ"ה דב"ן ונוקבא מב"ן דב"ן ושניהם הם גבורות מב"ן וזהו שורש קין כי הוא יוצא משם ב"ן שתחילתו שם ס"ג גדול משם מ"ה ושת יצא זכר ונקבה שלו מן החו"ג דאבא שהם מ"ה דמ"ה וב"ן דמ"ה אך הבל יצא לחצאין חצי ממ"ה דמ"ה וחצי ממ"ה דב"ן ונוקבא חצי מב"ן דמ"ה וחצי מב"ן דב"ן ולכן נחלקו לב' תאומות ואותה שהיתה מב"ן דב"ן נקרא תאומה יתירה יען כי הוא מבחי' קין לכן נתקנא בה קין והבן זה. ובזה תבין איך יש אנשים זכרים באים מן הגבורות שהוא שם ב"ן הענין כי הם ממ"ה דב"ן והנוקבא שלהם מב"ן דב"ן גרועות מהם ויש זכרים ממ"ה דמ"ה ונקבות מב"ן דמ"ה גרועות מהם אך בערך מ"ה הכולל וב"ן הכולל יש יתרון גדול לב"ן הכולל על מ"ה הכולל יען כי שם ב"ן הוא בחי' ס"ג והוא עליון ממ"ה כמבואר בספר אחר בענין המלכים שהם מס"ג וזהו ענין א"א שכתף ימין שלו הם חסדים ממ"ה הכולל וכתף שמאלי הם הגבורות מב"ן הכולל ואלו הם דעת דז"א:
</noinclude>
מתוך: עץ חיים/שער יט/פרק ח (עריכה)
פרק ח
[עריכה]לא נזכר במקום אחר ב"ן רק בנקבות לבד וצ"ע שהרי גם בזכרים יש בהם בחי' המלכים כנודע דיש בבחי' אבא וז"א במלכים מב"ן וכנגדן בחי' שם מ"ה החדש אף בנקבות באמא ובנוקבא דז"א ונ"ל בקיצור כי הנה שם ב"ן יש בו י"ס וכן בשם מ"ה י"ס והנה העתיק הוא לוקח י"ס דכתר דמ"ה ועוד לוקח ה"ס ראשונים דכתר דב"ן וג"ר דחכמה דב"ן וד"ר דבינה דב"ן וז' כתרים דז"ת דב"ן כל מ"ה דכורא וכל ב"ן נוקבא אך ז' כתרים דז"ת דב"ן יש ספק אם לקחם עתיק בגוף שלו או לא שלא לקחם כלל ונחזור לענין כי א"א לקח דכורא דיליה כל י"ס דחכמה דמ"ה גם נוקבא דיליה לקח ה' תחתונות דכתר דב"ן ודע כי הגלגלתא שלו הוא בינה שבכתר דחכמה דמ"ה מעורבת עם איזה חלק דכתר דב"ן וחכמה שבו הוא חכמה דחכמה דמ"ה מעורבת עם חלק מכתר דב"ן וב' אלו נקרא חו"ב שבמוחין ולפי שבינה זו היא מכתר (דחכמה דמ"ה) גדלה מעלתו על חכמה דחכמה דמ"ה ולכן היא שם טמירא ולא אתגליא ונקרא בוצינא דקרדוניתא אשר שם היא נעלמה יתיר מחכמה ומתלבשת בתוכה ולכן לא אתגליא בינה תמן כלל וממנה יצאו כל הגבורות כולם. והטעם שהבינה דכתר דחכמה דמ"ה היא גלגלתא לפי שכמו שא"א הנקרא כתר דכללות דעולם אצילות אין ג"ר מתלבשת באו"א וכן בכל פרצופים כן כתר חו"ב של אריך הפרטי אין מתלבשין בחכמה שבו אלא ז"ת של כתר נמצא כי בינה שבו נשארה על החכמה דוגמת גלגלתא עליה והבן זה כנזכר בכת"י מורי זלה"ה. אמנם בינה שבו היא הבינה דחכמה דמ"ה ועמה חלק מכתר דב"ן וירדה בגרון כנודע ומשם יצאו או"א זה ממ"ה וזה מב"ן כי גם שם יש חו"ב כי בינה דמ"ה נעשית חכמה בערך חלק דב"ן הנקרא בינה דב"ן והענין כי אלו הב' בחי' הם דוגמת או"א וישסו"ת כי או"א במוחא סתימאה ושניהן נקרא חכמה לבד וישסו"ת הם בגרון ושניהם נקרא בינה לבד וכמ"ש לקמן גבי או"א האמיתים ע"ש. והנה מן הגרון שהוא ישסו"ת שבא"א יצאו או"א האמיתיים של כללות האצילות ואותן או"א נחלקו לב' בחי' אחרות או"א ויש"ס ותבונה ודע כי או"א עלאין נעשו אבא מן הנקבה חצי בינה עליון דמ"ה ואמא מן הזכר חכמה כולה דב"ן אך נקרא חכמה זו דב"ן אמא להיותה בחי' ב"ן ובינה דמ"ה נקרא חכמה להיותה דמ"ה והבן זה. נמצא א"כ כי כפי האמת שניהן נקרא חכמה לבד והם בחי' י' ראשונה שבשם ולפי שאמר גדולה לאין קץ מאבא מג' בחי' א' הוא כי זה חצי בינה דמ"ה וזה חכמה שלימה דב"ן הב' כי זה חכמה וזה בינה הג' כי זה מ"ה וזה ב"ן שגדלה מעלתו ממ"ה להיותו בחי' ס"ג כנודע כי המלכים שמתו הם כולם ס"ג ולכן נמצא כי אמא יצאת עתה טמירא ומלובשת תוך אבא ולכל אלו הסיבות הנ"ל נקרא שניהן אבא או חכמה לבד כי היא לא נגלית כלל לכן שניהן הם י' שבשם כי ו"ד גי' י' צורתה ד"ו הרי כי אמא היא נעלמת תוך הי' ואינה נזכרת רק י' פשוטה שהוא אבא וז"ס עטרת בעלה אמנם יש"ס (ותבונה נעשין) מחצי תחתון דבינה דמ"ה ותבונה מבינה שלימה דב"ן ואז הם שניהן בבחי' בינה דמ"ה וב"ן לכן נקרא שניהן בינה לבד והיא ה' ראשונה שבשם ואז אבא טמיר וגניז כי גם הוא י' דמילוי ה"י כי הרי עתה אין לה גדולה עליו שעתה שניהן מבחי' בינה ולהיותו מבחי' זכר לכן גובר עליה משא"כ באו"א שאז יש לאמא יתרון גדול מאד על אבא כנ"ל הרי נמצא כי כפי האמת אבא הוא כללות או"א עלאין יו"ד שבשם ואמא היא כללות יש"ס ותבונה ה' ראשונה שבשם אך לפרקים אנו קוראין אבא לאבא ויש"ס להיותן שניהן בינה דמ"ה ואמא בינה ותבונה להיותן שניהן בחי' ב"ן לבד שהיא נקבה ובזה תבין מ"ש במ"א על ולא אבא בעיר כו' כי (יש) זווג יש"ס ותבונה (נ"ב נ"ל שצ"ל הוא אינו תדיר דפסיק זווגייהו וז"ש ולא אבא בעיר) הוא זווג דלא פסיק כנודע ונקרא זווג בינה ובינה כנ"ל אך ולא אבא בעיר הוא חכמה עם בינה שהוא או"א עלאין דפסיק זווגייהו. ונודע בדרוש אחר כי אמא נפקא מבין דרועין דאבא והוא סוד ישסו"ת הנקרא אמא נפקא מתחות ב' דרועין דאו"א עלאין הנקרא שניהן אבא לבד:
צמח מס' זוהר הרקיע די"ג משמע כי י"ס של הכתר כ"א כלולה מי' מדקאמר שם בינה שבבינה של הכתר ואולי שזה בג"ר דוקא:
</noinclude>
