עין יוסף/כט
הציווי שנצטווינו להבעיר אש על המזבח בכל יום תמיד, והוא אמרו: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (ויקרא ו, ו) וזה לא יתכן אלא על ידי [מה] שציווה להתמיד ולשים את העצים בכל בקר ובין הערבים, כמו שנתבאר בפרק ב' מיומא ובמסכת תמיד. ובפרוש אמרו: "אף על פי שהאש מצויה מן השמים, מצווה להביא מן ההדיוט". וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק ד' מכיפורים ובפרק ב' מתמיד, רצוני לומר מצוות מערכות האש הנעשית בכל יום במזבח.
הנה מלת תמיד כוללת ב' כוונות, תמיד בהחלט שאינו נפסק לרגע, ותמיד סדורי, בכל יום ויום בלי הפסק יום אחד, כמו עולת תמיד, כמבואר במלבי"ם ויקרא ו' אות כ' עי"ש.
ולא מבואר היטב בדברי הסה"מ כאן, המצוה אש תמיד, אם כוונתו בלי הפסק, או תמיד בסדר ע"י עשיי' בכל יום בבקר ובערב, ונפ"מ טובא בזה, אם נתכבה אש המערכה אחרי הקטרת הכל, ואין צורך באש יותר להקטיר, דאם המצוה בנתינת אש המערכה בבקר ובין הערבים, אין חיוב להבעיר אש יותר, אבל אם מצותה תמיד בלי הפסק מחוייב להבעיר ואף בשבת אם אירע אחרי כל הקטרות שנכבה מחוייב להבעיר. ומפירוש המשנה להרמב"ם מפורש דכוונת אש תמיד הוא בלי הפסק אף לרגע, דז"ל בסוף פ' טרף בקלפי ורבי יוסי אומר כי מערכה שלישית היו עושין לקיום האש לא תסור משם אש לעולם, וכן נראה מדברי הרמב"ם הל' תומ"ס פ"ב, וז"ל מצות עשה להיות אש על המזבח תמיד שנאמר אש תמיד תוקד על המזבח, ולא הזכיר שם בהל' א' מערכת אש אשר יעשו בכל יום תמיד, והיינו מטעם הנ"ל דתמיד הוא בלי הפסק.
והנה תנן ביומא (מג:) בכל יום היו שם ארבע מערכות והיום חמש דברי ר"מ ר' יוסי אומר בכל יום שלש והיום ארבע, ר' יהודה אומר בכל יום שתים והיום שלש ע"כ במתניתין ובגמרא שם (מה.) גרסינן תנו רבנן בכל יום שתים מערכות, והיום שלש אחת מערכה גדולה ואחת מערכה של קטורת, ואחת שמוסיפין בו ביום דברי ר' יהודא, ר' יוסי אומר בכל יום שלש והיום ארבע, אחת של מערכה גדולה ואחת מערכה שני' של קטורת, ואחת של קיום האש ואחת שמוסיפין בו ביום ע"כ. ובגמרא דכולי עלמא מיהת תרתי אית להו מנלן, אמר קרא היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה, זו מערכה גדולה, ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שני' של קטורת, ור' יוסי קיום האש מנא לי' נפקא לי' מוהאש על המזבח תוקד בו ע"כ, והרמב"ם שם הנ"ל פסק כר' יוסי דשלש מערכות בכל יום. וכן בחינוך מצוה (קל"ב) וז"ל בסוף שם וג' מערכות של אש היו עושין במזבח בכל יום הראשונה גדולה שעלי' מקריבין התמיד, שני' בצדה קטנה הימנה שממנה לוקחין אש במחתה להקטיר קטורת בכל יום, ומערכה ג' אין עלי' כלום אלא לקיים מצות האש שנאמר אש תמיד, ושלוש כתובים בענין שהם מורים על ג' מערכות אלה כמו שלמדנו מפי השמועה שאז"ל על מוקדה זו מערכה גדולה, ואש המזבח תוקד בו זו מערכה ב', והאש על המזבח תוקד בו זו מערכה ג' של קיום האש, וסיים שם החינוך, ואם לא הבעירו הכהנים מערכה ג' במזבח בטלו מצות עשה זו, ובמ"ח שם, וז"ל ולענ"ד פשוט דמצוה זו שיהי' תמיד אש על המזבח יוצא באיזה אש שיהי' הן מהמערכה גדולה או ממערכה שני' דהמצוה שיהי' אש, והראי' דר' יהודה סובר דלא הי' מערכה של קיום האש, וכי ל"ל דהוא מצוה שיהי' על המזבח אש רק דהמצוה היא אש ונתקיים באש המערכה, ודברי הרהמ"ח שכ' ואם לא הבעירו הכהנים מערכה ג' במזבח בטלו מצות עשה זו, ולדעתי א"נ כן כיון דהי' אש המערכה לא בטלו מצות עשה זו, כיון שיש אש, רק הוא נדרש ממקראות דצריך כמה מערכות והם דיני המצוה, אבל מ"ע זו לא ביטלו כלל כיון שיש אש כנ"פ עכ"ל.
הנה מה שכתב דלר' יהודה מתקיים המצוה של אש תמיד באש המערכה, כן הוא במאירי שם (מ"ה) וז"ל לר' יהודה לא היו עושין מערכה שלישית לקיום האש שבכל שעה ושעה היו הכהנים מוסיפין על עצי המערכה ע"כ. וקמיפליגי רק אם עושין מערכה שלישית בפני עצמה לקיום האש.
אמנם מה שכתב לדבר פשוט שלא כדברי החינוך, דגם אם לא הבעירו המערכה השלישית מקיים המצות עשה דאש תמיד, צ"ע דהא מנא לי' די"ל כיון דילפינן מקרא לר' יוסי דבעינן שלשה מערכות, והם דיני המצוה של המ"ע של אש תמיד, י"ל דשלש מערכות מעכבות זו את זו, דבהרבה מצות עשה מצינו דהדינים מעכבין, ואין יוצא ידי המצוה, כמו ד' פרשיות שבתפילין וארבע ציצית, וי"ל גם דהשלש מערכות מעכבות זו את זו ולא מקיים המצוה דאש תמיד אלא בשלש מערכות, ואין להביא ראי' מר' יהודה דלר' יהודה אין ה"נ דמקיים במערכה גדולה מ"ע של אש תמיד, כיון דלא דרש קרא למערכה שלישית. אבל לר' יוסי דדרש קרא למערכה שלישית אין ה"נ דלא מקיים אלא בשלש מערכות.
והנה הלח"מ ריש פרק תו"מ. הקשה על הרמב"ם דמביא המ"ע מאש תמיד תוקד, וז"ל גם מה שהביא כאן מ"ע להיות אש יקודה על המזבח מקרא דאש תמיד קשה דהאי קרא דרשינן לי' בגמרא שתהא מערכה שני' של קטורת על המזבח החיצון, ומלת תמיד לא אתי להזהיר שיהא תמיד האש על המזבח, אלא מלת תמיד קאי אמנורה כדכתיבנא, ולא הי' לו להביא אלא שאר הפסוקים של יקידות דנפקא מינייהו ג' מערכות, ומתרץ שם, וז"ל נראה לומר דכיון דלא נפקא מיני' כלל לענין דינא, רבינו ז"ל לא קפיד אלא מביא הפסוק שנראית הדרשה הפשוטה יותר אע"פ שהוא דלא כהלכתא, וקרא דאש תמיד משמע פשוטו הוא שידליקו האש שם תמיד אע"ג דבגמרא דרשינן לי' לדרשה אחריתא מ"מ פשט הכתוב הכי משמע ע"כ.
ודברי הרב לח"מ צע"ג, דנראה דנפ"מ גדולה לדינא אם הילפותא דמ"ע שיהי' אש על המזבח, היא מאש תמיד תוקד, או מקראי דילפינן דבעינן ג' מערכות, דאי הילפותא דהמ"ע היא מאש תמיד תוקד על המזבח, י"ל כנ"ל כדמפרש הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל, וכדמשמע מהרמב"ם כאן, אבל אם נימא דיסוד המצות עשה דבעינן אש על המזבח ילפינן מדבעינן ג' מערכות, מנ"ל דמחוייב להבעיר אש תמיד בלי הפסק, די"ל היכי דעשה ג' מערכות בבוקר, ואירע דנתכבה אש אחרי הקטרת הכל, ואין צורך באש יותר מנ"ל דמחוייב להבעיר, ועיין במ"ח הנ"ל בריש דבריו דמדקדק מדברי החינוך דכתב להבעיר אש על המזבח בכל יום תמיד שנאמר אש תמיד ובא הפי' של תמיד כלומר להשים בו עצים בבוקר ובה"ע וזה נקרא תמיד כמו קרבן תמיד, ולדבריו אם נתכבה האש ביום או בלילה אין מצוה להבעיר דהמצוה היא רק בבקר ובערב, וכתב שם דמדברי הרמב"ם אין נראה כן רק המצוה היא שלא יהי' המזבח בלא אש אף רגע אחד, והמצוה היא שיהי' תמיד בלא הפסק כמו בלחם הפנים ע"כ. ואם נימא כדברי הלח"מ הנ"ל אדרבה יש להקשות על הרמב"ם מנ"ל דבעינן אש על המזבח בלי הפסק אף לרגע.
והמדקדק בדברי החינוך י"ל כי גם החינוך ס"ל כדעת הרמב"ם בזה שלא יהא רגע בלא אש, כידוע שהחינוך הולך בכל מקום בעקבות הרמב"ם וכלשונו בסה"מ, וגם כאן העתיק כמעט לשון הסה"מ אלא בקצת שנוי לשון, דלשון הסה"מ להבעיר אש תמיד וזה לא יתכן אלא במה שצוה בהתמדת שום האש בבקר ובין הערבים, כלומר דאיך מקיימים המצוה ע"י מעשה כן, וכן צ"ל בכוונת החינוך, דכתב ובא הפי' של תמיד להשים בו עצים בבקר ובין הערבים, כלומר שע"י זה מקיימים המ"ע של אש תמיד, דכן נראה בהמשך דבריו בחינוך דכתב דדיני המצוה דמערכה שלישית אין עלי' כלום אלא לקיים מצות האש שנאמר אש תמיד, דמשמע נמי מדבריו דהמ"ע היא אש תמיד, וע"י נתינת העצים מקיימים המצוה, ולפ"ז גם על החינוך יש להקשות קושית הלח"מ הנ"ל, דבגמרא שם אמרינן אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה לימד על מערכה שני' של קטורת שלא תהא אלא על המזבח החיצון, אש מחתה ומנורה מנין ת"ל אש תמיד תוקד אש תמיד שאמרתי לך (וברש"י שאמרתי לך בה תמיד והוא של מנורה) לא תהא אלא בראשו של מזבח, ואיך מביא החינוך דהמ"ע היא מקרא דאש תמיד והנפ"מ היא לדינא כנ"ל, ותו קשה להלח"מ מדברי המאירי הנ"ל דגם לר' יהודה היו הכהנים מוסיפין על עצי המערכה לקיום האש, ומנ"ל כיון דליכא קרא לקיום האש, אליבא דר"י אלא ע"כ צ"ל דגם ר"י מילף מקרא דאש תמיד בכל רגע וקמיפליגי רק באיזה אופן מקיימים המצוה, דלר' יוסי ע"י מערכה לבדה לזה ולר"י במערכה גדולה. ועוד דבסה"מ מבואר היטב דיסוד המצוה מילף מקרא אש תמיד תוקד על המזבח, ומבאר דאיך מקיימים המצוה ע"י נתינת עצים, דמשמע דהמ"ע היא אש תמיד ומקיימים אותה ע"י המערכות, דודאי קשה לומר שבסה"מ נמי לא קפיד ומביא הפסוק הפשוט יותר.
והנלע"ד דודאי יסוד המצוה הוא מקרא דאש תמיד תוקד על המזבח. דהנה גרסינן בת"כ פ' צו ו' אש תמיד תוקד על המזבח, תמיד אף בשבת תמיד אף בטומאה, ע"כ ולכאורה קשה למה לי' למילף מאש תמיד דדוחה את השבת, תיפוק לי' מדכתיב ובער עלי' עצים בבקר בבקר, וכל דבר שקבוע לו זמן דוחה את השבת ואת הטומאה, (עיין בס' חר"ח הלוי הל' בה"מ פ"ט הל' ז'), אלא כנ"ל דמקרא ובער עלי' עצים בבקר, לא ידעינן דבעינן אש על המזבח בלי הפסק אף לרגע, ובכל זמן השבת מחוייב להבעיר ולהוסיף אש בלי הפסק, דזה לא ידעינן מקרא ובער עלי' ומש"ה מילף הת"כ מאש תמיד בהחלט בלי הפסק, וכן מבאר המלבי"ם שם דהת"כ מילף דתמיד פירושו בלי הפסק, וזה יסוד המצוה, ולזה כיון הרמב"ם דהמ"ע נילף מאש תמיד, דמני' ידעינן דתמיד בהחלט, והנה לעיל בת"כ שם אות ו', מביא הת"כ דאש מחתה ומנורה במזבח החיצון גם כן מקרא זה, דז"ל אש מחתה ומנורה ת"ל אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, אף אש שאמרתי לך תהי' תמיד, לא תהא אלא ממזבח החיצון, דש"מ מהת"כ, דיש ללמוד מקרא דאש תמיד תרווייהו, בין הפשטי' דקרא דתמיד בלי הפסק, ובין הלמוד דאש המנורה דכתיב תמיד לא תהא אלא ממזבח החיצון כמובא ביומא שם, ועיין במלבי"ם שם וז"ל לפי חוקי הלשון הי' צ"ל אש על המזבח תוקד תמיד, ומזה למדו חז"ל ששינה וכתב מלת תמיד שלא במקומו למען יובן ממנו כוונה שני' דרושית שסמך מלת תמיד אל אש למען יתפרש אש תמיד הוא תואר אל אש שהוא תמיד ר"ל אש מנורה תוקד על המזבח החיצון ע"כ, עכ"פ זה מוכח מת"כ דאף דלמידין אש של מנורה דלא תהא אלא ממזבח החיצון, לא סותר את הפשטא דקרא דאש תמיד היא בלא הפסק, ומטעם זה הביאו הראשונים הרמב"ם והסמ"ג והחינוך דהמצוה עשה הוא מקרא דאש תמיד, בכוונה מכוונת.
