עין יוסף/כב
הציווי שנצטווינו לשמור את המקדש ולסב בו תמיד בכל לילה במשך כל הלילה כדי לכבדו ולרוממו ולגדלו, והוא אמרו יתעלה: לאהרן: "ואתה ובניך אתך לפני אהל העדת" (במדבר יח, ב) כלומר: אתם תהיו לפניו תמיד. וכבר נכפל ציווי זה בלשון אחר, והוא אמרו: "ושמרו את משמרת אהל מועד" (שם שם, ד). ולשון ספרי: "אתה ובניך אתך לפני אהל העדת הכהנים מבפנים והלויים מבחוץ", כלומר: לשמירה ולהליכה סביבו. ובמכילתא אמרו כלשון הזה: "ושמרו את משמרת אהל מועד - אין לי אלא בעשה, מנין בלא תעשה? תלמוד לומר: ושמרתם את משמרת הקדש" (שם שם, ה) הנה נתברר לך ששמירתו מצוות עשה. ושם אמרו: "גדולה למקדש שיש עליה שומרים, לא דומה פלטורין שיש עליה שומרין לפלטורין שאין עליה שומרין". וידוע שפלטורין - שם לארמון. רצונו לומר: שמגדולת הארמון ורוממותו, שיהיו שומרים קבועים עליו.
הנה לא ביאר כאן כוונת תמיד שכתב, אם המ"ע יום ולילה, או תמיד בכל לילה ולילה. אמנם במצות ל"ת (ס"ז) כתב מפורש כי השמירה רק בלילה, וכן מפורש בחבורו הגדול הל' בה"ב פ"ח הל' ב', וז"ל ושמירה זו מצותה כל הלילה, וכן דעת הרמב"ן בפירושו על התורה. פ' במדבר (א', נג) וכן דעת הר"ש והרע"ב ריש מדות. ודעת המפרש למס' תמיד אינו כן אלא דמצותה כל היום וכל הלילה, והמל"מ כתב דדברי המפרש תמוהין, והרב באר שבע כתב ע"ז לא הי' ולא נברא. וכן דעת החינוך כהני רבוותא שמצותה רק בלילה. (חינוך שפ"ח) ובמ"ח שם, כי לפי מה שמפרש בהמכילתא טעם השמירה המובא ברמב"ם ובחינוך, לא מפחד אויבים ולסטים אלא כבוד וגדולה אינו דומה פלטרין וכו'. א"כ אדרבה הי' לנו למימר שמצותה כל היום וכל הלילה, צא ובדוק דרך שמירת פלטרי המלך עי"ש שתמה על תמיהת המל"מ והניח בצ"ע.
והנה נראה לכאורה דהמפרש לאו יחידאה הוא. אלא גם הראב"ד בפי' למס' תמיד, וז"ל בדף כ"ט ד"ה לצפונה ליום ארבעה, לנגבה ליום ארבעה, נראה דהא ליום היינו יום שלם, כדכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, אלו ב' רוחות צפונה ונגבה היו לעשות שמירה בין ביום ובין בלילה, אבל בשאר מקומות לא הי' צריך כ"כ לשמור במזרח ובהנך מקומות אחריני לא היו צריכין לשמור אלא בלילה, וטעם וסמך כתב בפתרונו הר' שמואל החסיד ע"ה דמהאי קרא על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה, א"נ מצינו למימר איפכא דצפונה ונגבה היו שומרים ביום דוקא דכתיב יום למעוטי לילה אבל בשאר מקומות בין ביום ובין בלילה, ע"כ. אמנם י"ל דכוונתו דאין זה מדין חיוב המצות עשה של שמירת המקדש, דאם הי' מחוייב מדין המצות עשה, הי' מחוייב כל המקומות בין ביום ובין בלילה, אלא נראה שהביא הטעם לזה מר' שמואל החסיד מקרא על חומותיך ירושלים, ש"מ דמצד חיוב המצות עשה אין לשמור ביום ובלילה, והכי מוכח מדברי הראב"ד ריש מס' תמיד, וז"ל בשלשה מקומות הכהנים שומרים, שאינם ישנים כל הלילה ושומרים את המקדש בשביל כבודו עכ"ל, דמפורש בדבריו שהשמירה היא בלילה.
וראיתי בתפארת ישראל ריש מס' תמיד, וז"ל מפני כבוד וגדולה שומרים שם, כך כתב הרמב"ם, ולפ"ז צ"ל לפע"ד דאעפ"כ שומרים שם רק בלילה, משום דביום א"צ שישמרו לסימן כבוד, דבל"ז ע"י הליכת כהנים בעבודתם אנה ואנה כבוד אומר כלו, אבל בלילה שאין בו עבודה, צריך להראות כבוד וגדולה להבית הקדוש הזה ע"י משמורות שומרים לבוקר שומרים לבוקר. אמנם להמפרש מס' תמיד כאן שומרים כל היום וכל הלילה, ולענ"ד כן משמע קרא דהחונים לפני המשכן דיליף מינה הש"ס שמירה במקדש ושם לא נזכר לילה. עכ"ל. וכוונתו נראה שהרגיש קושית המ"ח, הנ"ל, ומתרץ בזה דביום כבוד אומר כלו. אמנם אין בזה כדי ליישב הקושי', כמובן, כיון דהתורה אמרה וצותה דהכבוד יהי' ע"י זה ששומרים סביבו. איך אפשר להחליף כבוד זה בכבוד אחר, ולפטור מהכבוד שציינה התורה שזה כבוד בהמ"ק, אין אני אלא דברי תימה. ולא נתיישב בזה כלל.
והנה מה שמביא הסה"מ המכילתא טעם השמירה גדולה למקדש, אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרים, וכן מביא בחבורי יד החזקה תיכף בריש דבריו מצות שמירת המקדש, נראה כדי שלא נטעה שהשמירה היא מפחד אויבים. ובזמן שאין שם פחד אין חיוב השמירה, לכן כתב המכילתא להטעים שזו מצות עשה מפני הכבוד, ואין נפ"מ אם יש פחד מאויבים אי אין שם פחד. ולכן הביא הרמב"ם הטעם שזה נוגע בגוף המצוה, וכלשונו בחבורי הגדול וז"ל ריש פ' ח'. שמירת המקדש מצות עשה ואע"פ שאין שם פחד מאויבים. ועיקר הדבר שכך גזרה התורה, וז"ל המפרש ריש מס' תמיד בשלשה מקומות וכי' ובגמרא נפקא לן מקרא, דאי לא נפקא לה מקרא הוה אמינא דלא צריכו שומרים דאין עניות במקום עשירות, ואי גנבי כלי המקדש יקנו אחרים ועוד דהו"א דבחד שומר סגי עכ"ל דש"מ דעיקר כך גזרה התורה שבאופן זה מקיימים השמירה, וכן דוקא ע"י כהנים ולוים.
והנה מלשון סה"מ שכתב כאן לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד. העירו בס' מעשה רוקח. ובס' יריעות שלמה, דמשמע מלשונו דמצות שמירה כל היום וכל הלילה. וזה סותר מה שכתב בחבורו, דרק בלילה, ובס' ירעות שלמה הנ"ל העיר דגם שיטת הרא"ש כדעת המפרש דשמירה הוא בין ביום ובין בלילה. מדכתב בפי' הרא"ש ריש מס' תמיד, וז"ל בשלשה מקומות הכהנים שומרים, פי' בשלשה מקומות הכהנים שומרים, שימור זה אינו משום חישוב גניבה אלא גזירת הכתוב הוא ושמרו, וגם כבוד המקדש שלא יסיחו דעתם ממנו לא ביום ולא בלילה, כדכתיב ביהוידע (מ"ב י"א) ושמרתם את משמרת הבית מסח, דמשמע דס"ל דמצותה תמיד ממש.
והמעיין בסה"מ יראה דמביא הקרא ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות. וע"ז כתב ר"ל אתם תהיו לי לפני תמיד. והמקרא הזה נאמר לאהרן ובניו הכהנים, והכהנים הנה הם מחוייבים להיות במקדש תמיד, ביום בעבודת הקרבנות ובלילה לשמור בשלשה מקומות שהכהנים שומרים, אשר לזה נראה כיון הסה"מ, וכתב רוצה לומר אתם תהיו לפני תמיד, וז"ל הגר"א ז"ל בבאורו למס' תמיד במשניות ז"ל שומרים, האי שמירה מפורש בסדר קרח משום לא יכנס זר בתוכו, והא דפריך גמ' מה"מ נ"ל דפריך בבית המקדש כיון שהשערים מסוגרים למה לי שמירה ומשני והחונים כו' משה וכו' וע"כ מצוה עליהם לשמור דאל"כ למה לי כולי האי באדם אחד סגי אלא ע"כ מצוה היא על הכהנים והלוים, או נ"ל דפריך מנ"ל דבעינן כהנים ולוים ומשני והחונים משה כו' עכ"ל ולפ"ז נראה פשוט דהכהנים מחוייבים בשמירה כל היום וכל הלילה, ביום שלא יכנס זר, ובלילה דאין לחוש שיכנס זר, כיון שהשערים מסוגרים, ושמירה זו היא מפני הכבוד, וע"ז מסיים בסה"מ ומביא הספרי ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ, רוצה לומר לשמרו וללכת סביבו, ולפ"ז י"ל דזה גם כוונת פי' הרא"ש שכתב דגזירת הכתוב הוא ושמרו וגם כבוד שלא יסיחו דעתם ממנו לא ביום ולא בלילה, כדכתיב ושמרתם את משמרת הבית מסח, דכוונתו גם על הכהנים דהנה מפרש מתניתין דתנן בשלשה מקומות הכהנים שומרים, והכהנים מחוייבים בין ביום ובין בלילה ואסור להם להסיח דעתם מבהמ"ק.