מתוך: עץ חיים/שער יט/פרק ט (עריכה)
פרק ט
[עריכה]והנה תראה כי עתיק כולל מ"ה וב"ן ושניהם זכר ונקבה פרצוף א' והנה אחוריים דמ"ה וב"ן באמצע זה הפרצוף ופנים דמ"ה מצד א' ופנים דב"ן מצד הב' וב' בחי' אחוריים ביניהן וא"א גם הוא זכר ונקבה מ"ה וב"ן פרצוף א' אלא שהוא באופן אחר כי בכל חציו הימיני יש מ"ה בפנים ואחור ובכל חצי שמאל יש ב"ן דפנים ואחור אך באו"א יש מ"ה וב"ן אלא שהם ב' פרצופים דבוקים יחד תמיד פב"פ דוגמת עתיק וכל כך הם דבוקים עד שנחשבין שניהן לפרצוף א' ונקרא אבא. וכן באמא היא כך כי הם ב' פרצופים דמ"ה וב"ן אלא שהם דבוקים מאד פב"פ דוגמת עתיק כנ"ל ובזו"ן יש גרעון אחר כי כל מה שהולכין הפרצופים ויורדין ממדרגתן מתגלה מאד פירודם בחי' המ"ה מבחי' הב"ן ולכן נתוסף פירוד בחלק מ"ה וב"ן שבזו"ן והענין כי הז"א כולו בחי' מ"ה והנוקבא כולה בחי' ב"ן והם נפרדים לזמנין אב"א ולזמנין פב"פ והנה דוגמת או"א הם ז"א ורחל השוין בקומתן ודוגמת יש"ס ותבונה הם יעקב ורחל הקטנים מהחזה דז"א ולמטה והבן זה. ודע כי יש יעקב שהוא חצי תחתון דז"א והוא המזדווג עם רחל הקטנה ויש יעקב ולאה בחי' האחוריים דאו"א כלל העולה כי יש עתיק וא"א דמ"ה ועתיק וא"א דב"ן וכנגדן חמש אבא ויש"ס דמ"ה בינה ותבונה דב"ן, וכנגדן ממש ז"א ויעקב דמ"ה רחל ולאה (ס"א רחל) דב"ן הרי (הם) ג' בחי' (שהם ד' ד' ד') כי כך הוא א"א דכורא לגבי עתיק דכורא כמו יש"ס לגבי אבא וכמו יעקב לגבי ז"א וכן כך הוא נוקבא דא"א לגבי נוקבא דעתיק כמו תבונה לגבי בינה וכמו רחל הקטנה לגבי רחל עלאה נמצא כי כשנחבר כל הבחי' יהיה ג' בחי' דזכר ונקבה והם א' עתיק ונוקבא ובהם נכללין א"א ונוקבא. ב' או"א ובהם נכללין ישסו"ת. ג' זו"נ ובהם נכללין יעקב ורחל. וכשתחברם באופן אחר יהיה א"א ונוקבא דעת הכולל חו"ג מכריע בין החו"ב שהם עתיק ונוקבא וכן ישסו"ת הם ת"ת מכריע בין או"א שהם חו"ג וכן יעקב ורחל הם יסוד המכריע בין נ"ה שהם זו"נ כנודע דאיהו בנצח ואיהי בהוד והבן זה מאוד. אך כפי הנראה מדרוש אחר בענין עיבור יב"ח צ"ל לאה ויעקב במקום יעקב ורחל נמצא כי אלו שהם עתיק ונוקבא וא"א ונוקבא הם נשמה והם ג' רישין ואח"כ או"א וישסו"ת הם רוח והם ג' רישין ואח"כ זו"ן ויעקב ולאה הם נפש והם ג' רישין וז"ס באדרא דרפ"ט ואינון מתתקנין כמה דע"ק ג' רישין מתעטרין ביה הכי כולם בג' רישין. והענין כי הנשמה עצמה יש בה נר"ן וכן ברוח ובנפש נר"ן כנודע כי חב"ד הם כהן לוי ישראל והם נר"ן וכן חג"ת וכן