אכן מה שהקשה עוד הלח"מ, דבגמרא שם (מה:) מובא תניא אש תמיד תוקד על המזבח לימד על מערכה שני' של קטורת שלא תהא אלא על המזבח החיצון, הנה זה קשה רק לפי הגירסא שיש לנו, אמנם עיין בהגר"א ז"ל שם בהגהות נטה קו על מלת אש תמיד וכתב תא"מ ונ"ב ואש המזבח תוקד בו, וכ"ה בתורת כהנים, וכמ"ש לעיל עמוד א' ובדף ל"ג א' עכ"ל, וכן הוא במלבי"ם בת"כ דהוא טעות סופר. והלום ראיתי כי גירסת הגר"א מפורש בר"ח, וז"ל לכתניא ואש המזבח תוקד בו לימד על מערכה שני' של קטורת, וכן הגירסא בילקוט שמעוני (ועיין בגליון הש"ס להגרע"א בדף ל"ג מה שהקשה על דברי התוס' ד"ה מכלל, וברש"ש שם).
ולפ"ז י"ל דכולהו תנאי דפליגי במספר המערכות כולהו ס"ל דהמ"ע של קיום האש הוא מקרא דאש תמיד, אלא דפליגי באופני הקיום, דר' יהודה ס"ל דע"י שתי המערכות מקיימים, ור' יוסי דפליג ס"ל דאש תמיד מקיים רק ע"י מערכה שלישית, ולא ע"י שתי המערכות, דיליף מקרא והאש על המזבח תוקד דמחוייב לעשות מערכה לבדה לקיים המ"ע של אש תמיד, והנה לפ"ז צדקו דברי החינוך, דאמר ואם לא הבעירו הכהנים מערכה שלישית במזבח בטלו מצות עשה זו, כלומר המ"ע דאש תמיד. וכן נראה מלשון הרמב"ם שם בהל' ד', וז"ל שלישית אין עלי' כלום אלא לקיים מצות האש שנאמר אש תמיד תוקד, ע"כ. ועיין בלח"מ שם, וז"ל שאר המערכות הם לקרבנות, וזו היא לקיים המצוה בלבד.
והנה ברש"י (מה) ד"ה של קיום האש, וז"ל שאם אין אש של מערכה גדולה מתגבר מוסיפין עליו מזה עכ"ל. וברש"ש שם תמה על רש"י וז"ל ל"י מדוע לא פי' כפשוטו דגזה"כ הוא שיהי' אש תמיד על המזבח, והי' לזה מערכה בפ"ע, ומערכה גדולה אם לא הי' צורך בה להקטיר מניחין אותה עד שיכלו האש והעצים ותכבה מאלי', ואם נצטרך להקטיר ורואים שהאש הולך וכבה מוסיפין עלי' עצים כדלעיל בר"פ עכ"ל. ולפי הבנתו, אין מצות אש תמיד נאמרה על שאר המערכות אלא על המערכה השלישית כנ"ל.
