עין איה על שבת ט ד

(שבת פג:): "אר"ח ב"ע, מפני [מה] אמרו ספינת הירדן טמאה, מפני שטוענין אותה ביבשה ומורידין אותה למים".

המים טהורים ומטהרים, אינם מקבלים טומאה, בעולם הציורי הנם דומין להרוחניות המעולמת, החכמה העליונה שאין יד האדם ומושכלותיו שולטים שם, "מה דגים שבים מים מכסין עליהם ואין עה"ר שולטת בהם"מושגים הנאצלים ששופעים מטהרת השכל העליון על כל הכשר, על כל אשר הכין לבו ונפשו, ושכלל מעשיו דיעותיו ומחשבותיו, תכונותיו ומזגיו, עד כדי לחול עליו רוח ד' משפע הברכה העליונה של ימא דאורייתא וחוכמתא, העומד לעומת הצד הרוחני המגולה להגיון האדם והכרעת דעתו, כדוגמת היבשה נגד הים, המושגים הללו טהורים הם, ממעין הטהור האלהי שנשמתו של אדם אצולה מתוכו הנם נובעים, וטהורים הם._ יש אמנם שהאדם משער השקפות נאצלות ברום הרוחניות, לא מצד שפען העצמי אלא שהוא נוטל ערכים כלים ומדות מעולם החושים וההגיון, המשוקל בשקל החול והיבשות הרוחנית, ובזה הוא עושה מלאכה במים רבים. פה כבר הזהירות מוכרחת היא, ספינת הירדן כזאת, שיש לה עם היבשה מגע, שטוענין אותה ואח"כ מורידין אותה למים , יש לה תכונת היבשה, ומאורעות השכליים האנושיים המוגבלים יכולים להיות פוגשים גם את השכליים הרוחניים, כשהם נתפשים ע"פ הטעינה היבשית, אע"פ שמורידין אותה במים ונמסרים להחוש הפנימי, האוחז בעולם האצילות מרוח הקודש האצור בנשמת האדם פנימה. והטהרה העליונה מצויה היא בספינת הים, "דרך אניה בלב ים", שכל עיקר יסודה בנוי הוא ע"פ הענין האלהי הנאצל, השרוי ברוחו של אדם במתנה אלהית, לפי ערך הכנתו הרוחנית הפנימית של כל המקדש עצמו מלמטה מקדשים אותו מלמעלה. "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתי אתכם."

<< · עין איה על שבת · ט · ד · >>