נה"י. ובזה תבין איך נקרא חכמה בלשון נקבה כי הרי הוא בינה דמ"ה וחכמה דב"ן שלהיותה בחי' חכמה דב"ן הוא בחי' נקבה והבן זה מאד. גם בזה תבין מ"ש המקובלים וכן בזוהר פ' פקודי רנ"ט ע"ב כי כל דינין במחשבה אתברירו והוא להיות שם חכמה דב"ן שהוא דינין וזהו בוצינא דקרדקינותא דבטש במוחא ודוגמא אל הנ"ל יש בענין אורות העקודים במטי ולא מטי ובטישא שכתבנו במ"א. גם תבין עם הנ"ל כי כל א' מי"ס הוא פרצוף גמור חוץ מהג' המכריעים שהם דעת ת"ת יסוד שכ"א כלול ב' פרצופים להיותן מכריעים והרי הם י"ב פרצופים בט"ס ולכן הם סוד הנטיעות דאשתהי י"ב ירחין והבן זה. ואפשר כי בספי' העשירית או תהיה בחי' הכתר שהוא למעלה מעתיק או בחי' מלכות שהוא למטה בג' עולמות בי"ע כנודע. גם תבין כי זו"ן כיון שהם נפרדין לגמרי הוכרחו להדבק בראשונ' דיבוק גמור שיהיה ז"א כולל מ"ה וב"ן חו"ג כדי שאחר הנסירה תמיד יהיה לו דיבוק עם נוקבא ואז נשאר הוא במ"ה והיא בב"ן. גם תבין מ"ש באדר"ז דר"צ ובהאי חכמה שירותא וסיומא אשתכח וזה מכח ב"ן אשר שם ומכתר דאתפשט חכמה אתגלייא אמא בינה ה' ראשונה שבשם הכוללת יש"ס ותבונה:
מהרח"ו ואולי אפשר לומ' כי אע"פ שזה מ"ה (נ"ב שהיא דינין וזו חסדים) וזה ב"ן עכ"ז נתהפך הדבר כי כיון שזה חכמה אע"פ שהיא דב"ן נעשה זכר ובינה דמ"ה אע"פ שהיא דמ"ה נעשית נקבה לערך חכמה דב"ן וזהו ענין דבטש בוצינא דקרדינותא בהאי אוירא (נ"א מוחא) והול"ל להיפך כי בטישה זו היא זיווג והורדת הטפה כנודע ונראה אם כן כי שם בוצינא דקרדינותא נעשה זכר להיותו חכמה וז"ס אמא כי היא עטרת בעלה. ואפשר כי עד"ז הוא בחכמה דא"א כי היא כלולה מחכמה דמ"ה ומכתר דב"ן וא"כ כתר דב"ן היא בוצינא דקרדינותא דבטש ונעשה זכר ובטש בהאי מוחא שהוא חכמה דמ"ה גרוע ממנה והיא נקבה כנגדה ונמצא כי האי מוחא סתימאה דא"א אתתקן כעין דוכרא כנזכר באדרא כנל"ח:
מהרח"ו ואולי אפשר לומר כי הג"ר הנזכר באדר"ז הם עתיק ונוקבא תרין רישין ושניהן בחי' כתר דמ"ה ודב"ן ולכן נקרא עתיק עילת כל העילות ונוקבא דעתיק עילת העילת ורישא ג' הוא א"א ונוקבא שהם מכריעין בין העתיק לנוקבא ולפי שא"א לא נעשה רק מחכמה דמ"ה נקרא חכמה סתימאה ורישא תנינא שהיא כתר דב"ן נקרא כתרא עלאה ורישא קדמאה (נ"א תליתאי) נקרא רדל"א עתיק דכורא ויש לזה סמך בכת"י מורי זלה"ה בפי' ספרא דצניעותא שאמר שם כי ראש הא' שורש העצמות וראש הב' שורש הכלים וזה להיותו נוקבא דעתיק שכל הכלים מצד הנוקבא יצאו שהם המלכים דב"ן וראש