עיקר תוי"ט על מקוואות ג
משנה מקוואות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) ולאו דוקא, אלא אפילו כל שהוא. ועתוי"ט:
(ב) (על הברטנורא) דכולי האי לא חשו, ושיערו דכשיצא מלואו ועוד, שאי אפשר שלא יחסר קצת מהשלשה לוגין:
(ג) (על הברטנורא) ל' השלכה:
(ד) (על הברטנורא) אלא באמצעית הבור ואז יהיה הבור טהור. הר"מ:
(ה) (על הברטנורא) הר"מ. משמע דהלכה כת"ק. וקשה, דבפרק ז' משנה ו' פסק דלא כר' יהודה דסבירא ליה גוד אחית, ואם כל שכן גוד אסיק לא אמרינן. ונראה לי, דהתם היינו טעמא משום שאין המים שעל האדם מחוברים, שבמקצתו נגוב ונמצא שאינו חיבור. ומהאי טעמא פסק הר"מ התם בסגוס דמתחבר. ועתוי"ט:
(ו) (על הברטנורא) דאילו היתה אמת המים נובעים, אפילו אינה אלא כל שהוא היתה מטהרת המים שאובין שבבור. כ"מ:
(ז) (על המשנה) לעולם. מיירי שלא היו המים של האמה ארבעים סאה קודם חיבורן למי הבור. דאם לא כן, מאי שנא, מכשיעמיד בחצר ארבעים סאה דלעיל דיטהרו עליונים מן התחתונים:
(ח) (על המשנה) שיתחשב. מדלא תני עד. שיצא מלואיהן כדלעיל, משמע שהמים הצפים ויוצאים משם לא נחשוב אותם כולם מן הראשונים, אלא לפי חשבון המים שהיו בו והיורדים לתוכו. אי נמי מחצה על מחצה כו'. אבל לעיל חשבינן לכל היוצאים שהם מהבור, מפני דהתם כולהו כשרים ולא נפסלו אלא משלשה לוגין. הר"א. ועתוי"ט:
(ט) (על הברטנורא) לאו דוקא, אלא לשלשה הרבה קרי להו. אבל בכלי אחד ומקומות הרבה, אפילו יותר משלשה. ועתוי"ט:
(י) (על הברטנורא) שיהיו בו מים בשפע ולא יחסר ע"י טבילות שיטבלו בו. ב"י. ועתוי"ט: