עין איה על שבת יב ח

(שבת קד.): "כגון, נבוב, בו בן".

יש כח מחזיק את כל מה שימלא בקרבו להיות יוצא אל הפועל, וכשאנחנו אומרים בציור מקום פנוי ונבוב שבתוכו אין כלום, מיד הרי אנו יכולים לצייר לנו ג"כ שבו ימלא כל מה שאנו יכולים לצייר. בין ביחש להמושגים החומריים, שהנביבות היא כלפיהם תיאור של מקום ריק בלא בניה, בלא מילוי, אבל בו יוכל לבא הבן, בן תיאור (הנין). וביחש הרוחני הנביבות היא הריקניות מציורי הבנה, תוכל היא להיות מכשרת בכחה שבו יבא הבן, הבינה, ההבנה, וההצטיירות המושכלת. הרי החוץ הוא התוכן השולל והפנים הוא התוכן המחייב. וכ"ז בא לנו בקדושה משרשם של הלוחות, הנקראים מבפנים ונקראים מבחוץ, כגון, נבוב, בו בן .

<< · עין איה על שבת · יב · ח · >>