הג' כלול מב' השרשים שורש העצמות מא"א דכורא ושורש כלים מנוקבא דא"א שהוא ב"ן ולפי ששניהן נקראו מכריע א' נקרא ראש אחד לבד. ונמצא כי א"א כולו נקרא חכמה סתימאה כי הלא הוא חכמה דמ"ה כולו ואפשר כי כתר דב"ן מחציתו תחתון נעשה לו בסוד אור מקיף והוא גולגלתא ונקרא בינה דיליה עטרת וכותרת לבעלה בסוד גולגלת דמוחא. אך ממקומות רבים נראה כי רישא עלאה עתיק לבד וב' רישין הוא באריך:
</noinclude>
מתוך: עץ חיים/שער יט/פרק י (עריכה)
פרק י
[עריכה]דע כי תחלה יצאו ז' כלים עם ניצוצין ואורות וכלים עיבור יב"ח וניצוצין ט' חדשים ואורות ז' חדשים. והנה הכלים הם ג' בחי' חיצון ואמצעי ופנימית. חיצונית הם כ"א אזכרות של תפילין גימטריא אהי"ה כי עיבור ויניקה ע"י אמא דנקראת אהי"ה והניצוצין (הם האמצעות) הם המוחין שבתוכן והם אלהי"ם. ואח"כ באין פנימים דז"א והם האורות והם המוחין דהויות והם באים מלובשים תוך הנה"י דאמא והויות דמוחין דעיבור תוך החיצונית נה"י דאימא והויות דמוחין דיניקה תוך אמצעית נה"י דאמא והויות דמוחין דגדלות תוך פנימיות נה"י דאמא והנה המוחין דאלקים שהם מוחין דחיצוניות דג' כלים הם נעשין קרומות בערך המוחין דהויות שהם פנימים. אח"כ בעיבור ב' דהגדלה נתוספו ג"ר דז"א בבחי' כלים דחיצוניות לכל ספירה מהם ובזה נשלמו י"ס דכלים בג' בחי' וכל זה נקרא חיצוניות וגם נתוספו ג' מוחין דחיצונית שהם אלהים דג"ר והם מהניצוצין וגם נתוספו פנימית ג"ר שהם המוחין דהויות והם מתלבשים תוך פנימית נה"י דאמא. כלל העולה כי החיצוניות הם בחי' הכלים דז"א עם המוחין שלהם שהם אלקים שהם ניצוצין ופנימית הם ג' בחי' הכלים דנה"י דאמא עם המוחין שלהם דהויות שהם אורות. אח"כ נכנסו בהם נר"ן ונשמה לנשמה מבחי' הט' הויות שבתשעה נקודות כמו שידעת ונתלבשו תוך המוחין דהויות. ודע כי המוחין דקטנות ועיבור הם מוחין דהויות דנה"י דז"א ובתוכם הנפש יען אז היה כליל ג' בג' אחר כך ביניקה נכנסו המוחין דהויות דחג"ת ובתוכם הרוח ונעשה בן ו"ק ואח"כ בגדלות נכנסו המוחין דהויות דחב"ד דז"א ובתוכם הנשמה ונשלם קומתו. אך צריך שתדע כי המוחין של חג"ת נה"י שהם עיבור ויניקה הם כל אחד במקומו יען כי הו"ק אין אחד גדול מחבירו אך המוחין דגדלות הם מתפשטין בכל הגוף דוגמת או"א שמתלבשין תוך ז"א כן חב"ד דז"א מתפשטין תוך ו"ק עצמן ואפשר שאינו כך. גם מ"ש לעיל כי בגדלות נתוספו מוחין דאלקים זולת הויות אפשר (ס"א אי אפשר) שאין בגדלות אלקים ובזה מתיישב מ"ש לעיל בכללות האצילות וגם בענין ג' כלים ונשמה שלהם ואור המקיף כי הכלים דז"א יש בהם הויות בלי ניקוד אך הנשמה הם בניקוד והמוחין שלו הם אלהים כיון שהם ניצוצין דין ואין תימא אם הכלים הם הויות כנודע כי יש אלהים גדול מהוי"ה כנ"ל בענין אחוריים של הויות. ואפשר כי כמו שיש פנים ואחור בכלים יש ג"כ בנר"ן וכן כתבנו במ"א אך אלהים דמוחין יורדין עד בריאה כי (גם) ג' כלים חיצוניות דז"א ירדו בהכרח עמהם כי הם יותר חיצונית מהם. וכבר ידעת ממקום אחר איך הג' כלים יורדין בבי"ע אף על פי שבמ"א אמרנו שאין אלקים יורדין רק עד הבריאה הוא להיותן מוחין אך הג' כלים יורדין בבי"ע נמצא כי כל חיצונות דז"א עם המוחין דקטנות יורדין בבי"ע ונשאר הוא בפנימות לבד ואז ג"כ ג' כלים דחיצוניות אמא נשארין עם המוחין דגדלות כי כבר ידעת כי חיצוניות עליון נעשה פנימית תוך פנימיות שלמטה ממנו ואז החיצונית התחתון מוכרח לירד להעשות פנימיות אל שלמטה הימנו יותר והבן זה היטב. נמצא כי בהכרח שיורד החיצוניות דז"א עם מוחין דאלקים דחיצוניות בבי"ע וזהו ענין העמידה שתמצא שם איך יורדין האלקים ממדרגה למדרגה גם תראה איך יש כמה זווגים לתועלת זו"ן ואיך מתמעטין ונגדלין כמה פעמים והטעם כי החיצוניות שלהם יורד למטה בבי"ע והם עצמן עולין בחג"ת דאמא וזהו סבת כמה מעוטים שיש וכמה שינויים ועליות זו אחר זו והבן היטב. גם תבין ממ"א איך הפנימית יש בו עיבור יניקה ועיבור והם מן ט' חדשים וז' חדשים והחיצונית הם מט' ויב"ח ובמ"א כתוב כי האורות הם מז' והכלים מיב"ח והבן זה ובמ"א כתוב כי תחלה נעשה פנימית ואח"כ חיצוניות ובמ"א להיפך. ונראה לתרץ כי אי חשש כי בתחלה בבריאת עולם הוצרך לעשות חיצוניות תחלה כי כן סדר שתחלה נכנס הגוף ואח"כ הנשמה אך אח"כ הוא להיפוך כי החיצוניות אינו יכול לכנוס אם לא יכנוס תחלה הפנימית. גם מ"ש כי היה כ"א בפ"ע זה היה בבריאת עולם או בעת שהוא דוגמת בריאת עולם אמנם בכל יום בעת התפלה נעשה ביחד. גם ביארנו במ"א כי הכל היה בפעם א' אמנם בערך שזה היה בעיבור ט' וזה היה יב"ח חלקם בפ"ע או אפשר להיפך כי מ"ש שם שהאורות היו במקום יסוד בינה אינו בעת התיקון של הכלים רק אח"כ. וגם תבין בענין הציצית ובענין הק"ש ביארנו כי הויות דמוחין אינם ג' הויות דג' בחי' הכלים גם תבין מה שאנו אומרים תמיד כי המוחין הם פנימית עולמות שמשם הנשמות גם תבין מ"ש כי החיצוניות שם אלקים ופנימית הויות כי זה איירי בניצוצין וזה באורות ושניהן בחי' מוחין לא בכלים: