עין איה על שבת יב ז

(שבת קד.): "ואר"ח, כתב שבלוחות נקרא מבפנים ונקרא מבחוץ".

במציאות בכללותה הרי כל היש כלול למטרה אידיאלית נשגבה הידועה לרבון כל העולמים. ואור התורה, כשם שהוא מופיע על כל הצדדים הפנימיים והעקריים שבהויה, להביא אותם לידי מעלתם העליונה, ככה הוא כולל ג"כ את כל מה שהוא נטפל ונסמך באיזה אופן חיצוני אל הדברים הפנימיים היסודיים, כי סוף כל סוף אין לך דבר שאין לו מקום. וכל מה שגורם קלקול הוא רק כשאינו משים את כל ענין על מקומו ואיננו מעריכו ע"פ מדתו, שאז יוכל להוציא את הפנימיים לחוץ, כלומר להשים את התוכנים העקריים במעמד של טפל ואת החיצוניים לפנים, לשום בזה את הטפלים לעקרים. אבל על הכלל כולו, להערכת כל דבר כפי ענינו, לדעת שהפנים הוא צריך להיות עומד בחשיבותו הפנימית והחוץ צריך שישמש את הפנים ועומד במדתו החיצונה, באופן כזה הכל בא מתוך השורש העליון שכל האור נובע משם. והוא כתב שבלוחות, שנקרא מבפנים ונקרא מבחוץ .

<< · עין איה על שבת · יב · ז · >>