עין איה על שבת ט קכז
<< · עין איה על שבת · ט · קכז · >>
מדבר סיני, שירדה שנאה לאומות העולם עליו. הצד המוסרי הוא החובק בזרע עזו את כל העמים. וכאשר אין מקום למוסר אנושי טהור מתקיים ומביא למטרת החיים וההויה המציאותית, שיתקיים בעולם אם לא בהיותו יונק משורש החיים וההויה כולה, דבר ד' הנאמן החוצב להבות אש[1], מראש מקדם, ע"י אורה של תורה, באה התביעה העזה על כל אומות העולם להתקשר בקשר הקודש של יחש מלא לתורת ד' תמימה[2], וכ"ז שלא ישלימו את תפקידם מוכרחים הם ללכת הלך והכשל בכל ארחות החיים, עד שע"י הכשלונות הרבים סוף כל סוף יכירו וידעו את עותתם, ויגיע היום אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים בכנף איש יהודי לאמר, הלך נלך עמכם כי שמענו אלהים עמכם[3], וכל עוד לא הוארו באורה בהירה זו הרי הם עומדים במצב ריחוק ושנאה שירדה לאוה"ע עליו. הר סיני.