וי"ל דרש"י ס"ל כהבנת המ"ח הנ"ל דמצות אש תמיד תוקד על המזבח יוצא באיזה אש מן המערכה, דהמצוה נאמרה בכלל על כל המערכות, ומש"ה מחוייב להוסיף על המערכה הגדולה אף אם לא הי' צורך בה להקטיר, ונפ"מ גדולה לדינא אם כבתה האש של מערכה גדולה אחרי ההקטרה, בשבת, אם מותר להבעיר אותה, דאם נימא דהמצוה של אש תמיד נאמרה בכלל על כל המערכות, א"כ אמרינן תמיד אפילו בשבת אמנם אם נימא דרק על מערכה שלישית נאמרה אסור להבעיר בשבת.
והנה התוס' ביומא מ"ה, ד"ה ר' יוסי, הקשו דפ' שני דתמיד תנן והציתו שתי מערכות ולר' יוסי הא קאמר בכל יום הי' שם שלש, ותירצו דלא קא חשיב אלא הנך תרתי דדמיין להדדי ומציתין אותן ביחד, ומחד קרא מפיק להו ע"כ.
וראיתי בפירוש הראב"ד במס' תמיד, הביא דמקשי בתוס' צרפתי, דהכא לא קחשיב אלא ב', לאו פירכא הוא דא"ל דבפעם אחד כשהיו מסדרין מערכה גדולה הי' מסדר של קיום האש, דכולי כמו חדא מילתא היא שהרי אותו של קיום האש, הוא בעי בעבור מערכה גדולה, לפיכך לא קתני לה בתמיד, אבל מערכה של קטורת שהוא צורך פנים באנפי נפשה תני לה ע"כ דס"ל להראב"ד ז"ל כשיטת רש"י הנ"ל, דמטרת מערכה שלישית של קיום האש היא בעבור לקיים המערכה גדולה.
ובמאירי ל"ג ביומא, ז"ל מערכה שלישית לא היו עושין בה כלום, אלא שתתקיים בה אש תמיד תוקד על המזבח, ר"ל שאם יכלו עצים שבמערכה גדולה מניחים בה מאלו ע"כ.
והנה מלשונו משמע, דהמצוה מקיימים ע"י מערכה שלישית, אלא הטעם דהמצוה היא כדי להוסיף בכל פעם שיכלה אש ממערכה גדולה מוסיפין ממערכה שלישית, ולפי"ז י"ל גם בדברי הראב"ד ורש"י ז"ל גם כן כך.
אמנם הרמב"ם ז"ל. לא ס"ל כן, רק דלא משמש כלום אלא לקיים המצוה דאש תמיד, כדברי הרש"ש הנ"ל דכן גזרה התורה, וכמו שדקדק הלח"מ הנ"ל מדברי הרמב"ם.
והנה גרסינן בזבחים (צא.) אמר שמואל המתנדב יין מביאם ומזלפו על גבי האישים, והא קא מכבי, כיבוי במקצת לא שמי' כיבוי, והחמר ר"נ המוריד גחלת מעל גבי המזבח וכיבה חייב, דליכא אלא האי א"א כבוי דמצוה שאני ע"כ וברש"י שם ד"ה לא שמי' כבוי, וז"ל דלא קפיד קרא אלא אאש תמיד תוקד על המזבח עכ"ל, והנה המזלף על גבי האישים הא קא מזלף על המערכה גדולה, ומדקאמר רש"י דלפיכך לא עובר מכבה במקצת, דלא קפיד קרא אלא אאש תמיד, והלאו עובר באופן שהוא עובר גם על המצוה דאש תמיד, דהלאו בא לחזק העשה, ש"מ דהמצות עשה של אש תמיד איתא גם במערכה גדולה, ולפי דברי הרמב"ם צ"ל בין הלאו דלא תכבה למצות אש תמיד. דהלאו נאמר על כל המערכות, והמצוה רק על המערכה שלישית, ודוחק לומר דהגמרא אזלא אליבא דר' יהודה דס"ל דאין רק שתי מערכות, ומקיים אש תמיד במערכה גדולה, דהו"ל להגמרא לתרץ ע"ז דמקשינן והא קא מכבי, דשמואל כר' יוסי ס"ל וש"מ דהלאו דלא תכבה על המערכות כולם וכן פסק הרמב"ם שם בהל' ו' המכבה אש המזבח לוקה אפילו גחלת אחת, עי"ש מאיזה מערכה שיהי' וצ"ע מנא לי' לחלק בין הלאו דלא תכבה לבין העשה דאש תמיד, דבמקרא אחד נאמר.
ואולי י"ל כיון דמרבינן מקרא והאש על המזבח תוקד בו, למערכה שלישית לקיום האש, בא הקרא הזה ללמד דהמצוה דאש תמיד נאמרה רק על מערכה זו.